הבלוג של אורי הייטנר

אומרים ישנה ארץ / ירדן בר כוכבא

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 10.12.12

השיר "אומרים ישנה ארץ" פרץ לתודעת הציבור בשנת ה-70 בשתי גרסאות – גרסתו של שלמה ארצי וגרסתה של נעמי שמר. ומי שאינו קורא בעיון את המילים, יחשוב שמדובר בשני לחנים לאותו שיר. אולם האמת היא ש"אומרים ישנה ארץ" היא כותרת לשני שירים של שאול טשרניחובסקי, רופא הילדים והמשורר הדגול, שיש ביניהם דמיון רב, אך הבדל משמעותי ביותר בתוכן, שנכתבו ב-1923 בהפרש של ארבעה חודשים זה מזה. שלמה ארצי הלחין את השיר הראשון. נעמי שמר ערבבה בין שני השירים והלחינה את המיקס שיצרה.

שני השירים עוסקים במצב הציונות. השיר הראשון מבטא ייאוש גמור מן הציונות וממצב העם היהודי. השיר השני מבטא "אף על פי כן"; אמונה בציונות חרף הקשיים והמשברים בהגשמתה.

בשיר הראשון, שואל טשרניחובסקי שאלות קשות, המבטאות ייאוש – "אַיָּם אותה ארץ? כוכבי אותה גבעה? מי ינחנו דרך? יאיר לי הנתיבה? אולי כבר איננה?" ומוסיף בייאוש: "ודאי ניטל זיוה. דבר בשבילנו ה' לא ציווה".

השיר מבטא, פשוטו כמשמעו, אובדן דרך. ארץ ישראל בכלל קיימת כישות ממשית לעם היהודי? ואם כן, מי יביא אותנו אליה? אין מי שיביא אותנו אליה. אין מנהיגים שיאירו לנו את הנתיב אליה. אולי היא כבר אינה קיימת? ואם היא קיימת, היא איבדה את הקסם הייחודי שלה, היא סתם עוד ארץ. היא לא עוד הארץ המובטחת.

את השיר הזה כתב טשרניחובסקי בעת נסיעה בחשמלית בברלין. כעבור ארבעה חודשים הוא כתב את הגרסה השניה, השונה לחלוטין מהראשונה במהותה. גירסה זו נכתבה לוועידת "החלוץ" בברלין, ושם הוא קרא אותה. השיר נפתח בשני בתים כמעט זהים, ומכאן שהמציאות שהביאה אותו לשיר המיואש לא השתנתה. ואף על פי כן, זהו שיר מלא אמונה ותקווה. תקווה למה? לכך שמתוך המציאות הקשה, יתנער הנוער היהודי, לא ישלים עם המציאות, יקרא עליה תגר, ימרוד בה.

המהפך קורה בפגישה עם רבי עקיבא. אם בשיר הראשון מבכה טשרניחובסקי את משבר המנהיגות: "מי ינחנו דרך, מי יאיר הנתיבה", בשיר השני הוא מוותר על מנהיג מן הרפרטואר הציוני הקיים, ודורש אל רוחו של מנהיג מן העבר. רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא. מרד בר כוכבא נכשל בסופו של דבר, ושם קץ לתקוות הגאולה. לאחר מכן בא הלילה החשוך, הארוך, של העם היהודי בגולה, על כל הרדיפות והייסורים שהיו כרוכים בו. אולם המרד הזה צרב בד.נ.א. היהודי את האופציה של קריאת תגר על המציאות, שאין שום ערובה להצלחתה, אבל היא הסיכוי היחיד לגאולת העם. כל הזרמים בציונות – הסוציאליסטי, הרוויזיוניסטי, הכללי והדתי אימצו את המורדים כגיבורים לאומיים, כדמויות מופת.

איפה הם הקדושים? נשאל רבי עקיבא. איפה המכבי?

המכבים, גם הם סמל לגבורה יהודית, לאי השלמה עם המציאות, להליכה כנגד כל הסיכויים ובמקרה זה גם להצלחה גדולה. משיב רבי עקיבא: אתה המכבי! אתה המכבי – זו כל הציונות כולה על רגל אחת. אל תחפש את המכבים של פעם. הם לא יעזרו לך. היה אתה המכבי של היום. שתי מילים המגלמות בתוכן את החזון הציוני.

יואל אנגל הלחין את הגרסה הזאת, כבר ב-1924. לחן נשכח, אינו מושמע, איני מכיר אותו.

לפני קצת למעלה משלושים שנה, שנים אחדות אחרי ששלמה ארצי פרסם את הגרסה הפסימית של השיר, נעמי שמר פרסמה את הגרסה המשולבת. למה גרסה משולבת? למה לא רק הגרסה השניה? מן הסתם, היא חשבה שהאמת ההיסטורית מחייבת את קיום שתי הגרסאות, זו לצד זו. בכך היא כיוונה גם לכוונתו של טשרניחובסקי עצמו, שפרסם בספר שיריו את שתי הגרסאות.  

בניגוד לשלמה ארצי, נעמי שמר שמרה בלחנה על ההברה האשכנזית, המילעילית.

לכבוד חנוכה, בחרתי להשמיע את השיר, המזכיר לנו עד כמה האתוס המכבי היה משמעותי בתולדות הציונות, בתחיית העם היהודי.

את הגרסה המקורית שרה צילה דגן, אך לא מצאנו הקלטה שלה. לאחר מכן הקליטו אותו גם נעמי שמר עצמה, מירי אלוני, אסתר שמיר וירדן בר כוכבא (שאביה, האלוף משה בריל עיבר את שם משפחתו לבר כוכבא, מתוך הזדהות עם רוח המרד והתגר). נאזין לביצועה ירדן בר כוכבא.

אומרים ישנה ארץ / ארץ שכורת שמש / איה אותה ארץ? / איפה אותה שמש? / אומרים ישנה ארץ / עמודיה שבעה / שבעה כוכבי לכת / צצים על כל גבעה. / איפה אותה ארץ? / כוכבי אותה גבעה? / מי ינחנו דרך? / יגיד לי הנתיבה? // כבר עברנו כמה / מדברות וימים / כבר הלכנו כמה / כוחותינו תמים. / כיצד זה תעינו / טרם הונח לנו / אותה ארץ שמש / אותה לא מצאנו. // ארץ בה יתקיים / אשר כל איש קיווה / נכנס כל הנכנס / פגע בו עקיבא. / שלום לך עקיבא / שלום לך רבי / איפה הם הקדושים / איפה המכבי? / עונה לו עקיבא / אומר לו הרבי / כל ישראל קדושים / אתה המכבי!