כ ל   נ ד ר י נ ו

                                                                                    מחזור ליום הכיפורים

קיבוץ אורטל

תשע"ג

ערך: אורי הייטנר

על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.

כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקינוסי וכינויי, דאינדרנא ודאישתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא, מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון, כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קיימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.

כל הנדרים והאיסורים והשבועות, וקונמות, וקנסות, וכינויים אחרים של נדרים, שנדרתי, ונשבעתי, והחרמתי, ואסרתי על עצמי מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה. בכולן אני מתחרט, כולן יהיו מותרים. עזובים, בטלים ומבוטלים, לא שרירים ולא קיימים. נדרינו לא נדרים והאיסורים לא איסורים והשבועות לא שבועות.

ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה.

תפילת כל נדרי.

על דעת המקום ועל דעת הקהל / רבקה מרים

על דעת המקום ועל דעת הקהל  /  על דעת רקיע שמתחת, על דעת רקיע שמעל /

מתוך זיכרון החריקה של השער שננעל  /  מתוך זיכרון שפתי הילד הפשוקות כששאל –

אנו מתירים לשתוק כאן את זו התפילה  /  לנצור את פינו מתאפק, לבלי הוצא עוד מלה /

לדון ברחמים וברצון ובמורא ובדחילה  /  לעטות לשוננו ביובש לבן  /  כתכריך צח  / 

וכמו בגד כלה  /  שתיבנה דומייתנו קפוצה וברה ואבנית  /  ועזה ועומדת, כעיר בנויה על תילה / עד שעת הנעילה.

אסיף

אסוף את המעשים                                            ואין יותר גבעול

   את המילים והאותות                                         חולם על שיבולתו

      כמו יבול ברכה                                                  ואין יותר נדרי ואסרי

      כבד משאת                                                     רק הבטחת הרוח כי

                   אסוף את הפריחה                                  הגשם בעתו

      אשר גמלה לזיכרונות                                      עוד יחונן את עפרה

                    של קיץ שחלף בטרם עת.                       בתום תשרי.

אסוף את כל מראות

פניה היפים

כמו את הפרי

ואת הבר

האדמה היא אפורה

מתחת לשלפים

ואין לה עוד

לתת לך דבר.

איתמר פרת (לחן: נעמי שמר).

ובכן יתקדש שמך ה' אלוהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל מכונך והיכלך.

ובכן תן פחדך ה' אלוהינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם. כמו שידענו ה' אלוהינו, שהשלטן לפניך, עוז בידך, וגבורה בימינך, ושמך נורא על כל מה שבראת.

ובכן תן כבוד ה' לעמך, תהילה ליראיך, ותקווה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך, במהרה בימינו.

ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו, ועולתה תקפץ פיה, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

מן התפילה

אנא בכוח

אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה
קבל רינת, עמך שגבנו, טהרנו, טהרנו נורא
אנא בכוח גדולת ימינך, תתיר צרורה
קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו נורא
נא גיבור דורשי ייחודך, כבבת שמרם
ברכם טהרם, רחמי צדקתך
תמיד גמלם, חסין קדוש
חסין קדוש ברב טובך, נהל עדתֶך
יחיד גאה לעמך פנה, זוכרי קדושתך
שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות

אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה
קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו נורא
שוועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות
אנא, אנא בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה

                          מן התפילה (לחן: עובדיה חממה)

לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו.  וכל הכלים טעונין טבילה.  ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים. וכך הן אומרות, שא נא בחור עיניך וראה, מה אתה בורר לך; אל תיתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה. 

 משנה, מסכת תענית

בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, וגזרות טובות, ישועות ונחמות, נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום.

מן התפילה

"עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו"

משנה, מסכת יומא

שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

בקול רם  ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך. ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.

אלי אתה ואודך, אלוהי וארוממך.

