הבלוג של אורי הייטנר

טרם יבש הדיו מכתב האישום שהוגש נגד אביגדור ליברמן, וכבר המערכת הפוליטית, התקשורתית ויתכן שגם המשפטית רוחשת שמועות על עסקת טיעון אפשרית לליברמן. ליברמן עצמו הצהיר שרצונו הוא שהאמת תתברר בבית המשפט, אך באותה נשימה לא שלל גם את האפשרות של עסקת טיעון. אילו היה אדם פרטי, רצונו – לכאן ולכאן, היה בעל ערך. כנבחר ציבור, ואחד מנבחרי הציבור הבכירים בישראל, השיקול שצריך להנחות את מערכת החוק והמשפט, הוא אך ורק האינטרס הציבורי. עסקת טיעון לאיש ציבור, ואין כוונתי רק לליברמן, מנוגדת בעליל לאינטרס הציבורי. מן הראוי שאיש ציבור שהוגש נגדו כתב אישום יעמוד למשפט והתלונות נגדו תתבררנה במשפט צדק.

מן הראוי, שפארסת עסקת הטיעון עם האנס הסדרתי משה קצב תשים קץ לקומבינות האישום לאישי ציבור. עסקת אישום היא דבר שלילי מעיקרו, כיוון שהיא מונעת את בירור האמת ואת עשיית הצדק. אולם לעתים היא מחוייבת המציאות, ולו כדי להקטין את העומס על בתי המשפט ולחסוך מהם משפטים אינסופיים, שסיכויי ההרשעה בהם מוטלים בספק. כאשר מדובר באנשי ציבור, עסקת הטיעון פסולה מכל פסול ויש לשלול אותה לחלוטין.

איש הציבור הוא כאחד האדם. אין הוא ניצב מעל החוק. כאשר קיים חשד נגד איש ציבור, על החשד להיחקר. כאשר הפרקליטות הגיעה למסקנה שיש להגיש נגדו כתב אישום, על כתב האישום להידון בבית המשפט, כמו האשמה נגד כל אזרח. אם איש הציבור מורשע בבית המשפט, עליו  להיענש על פי חוק, כמו כל אזרח.

אולם עסקת הטיעון היא אפשרות הקיימת גם לאזרחים מן השורה, לאו דווקא לאישי ציבור. האין אפליה לרעה של אישי ציבור, בחסימת האפשרות שלהם לחתום על עסקת טיעון?

אדם שבחר בחיי ציבור, בחר בחיים שיש בהם חשיפה שאין לאזרח רגיל. איש הציבור רוצה בחשיפה הזאת, אוהב אותה ונהנה ממנה. איש הציבור נהנה מעוצמה שאין לאזרח מן השורה. אולם לחשיפה הזאת ולעוצמה הזאת יש מחיר. אם איש הציבור סרח, יש להחמיר איתו יותר מאשר עם אזרח מן השורה. על איש הציבור להישפט כמו כל אזרח ולהיענש כמו כל אזרח. בדין, אין להחמיר עמו יתר על המידה ואין להקל עליו.

אולם יש לשלול מאיש הציבור את הדרך לחמוק ממשפט צדק, ולא לאפשר לו להשתמש בשלושה אמצעים המאפשרים לאזרח לחמוק מן המשפט. אין לאפשר סגירת תיק של איש ציבור מחוסר עניין לציבור. מעצם היותו של אזרח איש ציבור, יש לציבור עניין בחשדות כלפיו.

יש לשלול מאיש ציבור את זכות השתיקה. איש הציבור, מעצם מהות היותו איש ציבור, מחויב בדין וחשבון לציבור, ובוודאי כאשר הוא מואשם בפלילים. ולכן, יש לשלול ממנו את הזכות לשתוק ובכך לחבל בחקירת האמת. העובדה שיצחק (בוז'י) הרצוג, שנחקר על אותן העבירות שבעטיין עמרי שרון ישב בכלא, נחלץ מבית המשפט בזכות השתיקה ולאחר מכן  כיהן כשר בכיר בממשלת ישראל והיום הנו מועמד מספר 2 במפלגה שצפויה להיות השניה בגודלה, אינה מוסיפה כבוד למפלגתו למדינת ישראל, כמדינת חוק, משפט וצדק.

יש לשלול מכל וכל עסקאות טיעון עם אישי ציבור. אמון הציבור בדמוקרטיה ובשלטון החוק נפגע באופן משמעותי כאשר איש ציבור נחלץ ממשפט על מעשיו בזכות היותו קומבינטור מוצלח, או עשיר דיו כדי לשלם לעורכי דין ממולחים, שיחלצו אותו מהמשפט.

ככל שמעמדו של איש הציבור רם יותר, כך חשוב יותר להקפיד על כך, וסגן ראש הממשלה ושר החוץ, מספר 2 במפלגת השלטון, הוא אחד האנשים החזקים בישראל ולכן אין כל מקום לפשרות עמו.

דבריו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה העובדה שלא היו ראיות מספקות כדי להגיש כתב אישום אך אין בכך הכשר ציבורי לליברמן ולמעשיו, היא יותר מרמז דק לכך שווינשטיין עצמו חש שבסגירת התיק לא מוצה הדין כראוי, וחשוב לו להבהיר שענן החשדות הכבד ממשיך ללוות את ליברמן. מן הראוי שלפחות על העבירה עליה הוגש כתב אישום נגד ליברמן,  יתקיים בירור אמִתי ומקצועי בבית המשפט, ושיעשה משפט צדק.

* "ישראל היום"