הבלוג של אורי הייטנר

כולנו לעגנו ליאיר לפיד, כשהתהדר ב-22 מנדטים שבכיסו. עם כל ההסתייגות מכך שהדברים נכתבים על פי המדגמים, בטרם הגיעו תוצאות האמת – התוצאות אינן רחוקות מתחזיתו (שנתנה לפני כניסתה של ציפי לבני להתמודדות).

לפיד הוא המנצח הגדול של הבחירות. הוא לא יקבע מי יהיה ראש הממשלה. ראש הממשלה יהיה נתניהו. אולם הוא מגלם כמה מן המגמות המרכזיות בחברה הישראלית, שאף ראש ממשלה לא יוכל להתעלם מהן. ולכן, חובתו של נתניהו להקים ממשלה עם יאיר לפיד כשותף המרכזי, עם השפעה משמעותית לסדר היום שיאיר לפיד מייצג.

מה מייצג יאיר לפיד? ראשית, את סלידת הציבור מ"משטר הגושים" – "גוש  ימין חרדים" מול "גוש מרכז שמאל", או כפי שפעם הדבר נקרא "המחנה הלאומי" מול "מחנה השלום". ימים יגידו האם יאיר לפיד הוא מפלגת טרנד כמו ד"ש, מפלגת המרכז ו"קדימה" שנעלמו מן העולם, אבל הוכח שהציבור רוצה מרכז חזק ואמתי. יאיר לפיד קיבל קולות רבים משני הגושים, והציבור שבחר בו אינו רוצה לראות בו חלק מ"גוש".

שנית, את שינוי סדר היום הציבורי – החלפת סדר היום המדיני ביטחוני שהאפיל על הציבוריות הישראלית ב-45 האחרונות, בסדר יום "אזרחי": חברה וכלכלה, שוויון בנטל, שיטת הממשל ועוד.

שלישית, ההערכה שהמאבק החברתי לא יבוא לידי ביטוי אלקטורלי, הוכחה כשגויה. לטעמי, יאיר לפיד אינו מייצג את התמורה שהציבור ביקש; אינו נביא הצדק החברתי. אולם הוא מצטייר ציבורית כמבטא שינוי חברתי, וזאת אחת הסיבות המרכזיות להצלחתו.

רביעית, הציבור אינו רוצה עימות בין חילונים ודתיים. יאיר לפיד שונה לחלוטין מטומי לפיד. מפלגתו משלבת בין חילונים ודתיים ונותנת ביטוי לתנועת ההתחדשות היהודית במרחב החילוני. הביטוי הבולט לכך הוא מיקומו של הרב שי פירון כמספר 2 ברשימה.

חמישית, יאיר לפיד בנה את הרשימה שלו ללא בלון "הדמוקרטיזציה הפנימית" ושיטת הבחירות המקדימות. שיטת הפריימריז מאפשרת לגורמים קיצוניים לצבור כוח בלתי פרופורציונלי בתוך המפלגות ולהעלות את אנשיהם לצמרת הרשימה. פייגלין בליכוד ומרב מיכאלי במפלגת העבודה הם הדוגמאות הבולטות של חוליי השיטה הזאת. הציבור אינו רוצה את הקיצוניות הזאת. הפארסה ה"דמוקרטית" הזאת אינה מעניינת את הציבור. החגיגה הדמוקרטית היא הבחירות האמתיות, שבהן נבחרות המפלגות לא על פי רמת ה"דמוקרטיה" בהקמת הרשימה.

שישית, ואולי המגמה החשובה ביותר – אחוזי הצבעה מרשימים של הצעירים, בניגוד למגמת מערכות הבחירות הקודמות. ולכן, המגמות שיאיר לפיד מגלם, עשויות לצבור תאוצה הולכת וגוברת בעתיד. ומסיבה זו, ראש הממשלה חייב לאמץ את יאיר לפיד ללבו ולהקים עמו יחד ממשלת אחריות לאומית.

הספין של גוש חוסם שיכול למנוע מהליכוד את השלטון, חסר שחר. ניסיון להקמת גוש כזה, לא יִצְלח, כיוון שהמפלגות הדתיות בכל מקרה לא תלכנה לממשלת "שמאל". ה"הישג" האפשרי היחיד של ספין כזה, עלול להיות הגדלת כושר המיקוח של המפלגות הדתיות.

אני בחרתי בשלי יחימוביץ'. אמנם איני מסכים עם עמדותיה בתחום המדיני, אך היא מייצגת את השקפותיי בנושא החברתי כלכלי, אותו היא העלתה על ראש שמחתנו, ובהעדר פרטנר לתהליך מדיני אמתי, בוודאי בעידן "החורף האסלאמי", הוא הנושא המרכזי בחיינו, בשנים הבאות. הייתי רוצה מאוד לראות את שלי יחימוביץ' כחברה בכירה ומרכזית בממשלת אחריות לאומית. אולם מאחר והנכס הגדול שלה הוא אמינותה ויושרתה, היא לא תוכל לחזור בה מבחירתה באופוזיציה. באופוזיציה היא תציב אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית, לדרכה של הממשלה הבאה, ממשלת נתניהו - לפיד.

* "ישראל היום"