הידעתם? עשרת הדברות מחייבות אותנו לרצוח. לא מאמינים? פתחו ספר תנ"ך ותיווכחו: בספר שמות, פרק כ', פסוק יג, הדיבר השישי, המילה השניה: "תרצח". זה כתוב שחור על גבי תנ"ך. נכון, שהמילה שלפניה היא "לא". אבל אין גבול ליכולת הדמגוגית להוציא דברים מהקשרם.
כך רוצח פרופ' עוזי אורנן את מגילת העצמאות. הוא מוציא מתוכה את המשפט "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" ומציג אותו כביטוי לעיקרון של הקמת לאום חדש, לאום ישראלי, המחליף את הלאום היהודי, וכולל את כל מי "שהיו פעם" יהודים וערבים וחיים במדינה.
הפרשנות של המשפט הזה מופרכת כשלעצמה, אך בכל מקרה, ודאי שהיא סותרת את הכתוב לאורך המגילה. ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, המכונה "מגילת העצמאות" מורכבת משלושה חלקים, המהווים שלמות אחת. חלקה המרכזי והחשוב, הוא משפט ההכרזה. החלק שעד אותו המשפט הוא מבוא, המעניק את התשתית הערכית, האידיאולוגית, ההיסטורית והמשפטית להכרזה. החלק שאחרי המשפט הוא הצהרת הכוונות של המדינה לאחר הקמתה.
משפט ההכרזה חד משמעי, אינו משתמע לשני פנים ואינו נתון לכל פרשנות מתחכמת: "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, ועל יסוד הכרזת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". חד, חלק, שריר ובריר וקיים – מדינה יהודית בארץ ישראל. יכול אורנן לצאת נגד צביונה היהודי של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אולם כאשר הוא עושה זאת בשם מגילת העצמאות, כמוהו כמי שמסביר לנו שבעשרת הדברות אנו מצווים לרצוח, לגנוב ולנאוף.
פרק המבוא של המגילה מבטא את הלכי הנפש והמאוויים של כותביו, ואלה שונים בתכלית מאלה של אורנן. אילו כוונות מנסחי המגילה היו ליצור אומה ישראלית חדשה, כטענת אורנן, הם היו מנסחים מבוא ברוח זו. לא בכדי נפתחת המגילה באמירה שבא"י קם העם היהודי. כבר המשפט הראשון נפתח בתיאור הזיקה בין העם היהודי למולדתו, מאחר ואחת משתי הזכויות עליהן הושתתה ההכרזה היא הזכות ההיסטורית של העם היהודי על א"י (לצד זכותו הטבעית לעצמאות מדינית, ככל עם ועם). אך אם טוען אורנן שהכוונה היא רק ליהודים החיים בארץ, מבהירה המגילה באופן שאינו משתמע לשני פנים, שהכוונה היא לעם היהודי על כל פזוריו. לכן הסעיפים הבאים מדברים על כך ש"העם הוגלה מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית". כלומר, המדינה היא הגשמת התקוות והתפילה של העם ששמר לה אמונים בגולה. המגילה מזכירה את חתירת היהודים "לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה" ומעלה על נס את היהודים ששבו לארצם בהמונים. המגילה מזכירה את הקונגרס הציוני הראשון שהכריז על "זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". והרי ברור, שהקונגרס, שחבריו היו יהודים שחיו בגולה, התכוון לעם היהודי בפזוריו.
המגילה מזכירה גם את "השואה שנתחוללה על עם ישראל", כהוכחה בעליל להכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות ע"י חידוש המדינה היהודית בא"י. הזרם הכנעני התנכר לעם היהודי גם בתקופת השואה ואחריה, ועל כך עוד אכתוב בהרחבה בחלקו השני של המאמר. אולם ברור שישראל היא מדינת הלאום של העם שהשואה נתחוללה עליו, כלומר העם היהודי.
ראשי התנועה היהודית והיישוב היהודי בא"י שהופיעו בפני ועדת החקירה של האו"ם, שעל יסוד המלצתה נוסחה החלטת כט בנובמבר, עמדו בפניה כבאי כוחו של העם היהודי.
הנה, למשל, ציטוט מנאומו של בן גוריון בפני הוועדה, אותה אני מקפיד לקרוא מידי שנה בליל הסדר: "לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אוניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אוניה? ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה, לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן; באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתה עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים".
הנה כי כן, ב"ג דיבר כבא כוחו של העם היהודי היושב באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ובשמו הוא דרש הקמת מדינת לאום יהודית. איך אפשר לטעון כלפיו, שחצי שנה לאחר מכן, התכחש ללאומיותו היהודית וניסה ליצור לאום ישראלי חדש?
