הבלוג של אורי הייטנר

(תגובה לגדעון לוי "מה כן?", "הארץ" 18.11.12)

גדעון לוי, כדרכו בקודש, מצדיק גם הפעם את ירי הטילים של חמאס לעבר אזרחי ישראל. לא רק שהטרור מוצדק בעיניו, הוא צעד של אין ברירה. "העם הפלסטיני רוצה להשתחרר מהכיבוש". אין להם ברירה אלא לירות טילים על אזרחי ישראל "בדרך היחידה שבה יכלו לעשות זאת... כשכל הברירות האחרות כבר נתקלו בסרבנות".

רק דבר אחד לא נזכר אפילו ברמז במאמרו של מצדיק הטרור. העובדה שכבר שבע שנים וחצי רצועת עזה עצמאית. ישראל נסוגה עד המילימטר האחרון ועקרה את יישוביה עד הישראלי האחרון. אין שום עילה לטרור העזתי. הרי אילו רק רצו הפלשתינאים, יכלו לבחור בהפיכת רצועת עזה לגן העדן של המזה"ת. הרי כל העולם היה נרתם ומזרים מיליארדים כדי לסייע להם. הרי ישראל הייתה נרתמת בכל יכולותיה לתמוך בהם. ואילו כך נהגו, הרי ברור שנסיגה מיהודה ושומרון בתמיכת רוב הציבור הישראלי הייתה רק שאלה של זמן.

אבל הם בחרו להפוך את רצועת עזה לבסיס טרור נגד ישראל. הנסיגה עצמה הייתה תחת אש ומיד אחריה הרצועה הייתה לכַּן שיגור טילים. שבע שנים, תחילה תחת הפת"ח ואח"כ תחת חמאס, שימשה רצועת עזה לפשע כפול נגד האנושות – ירי טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית ישראלית ושימוש באוכלוסיה האזרחית של עזה כמגן אנושי למחבלים.

אבל גדעון לוי כנראה לא קרא עיתונים בשבע וחצי השנים האחרונות. הוא עדיין מדבר על "הכיבוש", ומשתמש בו כצידוק לפשעי המלחמה הטרוריסטיים. תופעה חולנית.

* "הארץ"