הבלוג של אורי הייטנר

שעות אחדות לאחר הוצאתו של הארכי טרוריסט מכלל שימוש ופרוץ מבצע "עמוד ענן", כונסה מועצת הביטחון של האו"ם לכינוס חירום, ביוזמת מצרים. למגינת לבם של היוזמים, מועצת הביטחון לא סיפקה את רצונם. מדינות העולם החופשי, בראשות ארה"ב ובתמיכת מדינות אירופה, התייצבו לצד ישראל והביעו תמיכה במימוש זכותה להגנה עצמית וחובתה להגן על שלום אזרחיה וביטחונם. כנראה שאובמה ומנהיגי אירופה טרם הספיקו לקרוא הבוקר את "הארץ".

סביר להניח שאילו הדיון התקיים במועצת האו"ם ל..."זכויות האדם", התוצאות היו שונות לחלוטין. המדינות הדומיננטיות במועצה זו, דוגמת איראן וסוריה, היו מובילות גינוי והוקעה לישראל ואולי אף ממנות ו' גולדסטון 2. אולם המדינות הרלוונטיות לנו, שעמדתן חשובה לנו, הן המדינות הדמוקרטיות, והן התייצבו לצדנו, ולפחות לעת עתה מביעות תמיכה במבצע.

עובדה זו מפריכה מספר מיתוסים. היא מפריכה את מיתוס "הבידוד המדיני" של ישראל, "המדינה המצורעת" בשל הכיבוש, האפרטהייד ושאר בלה בלה בלה. היא מפריכה את הטענה שבשל העדרו של מו"מ בין ישראל לפלשתינאים, העולם לא יְגבֶּה את ישראל בתגובה צבאית לטרור. כנראה שמדינות העולם החופשי מודעות לעובדה שהעדר המו"מ הנו תוצאת הסרבנות של אבו מאזן, הממאן כבר ארבע שנים לקיים עם ישראל מו"מ ללא תנאים מוקדמים. היא מפריכה את מיתוס הקרע עם ארה"ב ואת המיתוס לפיו עכשיו, כאשר אובמה אינו ניצב לקראת בחירות, ואינו תלוי בקול היהודי / בתורמים היהודיים / בהון היהודי / בעוצמה היהודית ושאר האגדות נוסח "הפרוטוקולים של זקני ציון", הוא יתייצב נגד ישראל. היא מפריכה את המיתוס שאובמה יתנקם בישראל בשל התערבותו של נתניהו במערכת הבחירות ותמיכתו ברומני. היא מפריכה את המיתוס אודות אובמה "האסלאמיסט" העוין, שעכשיו אחרי הבחירות יוכיח את עוינותו. כל המיתוסים הללו נמוגו כענן חולף, במבצע "עמוד ענן".

אין ערובה לכך שהתמיכה הבינלאומית תמשך לכל אורך המבצע. יש ללוות את המערכה הצבאית במערכה מדינית – דיפלומטית והסברתית, במלוא העוצמה. וכמובן שגם ללא התמיכה הזאת, חיונית ככל שתהיה, חובתה העליונה של המדינה להגן על ביטחון אזרחיה ועל ריבונותה. אך טוב להיווכח שוב, עד כמה כוזבים המיתוסים בהם מלעיטים אותנו, מתוך מגמה פוליטית.

גם התגובה המצרית, ממנה הפחידו אותנו כל כך, אינה חורגת לעת עתה מהתגובות האוטומטיות של משטר מובארק. במבצע "שלום הגליל", זמן קצר לאחר השלמת הנסיגה מכל סיני ועקירת יישובי חבל ימית ומרחב שלמה, מובארק החזיר את שגרירו מישראל, ובמשך שנים לא ישב שגריר מצרי בישראל. כך הוא נהג שנית בראשית מתקפת הטרור הפלשתינאית בשנת 2000 ("האינתיפאדה השניה"). אם כך נהג מובארק, קל וחומר שכך נוהג משטר "האחים המוסלמים", שהשמדת ישראל היא מרכיב מרכזי באידיאולוגיה הדתית שלו. והנה, הוא לא חרג בהרבה מדרכו של מובארק והוא ממשיך לקיים את המרכיב היחיד בהסכם השלום שאותו כיבד מובארק – הנספח הצבאי. יש לציין את הפעולה האפקטיבית של משטר מורסי נגד המנהרות ומאבקו בארגונים הסלאפיים בסיני.

ועוד נקודה למחשבה, היא המטריה בצל הפיטריה – מה היה המצב אילו הייתה בידי איראן פצצה גרעינית. האם ישראל הייתה יוצאת למבצע המגן תחת איום איראני ש"תקיפת עזה כמוה כתקיפת איראן"? איך ישראל הייתה נוהגת אילו איראן הייתה מאיימת "להגיב במלוא העוצמה"? ואיך היה נוהג חמאס, כאשר טרור הטילים שלו היה מגובה במטריה גרעינית איראנית? ראוי לזכור, גם בימים הקשים הללו בדרום, שהאיום הגדול ביותר על ישראל, אינו הטילים מעזה ובטח לא ריקושטים ממלחמת האזרחים בסוריה שנופלים בשוגג בגולן, אלא סכנת הגרעין האיראני.  

* "ישראל היום"