הבלוג של אורי הייטנר

כנס שדרות לחברה מס' עשר נפתח היום במכללת ספיר. היום, הסוגיות החברתיות נמצאות במקום מרכזי בשיח הציבורי בישראל. לא כך היה לפני עשור, כאשר הכנס יצא לדרך, בהובלתו של אלוף מיל' עוזי דיין, ואין לי ספק שלכנס יש חלק בשינוי הזה. להבדיל מכנסים כמו הרצליה וקיסריה, כנס שדרות הוא כנס עממי, פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. נדונות בו מצוקות החברה הישראלית עם אוריינטציה על פתרונות מעשיים, בהשתתפות אנשי אקדמיה, מינהל ציבורי, המגזר השלישי, התקשורת והפוליטיקה.

מאז הכנס השני, אני משתתף בכל הכנסים – בחלק מן הכנסים הרציתי, בשנה שעברה הובלתי מושב מרכזי על נושא לימודי התנ"ך בישראל.

הפעם היה חידוש – בנוסף למושבים הרגילים, שהנם רבי שיח מול קהל, התקיים לאורך היום הראשון שולחן עגול של דיון מעמיק מאוד על נושא לימודי האזרחות בישראל. סביב השולחן ישבו, בין השאר, שני שרי חינוך לשעבר (אהרון ידלין ויולי תמיר), אנשי אקדמיה, מורים לאזרחות, נציגי עמותות שכתבו תכניות לימודים או פעלו להשפעה על תכני לימודי האזרחות ועוד בעלי עניין בתחום. את הדיונים הנחו פרופ' דן אבנון, מן המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, שהיה מרצה שלי לפני כעשרים שנה (ואף שלא נפגשנו מאז, הוא אפילו זכר איזו עבודה סמינריונית כתבתי לו) והרב שי פירון, המועמד מס' 2 ברשימת "יש עתיד" לכנסת. אני נטלתי חלק בשולחן העגול, כך שביום הראשון נכחתי רק במושב קונבנציונלי אחד.

מאחר ולימודי האזרחות עוסקים, יותר מכל תחום אחר, באמונות ודעות, העניין הציבורי בהם גדול יותר מאשר בתחומים אחרים. אין לומדים בהם עובדות מדעיות, אלא הם נועדו בעיקר לחנך את התלמידים להיות אזרחים טובים. בעצם, זה המקצוע שייעודו הוא לעצב את אזרחי המחר, כלומר לעצב את דמותה העתידית של המדינה. מהי תפיסת המדינה ומהי תפיסת האזרחות אליה יש לחנך? זו סוגיה אידיאולוגית ופוליטית מובהקת, ולכן העניין הפוליטי בתחום רב. האם ועד כמה ניתן או רצוי לנתק את המקצוע מן ההשפעות הפוליטיות?

הנושא נדון במשך היום בשלושה מושבים. היה בדיון ייצוג אמתי לעמדות הפוליטיות השונות ולמגזרים השונים בחברה, למעט המגזר החרדי. הנציג החרדי שהשתתף באחד המושבים היה עו"ד אריאל דרעי, מנכ"ל תנועת "טוב", תנועה חרדית חברתית, המנסה לחולל שינוי מהותי באורח החיים החברתי כלכלי של המגזר החרדי וביחסו למדינה. הכיוון אליו הוא ותנועתו חותרים חיובי וחשוב ביותר, אך כמובן שאין הוא מייצג את המגזר. הוא ביקורתי מאוד כלפי המגזר החרדי, אך הוא מסמל תהליכי שינוי חיוביים וחשובים המתחוללים בו, ואני מקווה ומאמין שילכו ויתעצמו.

תקצר היריעה מלפרט את הנושאים שעלו בדיון, אולם דוגמית שאציג, תוכל להמחיש את השיח הציבורי סביב לימודי האזרחות. ארז אשל, ממקימי המכינות הקדם צבאיות והיום ראש מנהל חברה ונוער במשרד החינוך, שהשתתף בדיון, דיבר על ציונות. אני חייב לציין שדבריו היו קצת ברמת הסיסמאות, לא ממש ממוקדים והיה משהו לא אמִתי בזהות שהוא ניסה ליצור בין ישראליות וציוניות. אולם מה שמעניין יותר, הוא שאלה שהפנתה אליו ד"ר ריקי טסלר, אחת ממשתתפות הדיון.  

"האם אינך מרגיש שכאשר אתה מדבר על הציונות אתה מדיר חלק ניכר מן הציבור?", היא שאלה את אשל. טסלר פנתה למוחמד חיאדרי, יו"ר ועדת המעקב לנושא החינוך במגזר הערבי ושאלה אותו: "אתה רואה את עצמך ציוני?" הוא השיב בשלילה, כמובן, והיא חזרה אל אשל: "כבר מחקת 22% מן האוכלוסיה. ואם היה כאן נציג חרדי, היית רואה עוד מגזר שלם שאינו ציוני, חלקו אפילו אנטי ציוני. אינך אמור לייצג גם אותם?" לא מעט ראשים הנהנו בהסכמה עם שאלתה / אמירתה.