מן התפילה

תשמרנו מן הפניות והגאוות, מן הכעס והקפדנות והעצבות והרכילות ושאר מידות רעות. ותצילנו מקנאת איש רעהו, ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתם על אחרים. אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם. ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל תעלה שום שנאה מאחד על חברו, חלילה, ותחזק אותנו באהבה אליך, שיהיה הכל נחת רוח. אמן, כן יהי רצון.

ר' אלימלך מליז'נסק.

מי האיש החפץ חיים

מי האיש החפץ חיים

אוהב ימים לראות טוב.

נצור לשונך מרע

ושפתיך מדבר מרמה.

סור מרע ועשה טוב

בקש שלום ורדפהו.

 תהילים ל"ד, י"ג-ט"ו.

גם לתפילת יחיד  צריכים שנים:

תמיד אחד שמתנועע

והשני שלא נע הוא האלוהים.

אבל כשאבי התפלל הוא עמד במקומו

זקוף ובלי נוע והכריח את האלוהים לנוע

כמו סוּף ולהתפלל אל אבי

יהודה עמיחי, מתוך – "פתוח סגור פתוח".

חגיו המטים ליפול של רבי יצחק

ראש השנה ויום כיפור היו הם חגיו של סבי.

פאפע קראנו לו.

לא, הן איני רוצה להיות מוצפת.

רק לקחת תנועה מעגלית רכה,

שתפיג.

רק איני יכולה לא לזכור איך

היה מטיף בושם על חליפתו המשומשת,

רבת שנים, חגיגית לשעתה,

לובש פני יפעה

לכבוד אלוהיו הבלתי ברור, הכל יודע,

שהפך את ימיו המרים

למדורת תקווה כחולה,

ענקית.

חידת איש היה הוא לי –

אהוב בלי די, נוסך תקווה,

ודלותו המפוארת, העיקשת,

רוויה הערצות קטנות. רגעים יפים

של חסד שפוך.

יחד, יחד צעדנו,

רק הוא ואני

אל בית הכנסת, בפאתי העיר.

כולם קידמוהו בסבר פנים,

בברכה,

"מה שלומך רב יצחק, מה שלומך",

"זה בן אדם חשוב", הוא היה אומר

וממשיך לקרוא בתורה,

ומוסיף ומזמר.

וכך עד מלאת לי שתים עשרה שנה.

מאז ננעלו בפניי שמי גן העדן הגברי.

בבושת פנים

היה עלי לעלות

לעזרת נשים.

פעם אחת עשיתי זאת

ולא יספתי עוד.

רק יפעת סבי נשארה בתוכי

מסמלת אפשרויות

שלא מוצו עד תום.

                                                           אורנה רב הון

שעת חשבון

ואנחנו – מה איתנו?

רשעים ודאי איננו,

הלוואי כל הרשעים כמותנו,

לא מרביצים, לא משתוללים, עומדים בתור ולא מקללים.

אבל צדיקים? גמורים? אנחנו?

פה ושם הרי מרחנו,

פה הבטחנו ושכחנו,

פה יכולנו ולא טרחנו,

פה רצינו ולא הצלחנו,

פה פיקששנו ולא דיווחנו.

והנה שוב שנה נפתחת

נקיה ומצוחצחת,

וכל דפיה, כמו מחברת, נקיים וחדשים,

ואנחנו מביטים בה וטיפ-טיפונת מתרגשים,

וכל אחד עמוק בלב לעצמו נודר הנדר

להיות השנה אפילו עוד יותר בסדר.

אמנון ריבק

אדון הסליחות

אדון הסליחות / בוחן לבבות / גולה עמוקות / דובר צדקות.
חטאנו לפניך רחם עלינו

הדור בנפלאות / ותיק בנחמות / זוכר ברית אבות / חוקר כליות
חטאנו לפניך רחם עלינו

טוב ומיטיב לבריות / יודע כל נסתרות / כובש עוונות / לובש צדקות

חטאנו לפניך רחם עלינו

מלא זכיות / נורא עלילות / סולח עוונות / עונה בעת צרות
חטאנו לפניך רחם עלינו

פועל ישועות / צופה עתידות / קורא הדורות / רוכב ערבות
שומע תפילות / תמים דעות
חטאנו לפניך רחם עלינו

