הבלוג של אורי הייטנר

         גוב ריקבון ועפר

את נשימת הרווחה של שלי יחימוביץ', עם הגיע הבשורה על עזיבתו של עמיר פרץ את מפלגתה, ניתן היה לחוש היטב ממטולה עד אילת. זכתה יחימוביץ', ונתקיימו בה דברי הנביא ישעיהו: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ". מעתה – עמיר פרץ הוא כאב הראש של ציפי לבני.

מה גרם לעמיר פרץ לנהוג כפי שנהג? פרץ הפסיד לשלי יחימוביץ' בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה לפני למעלה משנה. רגע קבלת התוצאות, היה רגע יריית הפתיחה של המערכה להפלת שלי יחימוביץ'. לצד הניסיון להריץ את איתן כבל ברשימה לעומתית בהסתדרות, האסטרטגיה של פרץ התמקדה בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת העבודה. מטרותיו היו לזכות במקום השני, ולהכניס לפחות שבעה ח"כים ממחנהו, הסרים למרותו. על פי חוק שבעת הח"כים, שציפי לבני נבנתה ממנו אך השבוע, השביעיה נועדה לשמש כאקדחו של פרץ ברקתה של יחימוביץ', למרר את חייה ולהביא בסופו של דבר להדחתה ולהמלכתו.

תכניתו נחלה כישלון חרוץ. הוא לא ניצח בפריימריס. הוא אמנם הצליח להכניס כמה מאנשיו ובראשם מירב מיכאלי - סוס טרויאני במפלגתה, אך לא הצליח לבנות סיעה לעומתית. אף על פי כן, הוא דבק באסטרטגיה שבנה, ומיד עם היוודע התוצאות, עלה לשידור והציב לשלי יחימוביץ' אולטימטום בשידור חי – לשנות את דרכה בתוך 48 שעות, להציב בראש סדר היום את הנושא המדיני ולהתחייב לא להצטרף לממשלה בראשות נתניהו.

ולתדהמתו – הכל עבד בניגוד לתכניתו. יחימוביץ' עמדה בכבוד באתגר המנהיגותי שהציב לפתחה. היא לא מצמצה, לא התקפלה וביטלה את הפגישה עמו, בה התכוון להניח על שולחנה את אקדחו. ואילו אנשי המחנה שלו, לא הצטרפו לדרישותיו. לפתע פרץ מצא עצמו ללא חיילים. בהצהרותיו הוא שרף את עצמו והקפיץ עליו את כל חברי מפלגתו. משנכשל, עבר בגפו, בודד וגלמוד, לתנועת הנכשלים.

התנועה בראשות מי שהפסידה בפריימריס על הנהגת "קדימה" ולא כיבדה את התוצאות, שמספר 2 שלה הוא מי שהפסיד בפריימריס על הנהגת מפלגת העבודה ולא כיבד את התוצאות, הציבה במקום השלישי את מי שהפסיד הן בפריימריס על הנהגת מפלגת העבודה והן בפריימריס לרשימה ולא כיבד את התוצאות. ואחריהם ניצבים פליטי "קדימה", שהקימו אותה בעריקה ממפלגותיהם, וכעת ערקו ממנה אל ציפי לבני, עם כספי מימון המפלגה שתחת מנהיגותה של לבני נקלעה לגרעון תקציבי כבד.

עמיר פרץ, נושא הדגל הסוציאליסטי, חובר לציפי לבני, שגם בזכוכית מגדלת של שען חרש אי אפשר למצוא פער כלשהו בין דרכה בנושאי חברה וכלכלה לדרכו של נתניהו. ציפי לבני אמנם ציטטה במסיבת העיתונאים את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, המבטיחים מדינת רווחה מתקדמת, אלא שכשָֹרָה בכירה בממשלות הליכוד ו"קדימה" לא נקפה אצבע כדי להגשים דרך זו.

ציטוט אחר של ז'בוטינסקי, מיטיב להגדיר את התנועה המגונה בראשות לבני – "גוב ריקבון ועפר".

הפריימריס של ציפי לבני

ביום שלישי בערב, הופתע אדם - דמות ציבורית מוכרת ומוערכת בגליל, כשקיבל הצעה לרוץ לכנסת ברשימתה של ציפי לבני. מדובר באדם איכותי מאוד, איש מעש ואינטלקטואל, אדם הקרוב בעמדותיו המדיניות לעמדותיה של לבני.

הצעה כזו, הנוחתת כרעם ביום בהיר, על אדם שהאופציה הזו כלל לא עמדה אצלו על הפרק עד אותו רגע, מחייבת זמן לחשיבה, התייעצות, התבוננות. אולם כאשר היא באה פחות מ-48 שעות לפני סגירת הרשימה, אין זמן לתהליך כזה. הנ"ל הבטיח לישון על כך לילה. למחרת בבוקר ציפי לבני אמורה הייתה לחזור אליו. ולמחרת בבוקר, ציפי לבני לא חזרה אליו. הפרק הזה הסתיים מבחינתה.

למה? כנראה שלבני, שבנתה את רשימתה בחפיפיות אופיינית, זרקה הצעות לרוץ עמה לאנשים רבים. כנראה שאותה הדמות הגלילית, הייתה אופציה אחת למשבצת מסוימת, ועל אותה משבצת נזרקו הצעות לעוד אנשים. כנראה שאחד מהם הקדים להשיב בחיוב...

אלטרנטיבה לשלטון...

            ההישג המוכח של ציפי לבני

לבני הצליחה לגמרי במשימה אחת – להסתיר לחלוטין את חיים רמון, האיש החזק במפלגתה. נתראה ב-23.1.