גם הטענה שהשימוש במונח "העם היהודי" מתכוון רק ליהודים היושבים בארץ, מופרכת מעיקרה. די בהוכחות מתוך חלקו הראשון של המסמך כדי להפריכה מכל וכל. אך גם בחלק האופרטיבי מדובר על כך ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". עליה של מי, אם לא של יהודי העולם? קיבוצם של אילו גלויות, אם לא הגלויות היהודיות בעולם?
גם הטענה, שההצהרות על שוויון זכויות ללא הבדל דת גזע ומין והקריאה לתושבים הערביים להיות שותפים בבניין הארץ, מעידות על כוונה להקים עם ישראלי אחד של כל אזרחי המדינה, אין לה על מה להתבסס. משמעות ההצהרות הללו, היא שהמדינה היהודית, מדינתו של העם היהודי, תעניק זכויות שוות לכל תושביה ואזרחיה, גם אלה שאינם שייכים ללאום היהודי, אלא למיעוט לאומי. הקריאה לערבים להיות שותפים בבניין המדינה, אינה קריאה להיות שותפים בבניית עם חדש, אלא פניה אליהם, בתור מי שאינם חלק מן הלאום, וכמי שלחמו נגד הקמת המדינה, להכיר במציאות ולהיות שותפים, כמיעוט, בהקמת המדינה.
מדינת ישראל היא הגשמת הציונות שנועדה להבטיח לעד את המשך קיומו של העם היהודי. הניסיון לטעון שמדינת ישראל ניסתה לברוא עם אחר במקום העם היהודי, כגולם הקם על יוצרו, פשוט מגוחך.
במאמרו "לאום ישראלי ויהודים חסרי דת", מספר פרופ' אורנן, שקבוצת עותרים לבג"ץ, הדורשים להכיר בהם כבני הלאום הישראלי, צירפו לתצהירם מאמר שכתבתי לפני כשנתיים ב"שישי בגולן". במאמר זה, "יהודי חסר דת", יצאתי נגד ההכרה ביורם קניוק כ"יהודי חסר דת", והסברתי שללא קשר לשאלת אמונתו הפרטית של אדם, אין אפשרות לנתק את הדת מהתרבות הלאומית היהודית ומן הלאומיות היהודית. על סמך דברים אלה, טענו העותרים שמאחר ואין הפרדה בין הלאומיות היהודית והדת היהודית, וכיוון שאין הם מאמינים בדת היהודית, אין הם שייכים ללאום היהודי ומבקשים להכיר בהם כלאום ישראלי.
עצם ההסתמכות על מאמר שלי כטענה בבית המשפט העליון מחמיאה. לשיטתם של העותרים, יש היגיון בשימוש בדבריי, אבל זהו היגיון עקום. הוא עקום, כיוון שהוא נועד לשרת הגדרה של אנשים בלאומיות פיקטיבית, מומצאת, חסרת שחר.
אין חיה כזאת עם ישראלי. מיהו העם הזה? יש מחלוקת על קיומו של עם פלשתינאי. המחלוקת היא סביב השאלה האם הוא חלק מן העם הערבי הגדול, או עם נפרד. בשנה הבאה יתקיים משאל עם בסקוטלנד, האם להיפרד מבריטניה. מרבית הבריטים אינם רואים בסקוטים עם נפרד ורבים מאוד מן הסקוטים רואים עצמם חלק מן הלאום הבריטי. ניתן לתת דוגמאות למחלוקות דומות במקומות שונים בעולם.
לא כן בסוגיית "העם הישראלי". שלילת הלאום היהודי, היא גישה חסרת שחר. כל הערבים סביבנו אינם רואים ואינם רוצים לראות ביהודים חלק מן הלאום הערבי. ערביי ישראל אינם רואים עצמם שייכים לאותו לאום עם העם היהודי. היהודים בישראל אינם רואים עצמם כבני עם אחד עם ערביי ישראל ולא חלק מעם אחד עם ערביי המזה"ת. כל הגישה הזאת מופרכת מעיקרה.
קיימת בעולם התכחשות ללאומיות היהודית, אך ההתכחשות הזאת נובעת מאנטישמיות גזענית ותו לא. יש מעט קבוצות אתניות שהנן לאום מובהק כמו הלאום היהודי, מבחינת היכולת להתחקות אחר זהותן הקיבוצית וזיקתן הטריטוריאלית מקדמת דנא.
הציונות נועדה לממש את זכות ההגדרה העצמית של הלאום היהודי. זה ייעודה של מדינת ישראל, זאת תכליתה קיומה.
אורנן וחבריו הכנענים מנסים להפוך את מדינת הלאום היהודית למדינת שקשוקה, מדינה שלאומיותה - שקשוקה.
בחלקו השני של המאמר, אציג מיהם ומהם הכנענים.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
