הבלוג של אורי הייטנר

מיצג כזה של מגלומניה, כמו מסיבת העיתונאים של ציפי לבני, לא נראה כאן כבר הרבה זמן. חמושה בלהקת מעודדות, שאינה מקובלת במסיבות עיתונאים (אם כי, לזכותה יאמר שלהבדיל מנתניהו וליברמן היא השיבה על שאלות עיתונאים ולא רק מסרה הצהרה), הצהירה לבני שהמדינה מתדרדרת, אין אלטרנטיבה, ואין לנו על מי לסמוך אלא על ציפי לבני.

ובדרך היו לה כמה... נגדיר זאת כאי דיוקים קלים.

למשל, סיפור כניסתה לפוליטיקה. לבני ספרה בדרמטיות איך ביום הכיפורים 1995, החליטה להיכנס לפוליטיקה, אחרי שראתה שהמדינה חצויה בין מחנה א"י ומחנה השלום ולא היה במערכת הפוליטית ביטוי לדרך שלה – דרך ציונית לאומית תוך נכונות לפשרה על א"י. לכן, מתוך דאגה לעתידם של ילדיה, נכנסה לפוליטיקה.

זיכרונה של לבני בוגד בה, כנראה. היא נכנסה לפוליטיקה בעקבות הסכם אוסלו כדי להילחם נגדו, כח"כית ימנית מובהקת, אופוזיציה לוחמת נגד דרך אוסלו. זכותה המלאה לשנות את דעתה, אך עליה להציג דברים כהווייתם, ולהסביר מה גרם לה לשנות את דעתה. אל תנסה לעצב מחדש את העבר, לנוחותה.

יש לציין, שמדיניותה של ממשלת רבין שכיהנה כאשר לבני קיבלה את החלטתה, הייתה הרבה הרבה יותר נצית הרבה פחות ותרנית, מאשר הדרך של לבני היום. רבין נשבע אמונים לירושלים השלמה וסביבותיה, לבקעת הירדן "במובן הרחב ביותר של המושג", לגושי ההתיישבות. המסר המדיני המרכזי שלו היה "לא ניסוג לקווי 4.6.67". המדיניות של לבני היא ויתור על כל מה שרבין סרב לוותר. אבל היא יצאה להילחם נגד מדיניותו שהייתה ותרנית מידי בעיניה.

אבי מדיניות הנסיגה המלאה לקווי 49' – המדיניות עליה נלחמת ציפי לבני, היה אהוד ברק, בוועידת קמפ-דיוויד. אז היא לחמה נגדו. אני זוכר היטב את ציפי לבני כח"כית צעקנית, משסעת שוב ושוב את דבריו של ברק בקריאות ביניים מתלהמות.

ביום הכיפורים האחרון, סיפרה לבני בדרמטיות, שוב התייעצה עם משפחתה על חזרה לפוליטיקה המאוסה עליה כל כך, כדי להציל את מדינת ישראל מהאסון ומכך שאין אלטרנטיבה אלא ציפי לבני. ושוב, היא מספרת שקיבלה את החלטתה כיוון שאין במערכת הפוליטית ביטוי לדרך שלה. באמת? מה השתנה בדרכה של "קדימה" אחרי שציפי לבני פרשה ממנה? איזו מחלוקת רעיונית הייתה בינה לבין שאול מופז? שום מחלוקת. לבני פרשה מ"קדימה" רק כיוון שלא כיבדה את הכרעת הבוחר.

ואיזה הבדל רעיוני יש בין ציפי לבני לזהבה גלאון? מה בדרכה המדינית של לבני שונה מדרכה המדינית של מרצ? שוב, ציפי לבני, לא לגמרי מדייקת.

וגם התיאורים המדיניים שלה לוקים בחוסר דיוק. היא טוענת שהממשלה מנהלת מו"מ עם חמאס תוך שהיא מתעקשת לא לנהל מו"מ עם הרשות הפלשתינאית בראשות אבו מאזן. זהו שקר וכזב. ממשלת ישראל מנסה כבר ארבע שנים לנהל מו"מ עם אבו מאזן, אלא שאבו מאזן אינו מוכן למו"מ, אלא הוא מתנה אותו בכך שישראל תיכנע לתכתיב מדיני, תקבל מראש את דרישותיו במו"מ, כתנאי למו"מ עצמו. ממשלת נתניהו עשתה צעד שרבין, פרס, ברק, שרון ואולמרט לא העלו אותו על דעתם, והקפיא למשך קרוב לשנה את הבניה בהתנחלויות, כמחווה של רצון טוב לפתיחת המו"מ, וגם זה לא ריצה את אבו מאזן. לבני טוענת שהממשלה מתנגדת לפתרון של שתי מדינות, בעוד נתניהו הכריז בנאום בר אילן, בנאום מדיני בכנסת ובנאום בפני בתי הנבחרים בארה"ב על נכונות לחלוקת א"י לשתי מדינות לאום. לבני מצטרפת לקמפיין הפלשתינאי השקרי נגד ממשלת ישראל, כדי לקדם את קמפיין הבחירות שלה, והופכת מליצת יושר של אבו מאזן, אותו אבו מאזן שדחה בבוז את הצעות הוויתורים מרחיקי הלכת של הממשלה בה שירתה כשרת החוץ.

לבני, שבין השאר נוהגת להתהדר בפוליטיקה נקיה, אמרה שאילו אולמרט היה מתמודד, לא היה צורך בהתמודדותה. כלומר, מורשע בפלילים, העומד לדין על כתב אישום בעבירות של שוחד, שעל סמך דברים קשים ביותר שכתב עליו בית המשפט בסעיפים בהם זוכה מחמת הספק הפרקליטות מערערת על זיכויו, הוא בעבור אבירת הפוליטיקה הנקיה אלטרנטיבה ראויה להנהגת מדינת ישראל. מה פלא שהאיש שהקים את מפלגתה והריץ אותה הוא העבריין המורשע חיים רמון.

אני נלחמת, אני יוצאת להילחם, הכריזה בלוחמנות מי שמציגה עצמה מנהיגת מחנה השלום. ואני חשבתי בעיקר על משפט הסיום המוחץ במערכון האלמותי של מתי כספי "מוריס והיונים": "אז למה אומרים שהיונה מביאה את השלום"?

... ובראש הגדוד צועד אצבעוני המפקד.

* "חדשות בן עזר"