הבלוג של אורי הייטנר

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, הוגדר בידי ממשלת ישראל כיום המאבק באנטישמיות. אכן, האנטישמיות לא פסה מן העולם והיא ממשיכה להרים ראש, וחובתה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית דמוקרטית, להילחם בה ולהזעיק כנגדה את העולם הנאור.

מחריד להיווכח, שתופעות גזעניות, שאינן שונות במהותן מן האנטישמיות, קיימות גם בתוכנו. ביום הבינלאומי לשואה, החברה הישראלית נאלצת להתמודד עם גזענות בוטה מצד אוהדים של בית"ר ירושלים, שמחו נגד הכוונה לצרף שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה לקבוצתם.

נפש יהודי אינה יכולה שלא להזדעזע מכתובת מחרידה בכרזת הענק של אותם אוהדים: "בית"ר טהורה לעד". כרזה המדברת על טוהר הגזע, במדינה היהודית, בעם ישראל, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה – הייתכן דבר חמור מזה?

החברה הישראלית אינה גזענית. עובדה – המפלגה הגזענית הכהניסטית "עוצמה לישראל" לא עברה את אחוז החסימה, אף שלא חסכה במאמץ לדוג במים עכורים, ומיקדה את תעמולתה במקומות כמו שכונות דרום ת"א המתמודדות עם תופעת המסתננים הזרים.

אולם יש גזענות בחברה הישראלית. יש גזענות רכה ומוסווית, כפי שבאה לידי ביטוי בהתקפות מרושעות על אביגדור ליברמן והצגתו כסוכן קג"ב, השוואתו לפוטין ושאר ביטויים קיצוניים הממירים ויכוח פוליטי ברמיזות הנוגעות למוצאו העדתי וכמו הקמפיין של ש"ס בנוגע לגיור. גם ברמה הזאת של גזענות יש להיאבק.

ויש גזענות בוטה וחמורה, מן הזן הנחות ביותר, שאין הבדל בינה לבין האנטישמיות הקשה באירופה היום ובעבר, כמו המפגן הגזעני של האוהדים במשחקה של בית"ר. את התופעה הזאת חייבת החברה הישראלי להוקיע בכל לשון. יש מקום לפעולה בתחום האכיפה – ענישה חמורה של החוליגנים הגזעניים. אבל לא פחות חשובה מכך ההוקעה הציבורית, החינוכית.

על הנהגת המדינה כולה להתאחד בהוקעה וגינוי חד-משמעיים של המעשה. ציפיתי שראש הממשלה יפתח את ישיבת הממשלה, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, בדברי גינוי תקיפים לתשפוכת הגזענית במגרש הכדורגל. שתיקתו מאכזבת. על מערכת החינוך לחנך נגד הגזענות, ולמנף את האירוע למאבק הזה.

כאשר הגזענות הופנתה נגד הערבים, ניתן היה לתרץ אותה בהיותה תוצאה של סכסוך הדמים בין העמים (וכמובן שתירוץ כזה אינו מצדיק אותה בשום אופן). אולם עובדה היא, שהגזענות הזאת מופנית גם נגד שחקנים שחורים, בנהמות מכוערות של אוהדים גזעניים משולהבים, בהתלהמות גזענית נגד מסתננים ועובדים זרים וכעת בקריאה לטוהר הגזע של קבוצת כדורגל.  

החברה הישראלית נמצאת בין הפטיש והסדן – מצד אחד עליה להדוף עלילות כזב המתארות את ישראל כמדינה גזענית, המתארות את הלאומיות היהודית כלאומנות, המציגות את הציונות כגזענות. העלילות הללו הן חלק ממתקפה אנטישמית של דה-לגיטימציה לישראל, על פי האסטרטגיה שעוצבה בוועידה האנטישמית הגזענית בדרבן, לפני 12 שנה. למרבה הבושה, יש בתוכנו גורמים השותפים לקמפיין הזה.

במקביל, עלינו לנהל מלחמת חורמה נגד הגזענות האמתית הקיימת בתוכנו וממיטה עלינו קלון.

כמדינה יהודית, איננו יכולים להרשות לעצמנו להשתמט מן המלחמה בחיה הגזענית הפועלת בתוכנו ומרימה ראש.

* "מקור ראשון"