                                                                                    מן התפילה

ימים נוראים

כשאני בלעדייך נופל לבור ללא תחתית
על ספסל מול הבית שתיתי בירה מקומית
עכשיו הלב שלי רעב הכוס שלי ריקה
הראש שלי כואב ובבטן מועקה
אני חושב על כל מה שיכולתי להגיד
הזמן הפך אותי קשה והקול שלי מחליד
עוד מעט נכנס החג והשמיים נקרעים
רק אל תעזבי אותי לבד בימים הנוראים
אני הפרתי עד אחד את כל הנדרים
רק תסלחי לי את בימים הנוראים
בחלון בית הכנסת רואה חזן בראש העם
הילדים במרפסת מחכים לקול שופר
עכשיו הלב שלי רעב הכוס שלי ריקה
הראש שלי כואב ובבטן מועקה
אני חושב על כל מה שיכולתי להגיד
הזמן הפך אותי קשה והקול שלי מחליד
עוד מעט נכנס החג והשמיים נקרעים
רק אל תעזבי אותי לבד בימים הנוראים
אני הפרתי עד אחד את כל הנדרים
רק תסלחי לי את בימים הנוראים

נועם רותם (לחן: ברי סחרוף)

אל מלך יושב על כיסא רחמים, מתנהג בחסידות, מוחל עוונות עמו, מעביר ראשון ראשון, מרבה מחילה לחוטאים וסליחה לפושעים, עושה צדקות עם כל בשר ורוח, לא כרעתם תגמול. אל הורית לנו לומר שלוש עשרה. וזכור לנו היום ברית שלוש עשרה. כמו שהודעת לענו מקדם, כמו שכתוב: וירד ה' בענן ויתייצב עמו שם, ויקרא בשם ה'.

ויעבור ה' על פניו ויקרא: ה' ה', אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה. וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו. סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה אדוני טוב וסלח, ורב חסד לכל קוראיך.

מן התפילה

אנא אלי

אנא אלי

עשה אותי כלי לשליחותך.

במקום שבו מקננת שנאה

תן לי לזרוע אהבה.

במקום שבו עלבון – סליחה.

במקום שבו חושך – אור.

במקום שבו עצב – שמחה

אדון העולם.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מנוחם אלא מנחם.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות מובן אלא מבין.

עשה שלא אתאווה כל כך

להיות אהוב אלא אוהב.

אלוהים תן לי את השלווה

להשלים עם שאיני יכול לשנות.

אנא תן לי את אומץ הלב

לשנות דברים שביכולתי.

ואנא תן לי את החוכמה

להבחין בין אלה לבין אלה.

החיים שיש לך

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ / הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ / הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה / מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית / הַבְּרִיאָה / בְּרָא אֶת עַצְמְךָ / זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר / הַיָּחִיד / שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא / כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ / גַּלֵּה אוֹתוֹ / הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה / הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ / כְּעַל שִׁעוּר רַע / עַל מַה שֶׁהָיָה / כְּעַל עֹנֶשׁ / הַרְחָקָה / עֲמִידָה בַּפִּנָּה / נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן / תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא / כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.

יונה וולך

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. ב אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. ג אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד. ד כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא. ה קִוִּיתִי יְהוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי. ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה כִּי-עִם-יְהוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲו‍ֹנֹתָיו.

תהילים ק"ל, מן התפילה

שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע. מי ידמה לך ומי ישווה לך ומי יערך לך, האל הגדול הגיבור והנורא, אל עליון, קונה שמים וארץ. נהללך ונשבחך ונפארך ונברך את שם קודשך, כאמור: לדוד, ברכי נפשי את ה', וכל קרבי את שם קודשו.

האל בתעצומות עוזך, הגדול בכבוד שמך, הגיבור לנצח והנורא בנוראותיך. המלך היושב על כסא רם ונישא.

