הבלוג של אורי הייטנר

הדבר הטוב ביותר שקרה למפלגת העבודה ולשלי יחימוביץ' במערכת הבחירות הזאת, היה ההיפטרות מעמיר פרץ. אין צורך בדמיון עשיר כדי לשער מה היה עושה החתרן הזה כבר במוצאי יום הבחירות, כיצד היה פותח במהלך להדחתה של יחימוביץ' והמלכתו תחתיה. כעת, עמיר פרץ ינסה לחתור נגד יחימוביץ' מבחוץ, באמצעות גרורותיו במפלגת העבודה, ובמקביל הוא יחתור נגד ציפי לבני ב"התנועה".

אולם לשלי לא צפויים חיים קלים. מפלגת העבודה היא ארץ אוכלת מנהיגיה, ואין ספק שהחרבות מתחילות להצטחצח ויהיה ניסיון, שאולי אף  יצליח, להפילה.

אחת הטענות המרכזיות שתופנה אליה, תהיה על דחיקת הנושא המדיני לשולי הקמפיין. הטענה הזאת חסרת שחר. 12 המנדטים המפרידים בין הישגו של יאיר לפיד למפלתה של ציפי לבני יעידו על כך.

הציבור אינו מטומטם ואינו עיוור. הציבור מבין שאין היום תוחלת לתהליך מדיני, כיוון שהפלשתינאים המתונים ביותר אינם מוכנים לקבל את ההצעות מרחיקות הלכת ביותר שישראל יכולה להציע להם ויותר מכך – הציבור מבין שהמזה"ת נמצא בעיצומה של רעידת אדמה אסלאמית ואינו פנוי בשום אופן למו"מ לשלום עם ישראל. הציבור מבין שסדר היום המדיני אינו רלוונטי. מבחינה מדינית, יש לנהל את הסכסוך בשום שכל. יש להתנהל ביתר חכמה לעומת הממשלה הקודמת ולשאוף לכך שבעיני העולם הפלשתינאים יצטיירו כסרבנים.

שלי יחימוביץ' צדקה בכך שהנושא החברתי כלכלי הוא היום הנושא המרכזי שעל סדר יומה של ישראל. אולם הציבור הרחב לא קיבל את העמדה הסוציאל דמוקרטית שמפלגת העבודה הציגה. אני בחרתי במפלגת העבודה בזכות אותה עמדה, אבל אין זו עמדת הרוב. הרוב רוצה למתן את הקפיטליזם של נתניהו, אך לא להחליף אותו בסוציאל דמוקרטיה. השיקול האמתי של מפלגת העבודה, צריך להיות האם לדבוק באידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית ולבנות אותה כאלטרנטיבה, או להתגמש ולאמץ גישה מרכזית ומתונה יותר, קלה יותר לעיכול.

שלי יחימוביץ' נפגעה מזיהויה עם ועדי העובדים החזקים. הוועדים החזקים אינם מבטאים את תפיסת הסולידריות החברתית, אלא דווקא את תפיסת הג'ונגל של חטוף כפי יכולתך, בדומה לטייקונים שנגדם יצאה מפלגת העבודה.

הטעות הגדולה של יחימוביץ', הייתה האיוולת הפוליטית – הצהרתה שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו. זאת טעות, ללא קשר לשאלה האם בסופו של דבר מפלגת העבודה הייתה מצטרפת לממשלה או לא. עצם הפסילה מראש, צבעה את מפלגת העבודה כ"שמאל" וכתוצאה מכך היא איבדה קולות רבים שעברו ליאיר לפיד.

ובלי קשר לתוצאות הבחירות – שלי יחימוביץ' ראויה להערכה על כך שיצאה באומץ נגד שיח השנאה כלפי המתנחלים, שהיה המגדיר המרכזי של ה"שמאל" הישראלי בעשרים השנים האחרונות, ופגע קשות בחברה הישראלית ובסולידריות החברתית בתוכה. על כך היא ראויה לעיטור הגבורה האזרחי.

לראשונה מאז 1992 הצבעתי בעד מפלגת העבודה. במידה רבה הייתה זו הצבעה פרסונלית לשלי יחימוביץ' (למרות שבדרך כלל אני שולל עקרונית הצבעה פרסונלית). אין ספק ששלי לא השיגה את התוצאות הרצויות, גם בשל שגיאותיה. אולם אני משוכנע, שאין ראוי ממנה להנהיג את מפלגת העבודה גם בשנים הבאות.

* "ידיעות הקיבוץ"