והנה, זה כל הוויכוח כולו על רגל אחת. אכן, יש בישראל מיעוט ערבי גדול שאינו ציוני ויש מיעוט חרדי שאינו ציוני (אם כי הוא הולך ומתקרב לציונות, להערכתי) ויש גם ציבור במגזר החילוני המתרחק, למרבה הצער, מן הציונות. אז מה? האם זו סיבה להפוך את הציונות לבלתי לגיטימית במשרד החינוך, במדינת ישראל? האם בשל כך אין זה לגיטימי שמדינת ישראל, באמצעות משרד החינוך, תחנך את ילדיה על ערכי הציונות?

מדינת ישראל קמה מתוך הרעיון והמעשה הציוני וייעודה הוא הגשמת הציונות. תפקיד מערכת החינוך הישראלי הוא לחנך לציונות. אלא שיש בתוכנו מי שמנסים להוציא את הציונות מליבת החינוך, בטענה שהציונות אינה מייצגת את כל אזרחי ישראל. טענה זו היא תולדה של תפיסה המנסה להמיר את צביונה של ישראל כמדינת לאום של העם היהודי, לצביון של דת אזרחית ישראלית, על לאומית.

מגילת העצמאות מבטיחה שוויון זכויות מלא לכל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת גזע ומין. אך ליבת המגילה היא המשפט "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל". האם אסור לחנך על הרעיון הזה במדינת ישראל?

לא אחת אני מוזמן ליטול חלק בפאנלים בנושא "מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה". ותמיד אני מתקומם על המילה "או". ישראל היא מדינה יהודית, היא מדינת הלאום של העם היהודי, סמליה יהודיים ובמקביל היא מדינה של כל אזרחיה, הנהנים משוויון זכויות מלא. מי שקוראים להפוך אותה ל"מדינת כל אזרחיה", בעוד היא באמת ובתמים מדינת כל אזרחיה, משתמשים בביטוי זה כמסכה להסתיר את מגמתם – להפסיק את היותה מדינת הלאום היהודית.

את הדברים הללו אמרתי בדיון. יצאתי נגד אמירה נוספת, ברוח זו, שאף היא נשמעה בדיון – הבעת מורת רוח, כמעט זעזוע, מאמירה שישראל מבטיחה שוויון אזרחי לפרטים אך לא שוויון לאומי. אכן, זה ייעודה של ישראל. לכל הפרטים, כפרטים, מגיע שוויון זכויות מלא. אבל אין בה, לא אמור להיות בה ואסור שיהיה בה שוויון לאומי. היא מדינת לאום של לאום אחד בלבד – הלאום היהודי. אסור לנו להתבלבל.

אני חייב לציין, שגם את דבריי ליוו הנהוני הסכמה מצד משתתפים רבים. זהו לב המחלוקת – מחלוקת על דמותה של מדינת ישראל, מבלי להיכנס כלל לדיון על גבולותיה. המחלוקת על לימודי האזרחות היא השתקפות שלה. ומעניין כמה מן המזהירים אותנו מפני מדינה דו לאומית אם לא נמהר להקים מדינה פלשתינאית, אכן מחויבים לרעיון של ישראל כמדינת לאום יהודית ודמוקרטית, וכמה מהם מצדדים בחלוקת הארץ בין מדינה פלשתינאית נקיה מיהודית למדינת ישראל שתהיה מדינת שקשוקה דו לאומית קוסמופוליטית.

כאמור, את רוב היום הראשון לכנס ביליתי בשולחן העגול המרתק והחשוב הזה. ביום הזה השתתפתי בעוד מושב אחד, בו הרצו ראש המפלגה הגדולה ביותר בכנסת ... שאול מופז, עמיר פרץ ונפתלי בנט, שהציגו את משנתם החברתית כלכלית. בדרך כלל, הרצאות הפוליטיקאים בכנס שדרות מעניינות וברמה הרבה יותר גבוהה ועניינית מן הדימוי של הפוליטיקאים בישראל. אבל כנראה שערב בחירות – דווקא כאשר מצופה מהם ליתר ענייניות באוזני האזרחים העומדים לממש את אחריותם לבחור את הכנסת הבאה, הם מעדיפים לגלוש במורד אל רמת הסיסמאות.

כאשר עמיר פרץ דיבר, ניסיתי לספור כמה פעמים הוא אומר את המילה "אני" בנאומו. במשפט השלישי נכנסתי לסחרור. במשפט הרביעי נשברתי. המשימה שנטלתי הייתה מעל לכוחותיי.

במהלך נאומו של נפתלי בנט (שבשתי הצבעות בקרב הסטודנטים במכללת ספיר זכה במקום הראשון וריסק את "הליכוד – ביתנו"), שלושה פרובוקטורים חוליגנים, בשלושה מקומות שונים באולם, הפריעו לו שוב ושוב לדבר, בקריאות נאצה נגד המתנחלים והדתיים. היה זה מפגן מכוער של בִּרְיוֹנוּת אנטי דמוקרטית, מצד אנשים שבוודאי מתהדרים בנאורות דמוקרטית. כה חבל, שיש מי שמנצלים את הכנס הדמוקרטי ביותר בישראל, להתנהגות כזו.

... בתכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון, ששודרה מכנס שדרות בשידור חי, צפיתי בצימר ששכרתי בקיבוץ ניר עם. לנוכח מופע האימים של מירי רגב, חשבתי ש... מה בעצם רוצים ממנה? האם בדמוקרטיה לא מגיע ייצוג לַפְרֵחוֹת?

* "חדשות בן עזר"