אמצע ספטמבר / גלי עטרי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים", 27.8.12

 בראש השנה ימלאו 30 שנה לטבח בסברה ושתילה, שגם אז חל בדיוק באמצע ספטמבר. ב-14 בספטמבר 1982 נרצח נשיא לבנון החדש, מנהיג הפלנגות הנוצריות באשיר ג'מאייל, בידי המודיעין הסורי. ג'מאייל היה בן בריתה של ישראל ולמעשה, ישראל הייתה הפטרונית שלו. היה זה בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, שהיא עצמה הייתה בעיצומה של מלחמת האזרחים בלבנון.

בעקבות הרצח, כוחות צה"ל שחנו, מאז מבצע "שלום הגליל", בפאתי ביירות, נכנסו למערב העיר. היה זה כשבועיים לאחר שכוחות אש"ף, בראשות יאסר ערפאת, נאלצו לעזוב את לבנון ולעבור לתוניס. ההערכה הייתה שחלק מן הכוחות נשארו בביירות, כפי שהתרברבו ראשי הארגון. ישראל אפשרה לכוחות הפלנגות, בראשות אלי חבייקה, להיכנס למחנות הפליטים הפלשתינאים סברה ושתילה ולטהר אותם מכוחות המחבלים. במשך יממה וחצי, ערכו הפלנגות – תאווי נקם על רצח מנהיגם - טבח אכזרי באוכלוסיה הפלשתינאית. הם רצחו ללא רחם כ-700 איש; גברים, נשים וילדים. התעמולה הפלשתינאית ניפחה את המספר ל-3,500 נרצחים.

הטבח זעזע את העולם כולו ובעיקר את החברה הישראלית. אף שצה"ל לא היה מעורב בטבח, עצם העובדה שהטבח נעשה בשטח שנשלט בידי צה"ל, בידי בני בריתנו שאנו הכנסנו אותם למחנות, יצרה תחושות קשות ביותר של זעזוע, זעם ובושה, שחצו מחנות ועמדות פוליטיות, והיו משותפות למתנגדי המלחמה ולרבים מתומכיה. התחושות הללו תורגמו לדרישה לו' חקירה ממלכתית, שהיו שותפים לה רבים משרי הממשלה. ו' כהן פסקה שאמנם ישראל לא הייתה מעורבת, אולם היא נושאת באחריות עקיפה ושהידיעות והשמועות על הטבח לא הדליקו את הנורות האדומות וישראל לא פעלה כדי להפסיק את הטבח מיד. הוועדה המליצה על פיטורי שר הביטחון אריק שרון, והממשלה קיבלה את ההמלצה.

הזמרת והיוצרת המצוינת אסתר שמיר, כתבה בעקבות הטבח את השיר "אמצע ספטמבר". היא ביטאה בשיר את הזעם העצום וגובר, ואת התחושה של חוסר אונים ושל התמוטטות עולמה – הרקיע אדום מכאב ומתחתיו האדמה בוערת. היה זה ראש השנה תשמ"ג, שנה לפני תשמ"ד, שבאותם ימים היו שדיברו עליה במונחים אפוקליפטיים של סוף העולם, בשל צירוף האותיות – תשמד = השמדה. אסתר קישרה את האמירות הללו עם תחושתה הקשה – "אומרים שסוף העולם מתקרב". היא לא השאירה בשיר אפילו פתח קטן של נחמה ותקווה – "מחפש בי את השקט אבל לא מוצא".

כאמור, המחאה על הטבח והדרישה לחקירה הייתה משותפת לבעלי עמדות שונות בנוגע למלחמה עצמה, אולם כפי שאסתר שמיר כתבה לי אתמול, מבחינה המחאה הייתה על המלחמה כולה, ושיאה – הטבח.

את השיר הקליטה גלי עטרי לתקליטה המצוין "אמצע ספטמבר" שיצא ב-1986.

מעבר לשיר עצמו, אני אוהב את השורה "השנה מתחילה באמצע ספטמבר", מחוץ להקשרה. אני חסיד של השנה העברית והשימוש בה בחיינו, למשל לציון ימי הולדת ועוד. לעולם איני חוגג, למשל, את הסילבסטר. זה לא החג שלנו, לא החג שלי. מנגד, אומרים לי שהרי אנו חיים את התאריכים הלועזיים. מי יודע מהו התאריך העברי? נכון, אנו חיים לפי התאריך הלועזי, אולם השנה שאנו חיים, היא השנה העברית, שבראשיתה מתחילה שנת הלימודים של ילדינו, ושנת העבודה ברבים ממקומות העבודה שלנו; שנה של סתיו, חורף, אביב וקיץ. אנו חיים את חגי ישראל, שהם הציר סביבם חג לוח השנה שלנו. ו... נכון, אנו משתמשים בתאריך הלועזי, השנה שלנו מתחילה באמצע ספטמבר.

השנה מתחילה באמצע ספטמבר / בזעם עצום וגובר / רוחות סוערות לוחמות על כל עבר / החורף ממית וקוצר // ובינינו נכנס שיגעון ויוצא / החיים משטים גם בנו / מחפש בי את השקט אבל לא מוצא / לאן זה מוביל אותנו // השנה מתחילה באמצע ספטמבר / החורף קשה מכל / כל שירי נמלטים הרחק מקו האש / אולי הם לא רוצים לסבול // אומרים שסוף העולם מתקרב / בלילות החשכה גוברת / כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב / מתחתיו האדמה בוערת.