הסחריר של מפלגת העבודה

הציבור הקרוי "מרכז שמאל" כועס על תופעת הפיצול של המפלגות השייכות למחנה הזה. הכעס מופנה כלפי כל המפלגות ובעיקר מנהיגי המפלגות המזוהות עם הגוש הזה.

הודעות מפלגת העבודה על מגעים אינטנסיביים ברגע האחרון בניסיון לאחד את השורות ולהריץ רשימה משותפת של הגוש, אינן אלא סחריר = ספין, שנועד לעמעם את הכעס על מפלגה זו בגין הפיצול, במצג שווא של יוזמת אחדות.

קשה לי להאמין שהציבור עד כדי כך נאיבי, שלא יבחין בסחריר.

בשם הסב

במאמרים רבים בשבועות האחרונים, לא חסכתי את שבט ביקורתי ממרב מיכאלי ומבחירתה לצמרת מפלגת העבודה.

רבים נוספים כתבו נגדה. בין הדברים שנכתבו נגדה, נאמרו דברי בלע על היותה נכדתו של ד"ר ישראל קסטנר ש"שיתף פעולה עם הנאצים", "הפקיר את יהדות הונגריה" וכו'.

אני דוחה בשאט נפש את הביקורת הזאת. ראשית, אדם נשפט על מעשיו, לא על מעשי הוריו ולא על מעשי הורי הוריו.

שנית, ישראל קסטנר הציל 1,648 יהודים בשואה. כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. כפול 1,648. ועליהם יש להוסיף את אלפי הילדים, הנכדים והנינים שלהם שלא היו נולדים אלמלא ניצלו.

ההסתה נגד קסטנר הביאה לרציחתו. עד מתי אפשר להמשיך לרדוף אותו אחרי מותו? ועד כמה דורות אפשר לרדוף את צאצאיו?

תוצאות הפריימריס ב"ישראל ביתנו"

בשיטת הפריימריס, אנסטסיה (מים) מיכאלי, סטס (בירה) מיסז'ניקוב ודני (שרפרף) איילון היו נבחרים לקדנציה נוספת מטעם "ישראל ביתנו". בשיטת הוועדה המסדרת, פרובוקטורית אחרת ששמה מיכאלי, לא הייתה בצמרת מפלגתה. תחי הוועדה המסדרת!

וכאן אני ממהר לסייג את דבריי. שיטת הוועדה המסדרת שבה אני מצדד אינה השיטה הנהוגה ב"יש עתיד", "התנועה" ו"ישראל ביתנו" (את המפלגות החרדיות איני מזכיר, כיוון שמדובר בתרבות אחרת לגמרי, מבחינת מקומם ומעמדם של גדולי / חכמי התורה). במפלגות הללו אין ועדה מסדרת (או שמא יש ועדה שהינה חותמת גומי), אלא הרשימה נבחרת בידי אדם אחד, מנהיג המפלגה. ואם אצל ציפי לבני ויאיר לפיד ניתן להסביר זאת בכך שמדובר במפלגה חדשה שזה עתה קמה ואין לה עדין מוסדות (בוודאי אצל ציפי לבני שהכריזה על רשימתה ברגע האחרון), הרי שהסבר זה אינו תקף ב"ישראל ביתנו" שהינה מפלגה ותיקה ומושרשת (אולם שם, להערכתי, זו הפעם האחרונה, כיוון שליברמן חותר למיזוג עם הליכוד, כדי להתמודד על הנהגתו אחרי נתניהו).

בחירה בידי המנהיג מנטרלת חלק מן הרעות החולות של שיטת הפריימריס, אולם היא מעודדת קונפורמיזם והתנהלות יסמנית של נבחרי הציבור, התלויים ברצונו הטוב של המנהיג. אני מצדד בוועדה מסדרת, בת כעשרים איש, המורכבת מהנהגת המפלגה, יש בה ייצוג לקבוצות ולזרמים השונים בתוך המפלגה, ויש בה ייצוג לאישי ציבור מקובלים שאינם חלק מן המערכת הפוליטית, אך הם מזוהים עם המפלגה. את ראש המפלגה, לעומת זאת, יש לבחור בבחירות מקדימות של כלל חברי המפלגה. 

זו אינה שיטה מושלמת, אך השיטות האחרות שנוסו, גרועות יותר.

            השד הבנטי

נפתלי בנט, מנהיג "הבית היהודי", הוא היום האופוזיציה לנתניהו מימין. לכן, הוא מוצג כימנן פנאט ומאיים (עיינו במאמרי ההסתה נגדו של ספי רכלבסקי ב"הארץ"). והנה, בראיון ל"דה-מרקר" (4.12.12) התייחס בנט לערביי ישראל ודרש בעבורם "הכנסה מאסיבית להעדפה מתקנת".

בנט הוא פוליטיקאי ערב בחירות, וסביר להניח שלא היה אומר דברים שירחיקו ממנו את בוחריו. בנט מבין שרוב הציבור הדתי לאומי, אליו הוא פונה, אינו שותף למכתב הרבנים הגזעני, שלא לדבר על ספר התועבה "תורת המלך", אלא הוא ציבור דמוקרטי, הדוגל לא רק בשוויון זכויות פוליטי מלא לערביי ישראל, אלא אף בהעדפה מתקנת כדי לקדם אותו גם לשוויון כלכלי חברתי.

זאת ישראל האמתית, להבדיל מישראל המדומיינת, כפי שבאה לידי ביטוי ב"סקרים" מתוחכמים ובכותרות מעוותות, שנועדו לטפול על הישראלים תמיכה באפרטהייד.

            שאול מופז

בשנות ה-70 וה-80 עדין נמצאו מידי פעם בג'ונגלים האסיאתיים לוחמים יפאנים קשישים ממלחמת העולם השניה, שטרם שמעו על כניעת הקיסר.