הבלוג של אורי הייטנר

בראיון ל"קול ישראל", עם פרישתה מ"קדימה" והצטרפותה ל"התנועה" בראשות ציפי לבני, אמרה ח"כ רחל אדטו שהסכם מדיני עם הפלשתינאים הוא תנאי להישרדותה של מדינת ישראל.

עורי נעשה חידודין חידודין כל אימת שאני שומע דיבורים על הישרדותה של ישראל. האם החזון שלנו הוא הישרדות? האם הקמנו מדינה רק כדי לשרוד? האם המסר של ההנהגה לאזרחי המדינה הוא מסר של הישרדות?

אני מצפה מהנהגה להתוות דרך של תיקון עולם, של חברת מופת, של אור לגויים, של כלכלה עצמאית וחסונה, של חינוך, השכלה ומדע ברמה הגבוהה ביותר, של יצירה תרבותית יהודית מתחדשת, של דמוקרטיה אמתית, של צדק ומשפט. האם האתגר שלנו הוא לשרוד?

אולם מה שחמור יותר, הוא התניית הישרדותנו – לא בעצמיותנו, לא בעוצמתנו, לא באחדותנו אלא בתהליך מדיני, שהצלחתו מותנית בהסכמת אויבינו. האם הסכמת הערבים לקיומנו היא תנאי להישרדותנו?

אם חלילה זו הייתה הגישה של אבות הציונות ושל מייסדי המדינה, לא הייתה קמה המדינה. אילו ביקשנו רשות מהערבים לבוא לכאן, לבנות את הארץ, להגשים את הציונות, להקים את המדינה, לא היינו מקבלים את הרשות הזאת. אם אז, באותם ימים רחוקים, שבהם היינו מיעוט קטן וחלש בא"י, לא העלינו על דעתנו להתנות את הישרדותנו בהסכמת הערבים, היום כמדינה קיימת וחזקה מבחינה ביטחונית וכלכלית, הישרדותנו מותנית בהסכמת הערבים?

איזה מסר אנו מעבירים לשכנינו בגישה הזאת? מסר המחזק את תפיסתם את ישראל כאפיזודה צלבנית חולפת. מסר כזה לעולם לא יקדם את השלום, מאחר והשלום יבוא רק כאשר הערבים ישלימו – אולי לא עם צדקת קיומנו, אבל לפחות עם עובדת קיומנו ויסיקו מכך שטובתם מחייבת אותם להגיע עמנו להסכם שלום. כדי להגיע לכך, נדרשים מאתנו הרתעה וחוסן לאומי. ההרתעה נועדה למנוע מלחמה. החוסן הלאומי יוכל להביא לשלום.

מהו החוסן הלאומי? הנחישות להמשיך לבנות את המדינה, לפתח את הארץ, להצמיח את הכלכלה, לחזק את החברה, לחדש את היהדות לממש את החזון הציוני. הנחישות לעשות את כל אלה בלי לבקש רשות מן הערבים, אלא אף על פי שהתנגדותם לכך נחרצת.

אף על פי כן – זה היה המסר של הסופר יוסף חיים ברנר, מענקי הרוח של הציונות ותנועת העבודה, ממנהיגי העליה השניה, שנרצח במאורעות תרפא ביפו (באחד במאי 1921). לפני 101 שנה, בספרו "מכאן ומכאן", כתב ברנר: "וזוהי צוואתי האישית: החיים רעים, אבל תמיד סודיים... המוות רע. העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה. האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר. לעם ישראל, מצד חוקי ההיגיון, אין עתיד. צריך, בכל זאת, לעבוד. כל זמן שנשמתך בך, יש מעשים נשגבים ויש רגעים מרוממים. תחי העבודה העברית האנושית!"

ברנר היטיב להבין את הקשיים העצומים בדרך לבניין הארץ, ובין השאר בהתנגדות הערבית שהוא היה מפוכח לגמרי בהבנת עומקה ועוצמתה, ולא טייח את הפגמים הקיימים בנו, היהודים. אלא שהוא טען שאסור להרים ידיים, אלא יש להמשיך להתעקש ולעשות את הדברים הנכונים, אף על פי כן.

איפה היינו אז ואיפה אנו עתה? על אף כל הקשיים וחרף המלחמה הבלתי פוסקת של הערבים נגדנו, התקדמנו במאה השנים הללו אלפי שנות אור. בנינו מדינה, שעם כל כשליה ובעיותיה, היא מדינה לתפארת. ועכשיו, אנחנו נתנה את הישרדותנו בהסכמת הערבים?

אבי תורת הלחימה המודרנית, הוגה הדעות הצבאי והגנרל הפרוסי קרל פיליפ גוטליב פון קלאוזביץ (1789-1831), כתב בספרו "טיבה של המלחמה" את אחת התובנות המשמעותיות של הבנת מהותן של המלחמות: "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות". האמת הזאת, שהיא כמעט מוחלטת, אינה תקפה כאשר מדובר במלחמות ישראל. ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שאינה לוחמת להשגת מטרות מדיניות, אלא היא נלחמת על עצם קיומה; שמטרת אויביה היא לשים קץ לקיומה. ואף על פי כן, כשאנו מביטים אחורה ורואים את ההישגים העצומים, בכל התחומים, אליהם הגענו חרף מלחמת הקיום, יש לנו כל הסיבות שבעולם להביט קדימה באמונה שעל אף התנגדות הערבים, וללא צורך בהסכמתם, צפוי לנו עתיד מזהיר.

אז איך מנהיגים בתוכנו נתפסים להלך רוח גלותי ורופס כזה, של הישרדות בחסדי האויב?

* "שישי בגולן"