הבלוג של אורי הייטנר

זה שנים רבות שאני עורך ומנחה סדרי ט"ו בשבט, בקיבוצי אורטל וביישובי הגולן והגליל העליון.

לפני עשר שנים, בהיותי מנהל מתנ"ס הגולן, ערכתי סדר במושב אניעם. היה זה ליל סערה, גשם זלעפות ניתך על הגולן. הייתי בטוח שאדם נורמלי לא יוציא את אפו מסמיכת הפוך. להפתעתי, מועדון המושב היה מלא מפה לפה. באמצע הסדר – הפסקת חשמל. נאלצנו להמשיך את הסדר לאור נרות (עד שהחשמל חזר). כך שמכל בחינה שהיא, זה באמת היה ערב בלתי נשכח.

את הסדר לא הנחיתי הפעם לבד, אלא יחד עם בנימין יוגב – בוג'ה, אז מנהל מכון "שיטים", מכון החגים הקיבוצי. חיה כהן, חברת המושב, ליוותה את הערב והובילה את השירה בנגינת אקורדיון. ואורח הערב היה עזריה אלון, שלאורך הסדר שזרנו את הסבריו על שבעת המינים. בעבורי, להוביל ערב משותף עם עזריה אלון, זו ממש זכיה בפיס.

משחר ילדותי, עזריה אלון ליווה את כל שבתותיי – אבא שלי הקפיד להאזין לפינתו השבועית ברדיו, אז ברשת ב' ב-9:50 (היום התכנית עדין משודרת, זו השנה ה-53, ב-8:50 ברשת א'), וקולו הרדיופוני היה חלק מן הפסקול של ילדותי. בהגיעי ב-1981 לשל"ת בבית השיטה, הקיבוץ המאמץ של אורטל, הכרתי באופן אישי את "האיש מהרדיו", ואף זכיתי לשמוע הרצאות מפיו ולטייל בגלבוע בהדרכתו. עזריה אלון הוא גם האיש שנתן לקיבוץ אורטל את שמו.

והנה, אני מארח אותו לסדר טו בשבט בהנחייתי. הערב היה נפלא, ועזריה, הנשמע במציאות בדיוק כמו ברדיו – בקולו הרדיופוני וחיתוכו הייחודי, ריתק את הקהל.

בתום הערב, אמרתי לעזריה שהיה נפלא ונעשה שוב ערב כזה בשנה הבאה. תגובתו הייתה: "אני בן 85. אתי כבר לא מדברים על השנה הבאה".

ומאז, מידי שנה, אחד הסדרים שאני מוביל הוא הערב המשותף עם בוג'ה ועזריה. עשר שנים, ובכל שנה הוא מזכיר שבגילו כבר לא מדברים על השנה הבאה, וכעבור שנה הוא מתייצב ואנו עורכים את הסדר.

היום הובלנו סדר ט"ו בשבט בקיבוץ הגושרים, מטעם מרכז "יובלים" - מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית, הפועל במכללת תל-חי ואני משרת כמנהלו. הפעם נבצר מבוג'ה להשתתף; אני הנחיתי, אירחתי את עזריה ועופר גביש ליווה אותנו בנגינה והוביל את השירה. ועזריה בן ה-95 – כוחו במותניו, צלול כבדולח, חד כתער, שופע ידע מטובל בהומור, תמיד מעודכן בחידושים המדעיים ובמגמות העכשוויות בחקלאות הישראלית ובמאבקים האקולוגיים בישראל וכתמיד גנב את ההצגה. כבכל שנה הוא שילב את הרצאותיו הקצרות והמלומדות על שבעת המינים עם סיפורים אישיים ואנקדוטות. הוא סיפר על הקמפיין שהוביל, שבזכותו הישראלים הפסיקו לקטוף פרחים מוגנים. הוא סיפר על הפיכת שבוע ט"ו בשבט לשבוע הטבע והנוף ועל מאבקים שניהל ועדיין מנהל למען הגנת הסביבה והטבע. וכבכל שנה, בקולו הרועם שר עזריה אלון, בחי"ת ועי"ן גרוניות, את "שבעים המה הגיבורים" על חמשת בתיו (בע"פ, כמובן), והקהל התמוגג.

עזריה אלון, צעיר נצחי. הוא כבר נזקק לעזרה קלה בעלייתו וירידתו במדרגות. נתתי לו יד, וחשבתי ביני לביני שלעזור לעזריה אלון ללכת, זה כמו לתת לאיינשטיין שיעור פרטי בפיסיקה...

וכשהערב הנפלא הסתיים, חזרנו על הריטואל הקבוע. הזמנתי את עזריה לשנה הבאה, כדי לקבל את התשובה הקבועה, שבגילו הוא חושב על השנים הבאות, אבל מתכנן רק את מחר בבוקר.

ולא נותר אלא להתקנא בתופעת הטבע הזאת ולאחל לו אריכות ימים.

* "חדשות בן עזר"