הבלוג של אורי הייטנר

הגורילה / יוסי בנאי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 5.11.12

היום אנחנו חוגגים יום הולדת – יוסי בנאי בן 80.

יוסי בנאי הוא חתן פרס ישראל לתיאטרון. ולא בכדי; הוא בראש ובראשונה, לפני הכל, אחרי הכל ומעל הכל – איש תיאטרון. שחקן, לטעמי השחקן הטוב ביותר בתולדות התיאטרון בישראל, קומיקאי, במאי, קריין, כותב מערכונים. אבל יוסי בנאי הוא גם זמר.

מופע של חוה אלברשטיין הצעירה ב-1971, נפתח בקטע הנקרא "במקום שיר פתיחה", שבו היא מסבירה מדוע היא רק שרה ואינה מדברת. היא דווקא רוצה מאוד לדבר, אלא שההנהלה שהחתימה אותה על החוזה אינה מאפשרת זאת ודורשת ממנה רק לשיר. היא מתארת את הדיאלוג שלה עם ההנהלה, ואחד הנימוקים הוא "ואם שמעת את יוסי בנאי שר, תביני למה הוא שחקן". והנה, לפני חודשים אחדים דירג "מעריב" את כל הזמרות והזמרים בתולדות הזמר העברי, ויוסי בנאי הוצב במקום הרביעי!

נדמה לי שיש הגזמה רבה הן במקום הרביעי, והן בשיר של חוה אלברשטיין. אך אין ספק שלאורך השנים חל שינוי באופן שבו נתפס יוסי בנאי כזמר. המנעד הקולי שלו, יש להודות, מוגבל. הוא אינו דוד ד'אור, למשל, אין לו יכולות אינסופיות, הוא שר פחות או יותר באותה אוקטבה. אבל יש לו קול עמוק ונעים והוא מיטיב להגיש את השירים ולאורך השנים שירתו הלכה והשתבחה.

את המילים למרבית שיריו כתב יוסי בנאי בעצמו. אולם לצד שיריו המקוריים, הוא שר שירים מתורגמים רבים – שאנסונים צרפתיים. יוסי בנאי היה פרנקופיל מובהק. בשנות החמישים הוא בילה שנים אחדות בצרפת והוקסם מן התרבות הצרפתית בכלל ומסוגת השאנסון המודרני הצרפתי בפרט. הוא העריץ את אדית פיאפ, ז'אק ברל, איב מונטאן, שארל אזנבור ואחרים. בשובו לארץ, הביא עמו את השאנסון הצרפתי, ושר גרסאות עבריות לרבים מהם, בעיקר בלחניה של נעמי שמר, אך גם של אחרים כניסים אלוני ודן אלמגור. המפורסם בשיריו הצרפתיים הוא שירו של ז'אק ברל "אהבה בת עשרים" בתרגומה של נעמי שמר.

יותר מכל השאנסונרים הצרפתיים, התחבר יוסי בנאי לז'ורז' ברסנס. הוא שר רבים משיריו ואף יצא בהופעה ובתקליט המוקדשים לו. ברסנס היה משורר, מוסיקאי וזמר פופולארי מאוד בצרפת, שנפטר בגיל 60 ב-1981. רבים משיריו היו שירי מחאה פוליטיים, שמחו נגד עוולות, אי צדק ואדישות.

שירו "הגורילה", בתרגומו של דן אלמגור, אותו נשמע בביצועו של יוסי בנאי, הוא שיר מחאה נגד עונש המוות. השיר הוא סיפור על גורילה מיוחם שברח מן השבי ועל מי הוא התנפל? על שופט אומלל. אך בטרם נרחם עליו יותר מידי, מזכיר לנו ברסנס, שכפי שהשופט צורח עכשיו, כך צרח האיש שאותו הוא שלח הבוקר לגרדום. סיפור חביב ומצחיק, עם מסר פוליטי רציני.

עמד הגורילה בכלא, / גורילה צעיר וחזק, / וכל הנשים שבפלך / חמדו את גופו המוצק. / ברטט הביטו הן פנימה / ישר באותו הדבר / שלפי מצוותיה של אמא / את שמו לא אוכל כאן לומר... / זהירות, הגורילה! // ופעם בדרך של פלא, / מצאו את הסורג מחוץ. / וככה, מאופל הכלא, / עמד הגורילה בחוץ. / אולי בעצמו הוא הבקיע. / אולי גם עזרו לו? אולי? / אך ככה לפתע הודיע: / עליי לאבד את בתוליי! / זהירות, הגורילה! // שמע מאמן הגורילה, / מיד במקומו הוא קפא: / אסון עוד יקרה פה, חלילה. / הקוף לא ידע עוד קופה. / וכל הנשים שבגבר / הציצו אתמול בלי בושה / עתה נמלטו לכל עבר. / כן, אין עקביות באישה. / זהירות, הגורילה! // כולם נמלטו אז בצוותא / הרחק מהקוף המיוחם. / נותרו מאחור רק סבתא / ושופט בגלימה כפחם. / הסבתא נפלה מתמוטטת, / שכבה מבוהלת, קופאת. / קרבה הגורילה רוטטת / אליה ואל השופט... / זהירות, הגורילה! // שכבה הסבתא ללא נוע / חשבה: לפחד? אין ממה! / כי אם כבר יעז בי לנגוע - / זו סתם הפתעה נעימה! / הרהר השופט: מסוכן הוא, / אך אין כל מקום לדאגה. / אני כקופה? מגוחך - נו, / מיד ייווכח ששגה... / זהירות, הגורילה! // חשוב מה קרה לו מהרת / במקום הגורילה כעת: / מי מן השניים בחרת - / זקנה בת מאה, או שופט? / אני, אני את עצמי אני יודע: / הייתי נוהג בתבונה. / הגיל, רבותיי, לא קובע. / הייתי בוחר בזקנה! / זהירות, הגורילה! // אולם הגורילה בזעם / הוכיחה לכל בבירור / שלא בכל פעם טוב טעם / בכוח הגברא קשור. / וכך, למרבה כל הצער / דווקא בשופט הוא בחר. / וככה, לעובי היער / באוזן אותו הוא גרר... / זהירות, הגורילה! // הסוף די עליז באמת. אך / פתאום קולקלה הבדיחה. / כי דווקא ברגע המתח / פרץ השופט בצווחה. / "אמא" - לפתע צרח / בקול מפוחד ואיום. / ממש כמו האיש ששלח / אותו בוקר ישר לגרדום.