מן התפילה.

תפילה לימים הנוראים

וְאַל תַּשְׁלִיךְ לִמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתַי

בְּבַקָּשָה מִמְךָ אֱלוֹהַי

כִּי הַיָּם אֲשֶׁר בָּרָאתָ בַּיוֹם הַשֵּׁנִי

לְכָל מְלַאכְתְּךָ

זֹאת דַּרְכּוֹ:

הוּא חוֹזֵר וּמֵקִיא אֶל הַחוֹף

אֶת כָּל הַמֻשְׁלָךְ

אֶל קִרְבּוֹ.

                                                רות לורנד.

ונתנה תוקף קדושת היום. כי הוא נורא ואיום. ובו תינשא מלכותך. וייכון בחסד כסאך. ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד. וכותב וחותם וסופר ומונה. ותזכור כל הנשכחות. ותפתח את ספר הזיכרונות. ומאליו יקרא, וחותם יד כל אדם בו. ובשופר גדול יתקע. וקול דממה דקה ישמע. ומלאכים יחפזון. וחיל ורעדה יאחזון. ויאמרו הנה יום הדין. לפקוד על צבא מרום בדין. כי לא יזכו בעיניך בדין. וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון. כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו. כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. ותחתוך קצבה לכל בריותיך. ותכתוב את גזר דינם.

בראש השנה יכתבון, וביום צום כיפור יחתמון. כמה יעברון. וכמה יבראון. מי יחיה. ומי ימות. מי בקצו. ומי לא בקצו. מי במים. ומי באש. מי בחרב. ומי בחיה. מי ברעב. ומי בצמא. מי ברעש. ומי במגפה. מי בחניקה ומי בסקילה. מי ינוח. ומי ינוע. מי ישקט ומי יטרף. מי ישלו. ומי יתיסר. מי יעני. ומי יעשר. מי ישפל. ומי ירום.

     צום                 קול              ממון

ותשובה ותפילה וצדקה

מעבירין את רוע הגזרה.

כי כשמך כן תהילתך. קשה לכעוס ונוח לרצות. כי לא תחפוץ במות המת. כי אם בשובו מדרכו וחיה. ועד יום מותו תחכה לו. אם ישוב מיד תקבלו.

אמת כי אתה הוא יוצרם. ואתה יודע יצרם. כי הם בשר ודם. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר. בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר. כחציר יבש. וכציץ נובל. כצל עובר. וכענן כלה. וכרוח נושבת. וכאבק פורח. וכחלום יעוף.

ואתה הוא מלך אל חי וקים.

מן התפילה. (לחן: יאיר רוזנבלום)

ב וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.  ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ.  ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם.  ה הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה.  ו הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.  ז הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת  כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.  ח אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ. 

ישעיהו, נ"ח, ב'-ח'

מתוך ההפטרה ליום הכיפורים

החזן העיוור

ובכן, אני מוכרח לספר לכם...

לפעמים כועסים על אדם ואחר כך מתביישים: איך כעסתי עליו? איזו טעות, איזו טעות, איזו טעות. ולי הייתה אחת הפעמים בחיים, לצערי יש לי הרבה מה להתבייש, אבל באותו הרגע התביישתי, כמעט לא רציתי לחיות.

