הבלוג של אורי הייטנר

סיסמת הבחירות של איתן ברושי, במרוץ לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית, היא "הופך מילים למעשים".

כמנהל מתנ"ס הגולן לשעבר, אני יכול להעיד ממקור ראשון על אמִתותה של הסיסמה, כפי שבאה לידי ביטוי בתקופת כהונתו של ברושי כמנכ"ל משרד התרבות, המדע והספורט. ברושי מונה לתפקידו בידי השר אופיר פינס, אולם לאחר זמן קצר פינס התפטר, ולאורך תקופה ארוכה לא מונה שר וברושי תפקד כשר בפועל.

בתפקידו, ברושי התגלה כבולדוזר תרבות אמִתי, שקידם את חיי התרבות, חרף מגבלות התקציב. הוא לא היה סתם בולדוזר, הוא היה בולדוזר עם אג'נדה. האג'נדה שלו היתה שינוי סדר העדיפויות של המשרד, והעדפה מתקנת של הפריפריה.

בימים אלה של ערב הבחירות לכנסת, הכל נשבעים אמונים לפריפריה. זה נשמע סקסי ואנשים אוהבים לשמוע את ההצהרות הללו. אולם הפער בין המילים למעשים בתחום הזה, הוא בדרך כלל גדול מאוד. איתן ברושי הפך את המילים למעשים.

האג'נדה שהוביל ברושי – העדפה מתקנת לפריפריה, הייתה נכונה וצודקת. ראשית, בכך הוא יישם הלכה למעשה את מדיניותה המוצהרת של הממשלה, אודות העמדת הגליל והנגב בראש סדר העדיפות הלאומי. שנית, אובייקטיבית, הפריפריה זקוקה לתמיכה ממשלתית רבה יותר, ביחס לגודל האוכלוסיה, מן האזורים עתירי האוכלוסין שבמרכז. דלילות האוכלוסיה ומרחקי הנסיעה באזורים הללו, אינם מאפשרים חיי תרבות ללא סבסוד משמעותי.

הדברים ידועים, ואין שר תרבות שאינו מצהיר הצהרות ומבטיח הבטחות, אך לרוב הדברים מסתכמים במילים. ברושי הבטיח וקיים, הצהיר ויישם. ...ובכך קנה לו אויבים.

הממסד התרבותי חי במרכז הארץ, ואני מרשה לעצמי להשתמש בנושא זה בקלישאה אותה אני מגנה בדרך כלל – ב"בועה התל אביבית". הממסד התרבותי אינו חי את הפריפריה ואת צרכיה, והאינטרס שלו הוא לחזק את המרכז התרבותי. ולכן, הממסד התרבותי ראה באיתן ברושי איום. והממסד התרבותי נלחם בו ובמדיניותו.

לדבר בגנות הקצאת משאבים לגליל ולנגב זה לא פוליטיקלי קורקט, ולכן איש לא דיבר נגד הפריפריה. במקום זאת, דיברו עסקני התרבות על הקומיסאר המתערב בהחלטות המקצועיות של אנשי התרבות והאמנות. זה נשמע הרבה יותר טוב, אך לאמתו של דבר היה זה מאבק ציני על משאבים; מאבק להחזרת המשאבים מן הפריפריה למרכז.

אתן דוגמה – איתן ברושי החליט על שינוי סדר העדיפויות בהקצאת תקציבי "אמנות לעם" ועל העברת סכומי כסף משמעותיים בתקציב 2007 לאזורי העימות בצפון שחוו את מלחמת לבנון השניה וליישובי "עוטף עזה" שחוו מתקפות טילים יומיומיות. ראשי "אמנות לעם" סרבו לבצע את החלטתו ומנכ"ל "אמנות לעם" גדעון שירין איים בהתפטרות. עם כניסתו של ראלב מג'אדלה לתפקיד השר, הוא ביטל את החלטת ברושי, בלחץ הממסד התרבותי. בסופו של דבר נכנע מג'אדלה ללחצים (אגב, גם בניגוד לאינטרס של המגזר הערבי, המרוכז בפריפריה) ופיטר את ברושי מתפקידו. היה זה מקרה מובהק של אדם שפוטר דווקא בשל מסירותו, הצטיינותו והצלחתו.

אני עוקב אחרי פעילותו המבורכת של ברושי מאז כיהן כראש המועצה האזורית עמק יזרעאל. בכל תפקידיו – כראש המועצה, כמנכ"ל משרד התרבות, כיועץ שר הביטחון להתיישבות, הוא הוכיח עצמו כאיש חזון ומעש, איש ביצוע מעולה, איש המאמין בערכי ההתיישבות ונאמן להם, איש שבאמת ובתמים הופך מילים למעשים.

לאחר פיטוריו של ברושי ממשרד התרבות, כתבתי מאמר בשבחו תחת הכותרת "גיבור תרבות". את המאמר סיימתי במשפט: "אני מאחל לברושי ולתרבות הישראלית, שמי שלא רצה את ברושי בתפקיד מנכ"ל משרד התרבות, יקבל אותו כשר התרבות".   

עוד חזון למועד. בינתיים, התפקיד המיניסטריאלי יכול לחכות. אולם אנו, התנועה הקיבוצית, עשויים להתברך במזכ"ל מצוין, שיקדם את התנועה ואת ההתיישבות כולה, אם נשכיל לבחור בו.

אני בוחר באיתן ברושי.

* "ידיעות הקיבוץ"