הבלוג של אורי הייטנר

נאום בחירות / מאיר אריאל

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 21.1.13

מחר יתקיימו הבחירות לכנסת ה-19. הסתיים המרוץ, תמו הקמפיינים של המפלגות השונות. ואנו נחזור 25 שנים אחורה, ימי הבחירות לכנסת ה-12, בחירות 1988, אבל לקמפיין מסוג אחר לגמרי, הקמפיין ההזוי ביותר בתולדות הקמפיינים. מסע הבחירות של מאיר אריאל, שחרש את הארץ כדי לשכנע את אזרחי ישראל לא להצביע בעדו.

מאיר הקים את להקת "כריזמה", ובה כמה מחבריו הטובים יהודה עדר, מיקי שביב, יואב קוטנר ורֵעַ מוכיח, אז נער בן 16. במשך שבוע, בחול המועד סוכות תשמט, הם חרשו את הארץ, מקריית שמונה עד אילת, עצרו בכיכרות הערים ופצחו במופע עם שיריהם, לנוכח עיניו המשתאות של הקהל המופתע.

ובכל מקום שלף מאיר אריאל פתק והחל לשאת את נאום הבחירות. יש יותר מגרסה אחת לנאום הבחירות, ושנים מאוחר יותר הוא הוקלט במופע "דלתות נפתחות מעצמן", המופע האחרון של מאיר אריאל והאלבום האחרון שיצא בחייו.

כל המסע הזה הונצח בסרטם של מיכה לבנה ואיתי לנדסברג שהצטרפו אל הלהקה - "מסע הבחירות של מאיר אריאל", המוקרן בימי בחירות אלו בסינמטקים.

מאיר אריאל לא העריך במיוחד את הפוליטיקה ואת הפוליטיקאים וגם הדמוקרטיה לא יצאה מתחת ידיו נקיה וחלקה. צ'רצ'יל אמנם אמר ש"הדמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר, זולת כל שאר השיטות שנוסו", אבל הוא היה פוליטיקאי פרגמטי. מאיר אריאל הוא אמן, שאינו חייב לספק תשובות, חלופות ופתרונות, אך הוא רואה את תפקידו להצביע על הבעיות והכיעור. בשירים כמו "דמוקרסי", "נרקומן ציבור" ואף בשיר שרק לאחרונה "הדג נחש" הקליטו – "קובלנה על מפלגות ישראל" הוא הופך את הדמוקרטיה ואת הפוליטיקה למשל ולשנינה. בכל הזדמנות הוא אמר שהוא שונא מפלגות, כיוון שעצם שמן מעיד על פלגנות. וגם מסע הבחירות שלו, מעבר להתנסות המעניינת, ביטא את גישתו הצינית כלפי הפוליטיקאים.

אבל מעבר לכך, מאיר אריאל, שזמן קצר קודם לכן עזב את קיבוץ משמרות ועבר לתל-אביב, ראה במסע הזדמנות ליצור היכרות בינו לבין הקהל הישראלי המגוון. ואיך הקהל הגיב?

זאת נוכל ללמוד מהשיר המתעד את המסע – "בצהרי היום", בו מופיעות השורות הבאות: "עודנו עומדים לא זיע, לא ניד / נימה וחצי מהצל / כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש / ופה שבאוזנינו ממלל // תראו תראו את ה"גרי קופרים" האלה / "קלינט איסטוודים" דמיקולו, יענו בזים לשרב / הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם / מתרבות המערב".

הטקסט הזה לא נכתב כשיר, אלא ככתבה של מאיר אריאל במגזין "כותרת ראשית". דיוויד ברוזה הלחין קטעים מן הכתבה והפך אותה לשיר. הרי אצל מאיר אריאל גם הפרוזה היא שירה.

כל זה ידוע. אבל בהכנת הפינה הזאת גיליתי עובדה מפתיעה. יואב קוטנר, חוקר הרוק הישראלי ואיש כלי ההקשה בלהקת "כריזמה" כתב באתר שלו קוטנר.רוק.נט שהכתבה פורסמה במגזין "כותרת ראשית" ביולי 1988, שלושה חודשים לפני המסע. מאיר אריאל פשוט ניבא את המסע, כולל את תגובות הקהל.

על הנאום עצמו לא אכביר מילים, מילותיו מדברות בעד עצמן. אני בטוח שאם תאזינו היטב, מאיר אריאל ישכנע גם אתכם למה לא כדאי לכם להצביע בשבילו.

(הגרסה שמילותיה מופיעות כאן היא גירסת "דלתות נפתחות מעצמן", השונה מאוד מגרסת המסע).