הבלוג של אורי הייטנר

"ובחודש האחד עשר, בחמשה עשר יום לחודש – יום נטיעה יהיה לכם: כל עץ כל צמח בו יפקדו. והיה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ, וברכתם ותקעתם על נטיעותיכם ושמחתם על ארצכם ביום הזה. ראש השנה לאילנות הוא. על כל הר, על כל גבעה ובכל עמק תטעו".

מי מכיר? מי יודע? מהיכן לקחתי את הטקסט הזה? נשמע מוכר? אולי טקסט מקראי?

אכן, הסגנון הוא מקראי. כך מוזכרים בתורה חגי ישראל. החודש האחד עשר במניין החודשים המקראי (הנפתח בחודש ניסן) הוא שבט וחמישה עשר בו הוא ט"ו בשבט. אך אין כל אזכור לט"ו בשבט בתנ"ך. אז מאין לקוח הטקסט?

טקסט זה, בסגנונו התנ"כי, לקוח מתוך "סדר הנטיעה בראש השנה לאילנות" – הצעה לטקס הנטיעות בבתי הספר, ט"ו בשבט תש"ט, מטעם מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל. היה זה ט"ו בשבט הראשון לאחר קום המדינה, היום שבו נפתחה הכנסת הראשונה, והדבר בא לידי ביטוי מובהק בכל משפט ופסוק בטקס, שכולו מפגן של פאתוס לאומי ממלכתי.

ממתי ט"ו בשבט הוא חג הנטיעות? כאמור, בתנ"ך החג כלל אינו מוזכר. לראשונה, הוא מוזכר במשנה. וכך נכתב: "ארבעה ראשי שנים הם - באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו" (ראש השנה, פרק א' משנה א'). מה זה ראש השנה לאילן? זהו היום הרלוונטי לתשלום המס, מעשר עני: עץ שחנט לפני ט"ו בשבט שייך לשנה קודמת, עץ שחנט מט"ו בשבט ואילך, שייך לשנה שאחריה.

והנטיעות? זאת תרומתה של הציונות לט"ו בשבט. לראשונה נחגג חג נטיעות בט"ו בשבט בזיכרון יעקב, ב-1890, בהובלתו של הרב זאב יעבץ, מנהל בית הספר במקום. ב-1908 הכריזו קק"ל והסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות הלאומי. אבל האזכור הראשון לנטיעות בט"ו בשבט הוא מהאזור שלנו – במכתב ששלח חלוץ מראשוני יסוד המעלה לאביו ב-1884, הוא סיפר שבט"ו בשבט נטענו ט"ו אלפים שתילים.

התרומה הגדולה ביותר של אזורנו למסורות ט"ו בשבט, היא תיקון ליל ט"ו בשבט המוכר יותר כ"סדר ט"ו בשבט". מוצאו של המנהג הוא בצפת, והנהיגו אותו המקובלים, האר"י הקדוש ותלמידיו, לפני כ-450 שנה. סדר ט"ו בשבט משלב לימוד תורה, אכילה והנאה של פירות שנשתבחה בהם א"י. המקובלים, בדרכם, חתרו להגיע באמצעות סמלים אלה לעולמות הנשגבים, מתוך רצון להשפיע מלמטה על עולמות אלה ולקדם את הגאולה.

מסורת סדר ט"ו בשבט חודשה בשנות ה-60 בקיבוץ יפעת, בידי מאיר איילי זצ"ל, ובחצי המאה הלכה והתפשטה והייתה למרכיב מרכזי בחג בקהילות רבות ובהן ביישובי הגולן.

בערך באותה תקופה, החברה להגנת הטבע הגדירה את ט"ו בשבט כחג הגנת הטבע, ועד היום מציינים בו את המחויבות לאיכות הסביבה.

גלגולו של החג, מצביע על הדינמיות והחיוּת של התרבות היהודית. בגולה, היה ט"ו בשבט יום שביטא את הגעגועים לא"י באמצעות אכילת פירות מיובשים מפירות א"י, כפי שמתואר היטב בשירה של נעמי שמר "פירות חמישה עשר" ("שלג על עירי"), מתוך המחזמר "מסעות בנימין השלישי" המבוסס על ספרו של מנדלי מוכר ספרים ובו תיאור של ט"ו בשבט בקהילת בטלון.

החזרה לא"י ועמה החזרה לטבע, הפיחה חיים חדשים בחג. וכך, נדבך על גבי נדבך, הפך היום הקובע לחישוב מס הכנסה ליום חג מרובה בתכנים ובמסורות.

גלגוליו של ט"ו בשבט ממחישים לנו את היופי שבהתחדשות יהודית, המשלבת מסורת וחידוש.

* "שישי בגולן"