הבלוג של אורי הייטנר

אסיפת ההורים של ילדי הנעורון והנעורים בפתח חופשת הקיץ הייתה סוערת. הוטחו בה האשמות והיו חילופי דברים קשים. וכל זאת למה? כיוון שלא נמצא זמן בחופשת הקיץ לטיול הגדול המסורתי של נוער אורטל. ואיך אפשר לשבור מסורת נפלאה כל כך, חשובה כל כך, שהילדים כל כך מצפים לה? אולם כשניסינו יחד לשבץ את הטיול, לא הצלחנו. איך שלא ניסינו – הטיול נפל על אירוע שאי אפשר לוותר עליו. אי אפשר על חשבון החזרות לבר המצווה. אי אפשר על חשבון מחנות התנועה וקורסי ההדרכה של התנועה, הרי אנו כל כך מעודדים את תנועת הנוער. ואי אפשר על הרפסודיה. ואי אפשר על פולין. ואי אפשר על פעולות המתנ"ס. ואי אפשר לוותר על הפעילות הזאת, ולא על המסורת ההיא, ואי אפשר לוותר על ימי העבודה שהנוער נותן וכו' וכו'.

לבסוף נמצא פתרון מחוץ לקופסה, בחופשת סוכות המוארכת, וגם הוא אינו אידיאלי ולא כולם יוכלו ליטול בו חלק.

ומה גרם לכל המהומה? קיצור החופשה בידי משרד החינוך. החופשה של ילדינו כל כך עשירה – כל כך עמוסה בתכנים וחוויות, שקיצור של חמישה ימים משבש אותה כל כך.

ומדוע קוצרה החופשה? אנחנו נשמע כל מיני הסברים, כמו למשל שצריך להספיק ללמד את הילדים על חגי תשרי, אבל אלה הסברי סרק (הרי בשיטה החדשה, אין ימי לימודים בין יום הכיפורים לסוכות, ומתי הילדים ילמדו על סוכות?). האמת היא, שהחופשה קוצרה בלחץ ההורים, שכבר השתגעו, שכבר אינם מסוגלים להתמודד עם החופשה, שכבר אין להם יכולת לקחת ימי חופשה מן העבודה, שכבר אינם יודעים איך להעסיק את הילדים, והילדים כבר משתעממים מחוסר מעש, מטפסים על הקירות ומתחילים להידרדר.

ולכן, בעוד אנחנו זעמנו על שר החינוך שגזל מילדינו חמישה ימי תוכן עשירים כל כך, מרבית התגובות על החלטתו היו על כך שבעצם הוא לא עשה כלום – מה זה חמישה ימים... צריך לקצר את החופשה בחצי וכו' וכו'.

****

אסיפה ההורים לא הייתה נעימה, אבל כאשר המתח והכעס נובעים מהקושי לבנות את הפאזל הערכי והחווייתי של חופשת ילדינו המתקצרת, אלו צרות טובות. זוהי עדות לאיכות מערכת החינוך הקהילתי (הבלתי פורמאלי) שאנו מספקים לילדינו.

צרות טובות, ויש שיאמרו צרות של עשירים. אבל אנחנו לא כל כך עשירים. נכון, שהשיטה השיתופית, שגם אחרי השינוי שמרנו במידה רבה על ליבתה, מאפשרת איגום משאבים לטובת הכלל. במקום שבו כל אחד מרוויח לעצמו, יש מי שיכולים להרשות לעצמם ויש מי שאינם מסוגלים. וכאשר רק מעטים יכולים – הם יכולים להשקיע בדברים פרטיים, כמו נסיעות לחו"ל, summer school, מחנות העשרה מקצועיים וכו', אך לא בפעילות קהילתית חינוכית כמו זו שקיבוץ אורטל מספק.

אך אף שהשיטה השיתופית מאפשר את המשאבים לקיץ חינוכי איכותי כל כך – זה ממש לא מובן מאליו. אלו סדרי העדיפויות שאנו בחרנו לממש לפיהן את משאבינו המשותפים. הצרות הטובות הללו הן צרות של עשירים – לא עשירים בחומר, אלא ברוח, בתכנים, בערכים.

בכל תהליך אסטרטגי ובכל תהליך שינוי שערכנו, תמיד פתחנו בשאלה מה אנו רוצים לשמר ומה אנו רוצים לשנות. ותמיד תמיד החלטנו לשמר ואף להעצים את החינוך הקהילתי המשותף. אני משוכנע שכך יהיה גם בעתיד.

****

ילדינו חוו חופשה נפלאה. תודה לכל העושים במלאכה, לכל מערכת החינוך הקהילתית – לרן, לאמיר ש', לאלון מ', לכל רכזי ומדריכי "פיטר פן" ו"זבנג", וכמובן כמובן, כפי שערן הזכיר לנו וכל כך צדק, לכל צוות ההדרכה הנפלא של תנועת הנוער, בניצוחה של הגרעינרית יובל ש'.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל