הבלוג של אורי הייטנר

בחלקו הראשון של המאמר (בימים ההם), סקרתי את תולדות חד"ש על גלגוליה השונים, מראשית שנות העשרים ועד ימינו, וכן הפיצולים ופיצולי הפיצולים של תנועות האוונגרד האנטי ישראלי הקיקיוניות, שדעם היא המשכן הישיר.

אולם אין זה רק שיעור היסטוריה, חשוב כשלעצמו, אלא בהתאם לכותרת – " ה-dna של חד"ש", מטרתי היא לבחון האם חד"ש היום היא אכן המשך ישיר של אותה תנועה, של אותה אידיאולוגיה, של אותה תפיסת עולם.

דרך אחת לבחינת השאלה, היא עמדת חד"ש בעת מלחמות ועימותים בינינו לבין הפלשתינאים ומדינות ערב. קו רצוף נמשך ממאורעות תרפ"א (1921) עד מבצע "עמוד ענן" – הזדהות מוחלטת עם האויב. ודוק – כלל איני מדבר על התנגדות למלחמה, למבצע, להחלטה ישראלית זו או אחרת. יש הבדל בין דיון ציבורי ופוליטי, האם נכון או לא נכון להגיב בצורה זו או אחרת על טרור, האם לצאת למלחמה זו או אחרת, האם לבצע מבצע זה או אחר, כשאלת האינטרס הישראלי: מה טוב יותר לישראל, לבין הזדהות עם הצד השני. חד"ש עקבית בתמיכתה ובהזדהותה המלאה עם הצד השני.

דרך אחרת היא לבחון את מצע חד"ש, עם כל ההסתייגות מכך שהמצע מנוסח בזהירות יתר, באופן שלא יהווה התרסה בוטה נגד החוק האוסר התמודדות של מפלגות המתנגדות לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לפני שאציג מה יש במצע חד"ש, אציג מה אין בו – אין בו תמיכה ברעיון של שתי מדינות לשני עמים. לא, חד"ש אינה מצדדת ברעיון המדינה האחת. אלא שכמו אבו מאזן, היא מצדדת ברעיון "שתי המדינות", אך לא ברעיון "שתי המדינות לשני עמים". ולא בכדי. אז לאילו שתי מדינות תחולק הארץ?

נפתח בהגדרת הגבול בין המדינות. כאן, הדברים ברורים – "שתי מדינות בגבולות ה-4 ביוני 1967". גבול ה-4.6.67 אינו נוגע רק ליהודה, שומרון וירושלים: "כינון שלום עם לבנון וסוריה על בסיס קווי ה-4 ביוני 1967, החזרת רמת הגולן לסוריה ופינוי השטחים הלבנוניים שנותרו כבושים בידי ישראל".

ספק אם סוריה עוד קיימת. ספק רב האם תתקיים. אבל יש "להחזיר" לה את הגולן. אולם הנסיגה הישראלית אינה צריכה להיות לגבול הבינלאומי, אלא כדרישת סוריה במו"מ עם ישראל, לקווי 4.6.67. מה ההבדל בין שני הקווים הללו? בשנים 1949-1956, סוריה השתלטה על שטחים ריבוניים של ישראל, תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ושל הסכמי שביתת הנשק. היא השתלטה על חופה הצפון מזרחי של הכינרת, מצפון לעין גב ועד שפך הירדן; על רמת הבניאס, על חמת גדר ועוד. אם ישראל נדרשת לסגת משטחים שכבשה במלחמת מגן, למה הנסיגה צריכה להיות גם משטחי הכיבוש התוקפני של סוריה? כיוון שחד"ש תמכה ותומכת אוטומטית בכל תוקפנות ערבית נגד ישראל ומצדדת אוטומטית בכל דרישה ערבית מישראל. זה ה-dna שלה.

ובאשר ל"פנוי השטחים הלבנוניים שנותרו כבושים בידי ישראל" – כזכור, לפני 12 שנים ישראל נסוגה מלבנון. את גבול הנסיגה שרטט האו"ם. פקחי האו"ם עברו עם סרגל כמעט על כל מטר בגבול, והחליטו היכן הוא יעבור. במקרים רבים, הייתה מחלוקת בין ישראל לפקחי האו"ם אודות מיקום הגבול. יש מקומות שבהם הסימון של האו"ם חייב נסיגה משטחים חקלאיים השייכים ליישובים ישראליים (משגב עם, לדוגמה). אולם ההחלטה הישראלית הייתה לקבל את פסיקת האו"ם, כדי להבטיח שלא תהיינה עוד כל תביעות ללבנון, ולא תהיה ללבנונים כל עילה להמשיך בתוקפנות.

לאחר הנסיגה הישראלית, המציא חיזבאללה את פרשת "חוות שבעא", כעילה להמשך הטרור. לכך מתכוונת חד"ש בדרישתה לנסיגה משטחים לבנונים – לקבל את תכתיב חיזבאללה. למה? כי זה ה-dna שלה. לתמוך אוטומטית בכל דרישה אנטי ישראלית, הזויה ככל שתהיה, של גוף קיצוני ככל שיהיה.

נחזור לסוגיה הפלשתינאית. כאמור, מצע חד"ש דורש שהגבול בין שתי המדינות יהיה קווי 4.6.67. ומה יהיה משני צדי גבולות ה-4 ביוני?

מן הסתם – מדינת לאום לעם הפלשתינאי ולצדה מדינת לאום לעם היהודי. האמנם? אז זהו, שלא. בנוגע למדינה שממזרח לגבול, אין כל בעיה: "מימוש זכותו של העם הערבי הפלסטיני להקמת מדינתו העצמאית הריבונית בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים המזרחית, בצד מדינת ישראל. קווי ה-4 ביוני 1967 יהיו גבולות השלום המוכרים והבטוחים בין מדינת ישראל לבין המדינה הפלסטינית". במילים אחרות – מדינת לאום פלשתינאית. יתר על כן – המדינה הפלשתינאית תהיה נקיה מיהודים: "פירוק כל ההתנחלויות שהוקמו בגדה המערבית הכבושה, לרבות בירושלים המזרחית". במילים אחרות – טיהור אתני, הכרוך בגירוש של כ-700,000 יהודים, החיים בהתיישבות ביהודה ושומרון, ובכל השכונות היהודיות במזרח ירושלים.

ומה יהיה בצד המערבי של אותו גבול? שמא מדינה יהודית נקיה מערבים שיגורשו למדינה הפלשתינאית, לשם ההדדיות? חלילה. הרי לאורך המצע שוב ושוב מזהירים מי שמציעים את הטרנספר ההמוני של מאות אלפי יהודים, מפני הטרנספר המתוכנן לערבים, כאילו רעיון כזה עומד על הפרק.

האם אותה המדינה שממערב לקווי 4.6.67 תהיה מדינת הלאום של העם היהודי? אין כל אזכור למושג מדינה יהודית, מדינת לאום יהודית, עם יהודי. יש יהודים, אך הם אינם מוזכרים כקיבוץ לאומי הזכאי להגדרה עצמית.  אין במצע "מימוש זכותו של העם היהודי למדינתו העצמאית".

אז מה יהיה במדינה הזאת? הנה, כמה דוגמיות. מה יהיה המנון המדינה, מה יהיו סמלי המדינה? "למען תהיה ישראל מדינה המבטיחה שוויון לכל אזרחיה, תיאבק חד"ש לחקיקת חוק יסוד: שוויון האדם; לביטול האפליה והדיכוי הלאומי בכל המישורים; להבטחת שוויון מלא לאזרחים הערבים בארץ, וכדי שסמלי המדינה, לרבות הדגל וההמנון, יהלמו את העקרונות האלה". המנון, דגל וסמל המאפיינים את היותה של ישראל מדינת לאום יהודית? חס וחלילה. מדינה יהודית פירושה "אפליה ודיכוי לאומי". וכך, לאורך כל המצע, ישראל מוצגת כמדינה גזענית ופשיסטית המפלה את הערבים, וקוראת למעשה לביטול כל סממן של מדינת לאום יהודית. התיישבות יהודית? "התוכניות השונות, המיושמות במסגרת מה שמכונה 'פיתוח הגליל והנגב', הן בפועל תכניות לייהוד הגליל והנגב, אשר מתעלמות מהצרכים של התושבים הערבים באזורים אלה".

האם במסגרת המדינה השוויונית, כלומר הלא יהודית, ייאכף החוק על האזרחים הערבים, למשל בתחומי הבניה והמאחזים הבלתי חוקיים? "הפסקת מדיניות הריסת הבתים; הכרה בכל היישובים הערביים הלא-מוכרים בצפון ובנגב והקמת רשויות מקומיות בהם". היום פטורים האזרחים הערביים משירות בצה"ל ואף משירות לאומי חלופי. אולם החזון של חד"ש מדבר על מדינת כל אזרחיה, שבה לא אמור להיות כל הבדל בין ערבי ליהודי. מה אומר מצע חד"ש בנדון? "חד"ש מתנגדת לכפיית שירות לאומי במסווה של 'התנדבות' " [המרכאות במקור]. וכן – "ביטול גיוס החובה המוטל על הצעירים הערבים-הדרוזים". "הערבים הדרוזים" הם כמובן הדרוזים, שאין להם זכות להגדיר עצמם, אליבא לחד"ש.

לא אוסיף בדוגמאות, אומר רק שהמסר החוזר ונשנה הוא הפיכתה של ישראל ממדינה גזענית למדינה דמוקרטית ושוויונית. והמסר ברור – יש סתירה בין מדינת יהודית (שמשמעותה – מדינה גזענית) למדינה דמוקרטית, ולכן על מדינת ישראל לחדול להיות מדינה יהודית ולהפוך לדמוקרטית.

איזו עזות מצח – מימוש "זכותו הלגיטימית של העם הערבי הפלסטיני למדינה עצמאית" מחייבת טיהור אתני ומדינה נקיה מיהודים. לעומת זאת, לעם היהודי כלל אין זכות למדינה משלו. חזון שתי המדינות של חד"ש, הוא מדינת לאום פלשתינאית נקיה מיהודים ולצדה ... מדינת שקשוקה, לא יהודית.

יאמר הקורא: כן, אבל אחרי שהארץ תחולק, לפחות יובטח רוב יהודי משמעותי. נכון, אז היא לא תקרא מדינה יהודית; המנונה, דגלה, וסמליה לא יהיו יהודיים. לא יהיו בה חוקים "מפלים" "ליהודים בלבד" כמו חוק השבות. אבל זו תהיה מדינה בעלת רוב יהודי ברור.

האמנם? גם לכך מתייחס מצע חד"ש: "הבטחת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים, בהתאם להחלטות האו"ם". זה שם קוד ל"זכות" השיבה. ולא שיבה למדינה הפלשתינאית הנקיה מיהודים, חלילה. כלומר, לצד מדינת הלאום הפלשתינאית הנקיה מיהודים, לא זו בלבד שלא תהיה מדינת הלאום היהודי, גם לא תהיה רק מדינת כל אזרחיה, אלא היא גם תוצף במיליוני "פליטים" פלשתינאים.

זהו פתרון שתי המדינות נוסח חד"ש. לא שתי מדינות לשני עמים. בסופו של דבר – שתי מדינות פלשתינאיות, שבאחת מהן יוכלו לחיות גם יהודים.

****

ונשאלת השאלה – למה? למה?! למה לשיטתם אין לעם היהודי הזכות הטבעית להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית? הרי איש אינו מפקפק בזכותו של העם הספרדי למדינת לאום משלו. איש אינו מפקפק בזכותו של העם הפולני להגדרה עצמית. איש אינו מפקפק בזכותו של העם הסיני למדינה ריבונית במולדתו. גם קיומן של עשרים מדינות לאום ערביות אינו מוטל בספק. למה העם היהודי הוא היחיד שאין לו הזכות הזאת? למה רק מדינת הלאום היהודי צריכה להפסיק להתקיים, ולהפוך לשקשוקה?

הגישה הזאת, המפלה בין העם היהודי לשאר העמים – יש לה הגדרה. ההגדרה הזאת, אינה "דמוקרטיה", אינה "שלום" ואינה "שוויון", כפי שמתיימרת להיות חד"ש – החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. ההגדרה הזאת היא – אנטישמיות. זה ה-dna של חד"ש.

אז איך אפשר להגדיר את התופעה של יהודים המשתייכים למפלגה כזו? אני הגדרתי זאת כ"תופעה חולנית". ברל כצנלסון, מורנו ורבנו, הגדיר זאת כ"חיידק של שנאה עצמית".

* "חדשות בן עזר"