וזה הסיפור – באיזה מקום יש בית כנסת, ששם מתפללים עם כל הלב, עם כל הנשמה. במיוחד יש שם הרבה ילדים קטנים, והם שרים ממש כמו מלאכי השרת. פעם באתי לשם בשבת בבוקר. ולצערי, החזן, מעולם לא שמעתי דבר כזה. אין לו קול, אין לו שום דבר. לא זוכר את המנגינות, אבל זה טוב, זה אני סולח לו. אבל המילים, הוא אפילו לא אמר את המילים. הוא אומר: "שוכן... מרום... קדוש... לישרים... תהילה... תתהלל... ובמקהלות .. משיחך". ממש לא רציתי  להתפלל אתו, הייתי בטוח שמן הסתם הוא אדם עם הרבה כסף, הוא נותן כמה מאות שקלים לבית הכנסת ומרשים לו להתפלל. איזה גועל נפש. עמדתי לי בפינה והתפללתי לעצמי. אבל מה אפשר לעשות, כשמוציאים את ספר התורה, מוכרחים ... מוכרחים ... מי לא רוצה לנשק את ספר התורה? אז טוב, אני ניגש לארון הקודש לנשק את התורה, ושם לארון הקודש יש כמה מדרגות עד למעלה, ואני רואה ששני יהודים מחזיקים בחזן. ואני שואל אותם: "הוא לא יכול ללכת?" והם אומרים: "אתה לא מכיר אותו? הוא החזן העיוור. הוא היה חזן ראשי בלמברג. היה לו קול ממש כמו ללוויים בבית המקדש. אבל הוא היה באושוויץ ארבע שנים. לא רק שמרוב מכות אין לו עוד עיניים, אין לו קול וגם שכח את המילים של התפילה. והיום ביקשו ממנו שיעבור עוד פעם לפני התיבה". אתם מבינים? איזה תפילות... איזה תפילות... אם פעם אחת ביום הכיפורים לדקה אחת, אזכה להתפלל כמו שהוא התפלל אז בשבת בבוקר. מן הסתם הוא זכר את כל התפילות בלמברג, איך שהיה לו קול, איך הוא ראה את הכול ועכשיו הוא שבור, לא נשאר רק שברים שברים. אם יש אדם אחד עם לב שנשבר, זה החזן העיוור. איך לא הרגשתי? איך לא הרגשתי את עומק התפילות שלו? אני אומר לכם – לא רציתי לחיות. חשבתי – אני ממש חיצוני, אין לי שום פנימיות. עמדתי ככה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי...

הרב שלמה קרליבך.

ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.  ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת.  י וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ  שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד.  יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה?!

מתוך ספר יונה (הפטרת תפילת מנחה ליום הכיפורים).

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר, בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר, כִּי פָנָה יוּם. הַיוֹם יִפְנֶה, הַשֶׁמֶשׁ יָבוֹא וְיִפְנֶה, נָבוֹאָה שְׁעָרֵיךָ. אָנָּא אֵל נָא, שָׂא נָא, סְלַח נָא, מְחַל נָא, חֲמָל נָא, רַחֵם נָא, כַּפֵּר נָא, כְּבוֹש חֵטְא וְעָווֹן.

מתוך תפילת נעילה.

נעילה

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר

בַּיוֹם הַזֶה הַשָׁקֵט

שֶׁבַע שָׁנִים אַחֲרֵי

הָרַעַשׁ. וַאֲנִי לֹא

יוֹדַעַת כַּמָּה לִפְנֵי

הָרַעַשׁ הַבָּא.

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר

אוּלַי יָבוֹאוּ בּוֹ

הָרַחֲמִים

וְהָאַהֲבָה.

            רעיה הרניק, יום הכיפורים תשמא

אל נורא עלילה אל נורא עלילה
המצא לנו מחילה בשעת הנעילה

שופכים לך נפשם מחה פשעם וכחשם
והמציאם מחילה בשעת הנעילה

חון אותם ורחם וכל לוחץ ולוחם
עשה בהם פלילה בשעת הנעילה

זכר צדקת אביהם וחדש את ימיהם
כקדם ותחילה בשעת הנעילה

תזכו לשנים רבות הבנים והאבות
בדיצה ובצהלה בשעת הנעילה

מיכאל שר ישראל אליהו וגבריאל
בשרו נא הגאולה בשעת הנעילה

משה אבן עזרא.

אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

מן התפילה.

תקיעה בשופר לצדק חברתי

ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל. {ס} ח וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

ויקרא כה, ו-י

הליכה לקיסריה

אלי, אלי,

שלא יגמר לעולם

החול והים

רשרוש של המים

ברק השמים

תפילת האדם.

חנה סנש (לחן: דוד זהבי).

גמר חתימה טובה!