הבלוג של אורי הייטנר

אני מכריז בזאת באופן שאינו משתמע לשני פנים – ש"ד לעולם לא יהיה עד מדינה במשפט שלי. לא הוא ולא שכמותו. הוא גם לא יהיה עד מדינה במשפט שלך, הקורא הנורמטיבי. מדוע? כיוון שלא אתה ולא אני, לא נתרועע אתו, לא נעשה עמו עסקים מפוקפקים. בדיוק כפי שאתה ואני לא נקבל מעטפות כסף מאדם מפוקפק כמו טלנסקי, בדומה למעטפות שקיבל אולמרט, על פי פסק הדין של בית המשפט.

תחקירו של רפי גינת בתכנית הצרכנות "כלבוטק", שלפתע התחפשה לתוכנית תחקירים בנושאים שאינם בטיפולה, הציגה את ש"ד כרמאי וזייפן מושחת, וכנראה שהוא באמת כזה. אילו היו מעלים לדיון עקרוני, מוסרי, את רעיון עדי המדינה באופן כללי, הם היו מעלים סוגיה ראויה. עדי מדינה אינם אזרחים נורמטיביים, תמימים ושומרי חוק. אילו היו כאלה, לא היו עדי מדינה. עדי מדינה הם אנשים שהיו אמורים להיות חלק מכתב האישום, והפרקליטות העדיפה לוותר על הדרישה לענישתם, בתמורה לעדות נגד הדג השמן יותר. סוחר הסמים הקטן יהיה עד מדינה נגד ראש רשת הסחר בסמים. גם סוחר הסמים הקטן - עד המדינה,  הוא ש"ד לא קטן, אך האינטרס הציבורי הוא להעניש את ראש הרשת.

מה שצריך להטריד אותנו, הוא מדוע מי שהיה ראש ממשלתנו היה שותף לעסקאות עם אותו ש"ד משחת. אם הפרקליטות רואה באהוד אולמרט את החשוד המרכזי בפרשת שוחד, נכון להשתמש בעֵד מדינה לצורך הרשעתו, בדיוק כפי שנכון הדבר בכל מקרה אחר של עד מדינה, ותמיד מדובר באנשים מפוקפקים.

ההתגייסות של ערוץ 2 למען אולמרט לא החלה השבוע, אולם במקרה הזה נחצו כל הגבולות, שלא לדבר על גבולות הסוביודיצה. מי שהתנפלו על היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, כאשר ניתח פסק דין שכבר ניתן, בטענה מוזרה של סוביודיצה, כביכול, לא היססו לערער מראש את אמינות כתב האישום, באמצעות חשיפת העובדה הטריוויאלית, שעד מדינה אינו מל"ו הצדיקים. התחקיר הזה הוא אות קלון על ערוץ 2.

****

הפרקליטות נמנעה מלבקש מבית המשפט להטיל קלון על אולמרט בעקבות הרשעתו בהפרת אמונים.

אני מתנגד עקרונית למוסד הקלון. זהו אחד הביטויים למשפטיזציה ולפליליזציה של החיים הציבוריים בישראל. מחיר הפליליזציה, הוא ויתור על הדרישה ממנהיגינו לרף ערכי, נורמטיבי, אתי גבוה, והסתפקות בסף נמוך מאוד, של לא להיות עבריין פלילי. בגישה הזו, כל מה שאינו פלילי הוא כשר וכל מי שלא הורשע בדין הוא צדיק. כאילו לא די בכך, מוסד הקלון המשפטי, מאפשר גם למי שהורשע בפלילים, להצטייר כצדיק, כמנצח.

דוגמה מובהקת לכך היא חיים רמון. חיים רמון הינו עבריין מין מורשע. והנה, מִשֶׁבֵּית המשפט קבע, משום מה, שאין קלון בהרשעתו, הוא נמצא ראוי לשדרוג מעמדו משר למשנה לראש הממשלה.

כך, מוסד הקלון מוריד את סף הדרישות שלנו מנבחרי הציבור לדיוטה נמוכה עוד יותר.

ראש הממשלה הורשע בפלילים – זהו קלון. לשם כך לא צריך בית משפט. לשם כך יש צורך בשכל ישר.

אולם ברגע שהשתרש מוסד הקלון המשפטי, טעתה הפרקליטות כשוויתרה על הדרישה להטיל קלון על אולמרט. אולמרט ידע שרבים הסיכויים שיוטל עליו קלון, וכדי להימנע מכך, ויתר מרצונו על ההטבות המגיעות לו כראש הממשלה לשעבר. הנכונות של הפרקליטות לוותר על הדרישה לקלון בגין הוויתור על ההטבות, היא שערורייתית. אם אין קלון בהרשעתו, ומי שלא הוטל בו קלון אינו צריך לוותר על ההטבות – למה שאולמרט לא יהנה מן ההטבות המגיעות לו? אם יש קלון – מן הראוי שהוא יוטל, בשקיפות, בידי בית המשפט, לעיני הציבור כולו. עסקה של ויתור על הטבות תמורת ויתור על דרישת קלון, היא עסקה מסריחה.

הוויתור על הקלון שגוי שבעתיים, לנוכח ההתנהגות של אולמרט לאחר הרשעתו. לראשונה בתולדות המדינה ראש ממשלה הורשע בפלילים. והנה, האיש ומקורביו יצאו מהדיון בבית המשפט כמנצחים, בשל סעיפים בהם זוכה מחמת הספק, אך בפסק הדין נחשפו בהם דברים קשים מאוד על אולמרט, מבחינה ציבורית. בניגוד מוחלט למה שנכתב בפסק הדין, אולמרט הצהיר במצח נחושה שבית המשפט קבע ש"לא היו מעטפות". מקורבי אולמרט וכלי התקשורת התומכים בו (ערוץ 2, "ידיעות אחרונות" ו"וויינט") יצאו במתקפה קשה נגד הפרקליטות, שנעה בין קריאה להתפטרותו של פרקליט המדינה לקריאה להתאבדותו. הטלת קלון, הייתה שמה קץ לספין של הפיכת הרשעה לזיכוי, והייתה בה חשיבות ציבורית רבה. חוששני, שהחלטת הפרקליטות לוותר על דרישת הקלון, מבטאת אובדן ביטחון עצמי, לנוכח המתקפות עליה. אם כך הדבר, זוהי פגיעה קשה מאוד במאבק נגד השחיתות בישראל.

אם במדינת ישראל, הפרת אמונים מצד מי שהיה ראש ממשלת ישראל, אינה קלון – זהו קלון על החברה הישראלית כולה.

* "שווים"