הבלוג של אורי הייטנר

שיר אסירי עכו / הבנימינים

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 16.7.12

ביום ה' ימלאו 72 שנים לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר ומייסד הזרם הרוויזיוניסטי בציונות, שגלגולו הנוכחי הוא הליכוד.

מלבד היותו של ז'בוטינסקי מנהיג פוליטי ומדינאי, הוא היה גם עיתונאי, סופר ומשורר. לציון יום השנה למותו, אשמיע את שירו "שיר אסירי עכו".

בפסח תר"פ 1920 התנפלו ערביי א"י על יישובי הגליל ועל השכונות היהודיות בירושלים ופתחו במאורעות דמים. זאב ז'בוטינסקי, מנהיג עולה בשמי הציונות, שהיה באותה תקופה לב הקונצנזוס הלאומי, גיבור לאומי – מחולל הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, כיהן כחבר ההנהלה הציונית והיה האחראי מטעם ועד הצירים על ארגון "ההגנה". במאורעות הוא ארגן את "ההגנה" בירושלים ופיקד על הכוחות. הוא נעצר בידי הבריטים ונדון ל-15 שנות מאסר ועבודת פרך ועוד 20 מחבריו נדונו לשלוש שנות מאסר. כל היישוב, ובראש ובראשונה תנועת העבודה – יריבתו המרה לימים, התייצבו לימינו והובילו מאבק בא"י, בבריטניה ובעולם כולו לשחרורו. כעבור 3 חודשים שוחררו ז'בוטינסקי וחבריו. בעת שבתם בכלא, כתב ז'בוטינסקי את השיר, שהיה המנונם של האסירים. היה זה שיר זיכרון לטרומפלדור וחבריו, שנפלו בתל-חי חודש לפני מאורעות פסח תר"פ.

יש לציין שז'בוטינסקי התנגד למאבק על תל-חי. היה זה בעיניו מאבק שווא, חסר תוחלת מדינית וכלכלית, הליכה עם הראש בקיר. אולם לאחר נפילת טרומפלדור וחבריו, אימץ ז'בוטינסקי את גבורת טרומפלדור – חברו להקמת הגדודים העבריים, ובעיקר את דבריו טרם מותו "טוב למות בעד ארצנו", כמופת חינוכי, ואת תנועת הנוער שהקים, בית"ר, קרא על שמו – ברית יוסף טרומפלדור (ואף הפך את הטי"ת לתי"ו, כדי להתאים למורשת העיר ביתר, מעוז מרד בר כוכבא).

המסר של השיר הוא התובנה שהגשמת הציונות והקמת המדינה תהיה כרוכה במלחמה ובקורבנות.

כמה הערות על השיר: בנוסח המוכר והשגור של השיר, כולל בביצוע שנשמע, מופיעה השורה "דם עברי רווּי לשובע, ניר והר וגיא". שורה זו אינה הגיונית. מה פירוש דם רווי? במה הוא רווי? ומה הקשר להמשך המשפט – "ניר והר וגיא". אולם הנוסח הזה הוא פשוט שיבוש של הנוסח: "דם עברי רָוּו לשובע, ניר והר וגיא" – כלומר הניר וההר והגיא רוו לשובע דם עברי.

השורה הפותחת של השיר היא "מני דן ועד באר שבע". מה, ז'בוטינסקי היה כזה מינימליסט, הסתפק בגבולות כאלו? ובכן אין השיר משרטט גבולות, אלא מצטט פסוק מן התנ"ך, שבו דוד מצווה על יואב לבצע מִפְקָד ושם נאמר "מני דם ועד באר שבע" וכך גם במקומות נוספים. כוונתו של ז'בוטינסקי, היא שארץ ישראל כולה רוותה לאורך ההיסטוריה דם עברי. ההמשך מדבר על גבולות הרוחב, והם "מגלעד לים" כלומר כולל עבר הירדן המזרחי. כידוע, ז'בוטינסקי שר על שתי גדות הירדן, והטריגר המרכזי לפרישתו מן ההנהלה הציונית והקמת התנועה הרוויזיוניסטית היה האשמתו את ויצמן וההנהלה הציונית על שלא נאבקו בכל כוחם ולמעשה השלימו עם הספר הלבן של צ'רצ'יל, שקרע משטח המנדט שיועד להקמת הבית הלאומי היהודי את עבר הירדן המזרחי. אולם השיר הזה נכתב שנתיים לפני הספר הלבן, ועל הגבולות הללו לא הייתה עדין כל מחלוקת.

כאמור, בתקופה בה נכתב השיר היה ז'בוטינסקי התגלמות הקונסנזוס ביישוב היהודי ובתנועה הציונית והשיר היה לשיר מקובל מאוד בכל רחבי היישוב, כולל בתנועות הנוער של תנועת העבודה ובקיבוצים. הם המשיכו לשיר אותו גם אחרי הקרע עם ז'בוטינסקי, אלא שהחניכים לא קיבלו את המידע השולי – מי כתב את השיר...

לסיום, אשיר בקולי את השורה האהובה עליי ביותר, ומה שאהוב עליי ביותר הוא העובדה שהיא הוגשמה בפועל: "לנו לנו, תהיה לנו, כתר החרמון".  

את השיר הלחין המוסיקאי והמורה למוסיקה יוסף מילט. נשמע את הביצוע של "הבנימינים".

מִנִּי דָן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, / מִגִּלְעָד לַיָּם, / אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ / לֹא כֻפַּר בְּדָם. // דָּם עִבְרִי רָווּ לַשֹּׂבַע / נִיר וָהַר וָגַיְא; / אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר / לֹא נִשְׁפַּך טָהוֹר / מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי. // בֵּין אַיֶּלֶת וּמְטוּלָה, / בְּקִבְרוֹ דּוֹמֵם, / דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרְצֵנוּ / גִּיבּוֹר גִּדֵּם. // אָנוּ שֶׁבִי, אַךְ לִבֵּנוּ / אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן; / לָנוּ, לָנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ / כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן, כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן.