הבלוג של אורי הייטנר

הנושא המרכז במערכת החינוך תשעג הוא "מנהיגות פורצת דרך" – דוד בן גוריון ומנחם בגין. נושא ראוי, לכל הדעות. אין ספק שמדובר בשני מנהיגים דגולים, פורצי דרך; שני המנהיגים המרכזיים בתולדות המדינה. שני המנהיגים המכוננים של שני הזרמים המרכזיים בפוליטיקה הישראלית. בן גוריון הוא האב המייסד, גדול מנהיגי ישראל, האיש שהכריע על הקמת המדינה, אדריכל המדינה, האיש שהביא לקליטת העליה ההמונית מיד לאחר קום המדינה, להסכם השילומים עם גרמניה, למבצע סיני ועוד ועוד. בגין הביא מפלגה כמעט מוקצית למעמד מפלגת השלטון המרכזית זה 35 שנים, בתבונה פוליטית מרשימה. כראש הממשלה, הוא קיבל בתוך תקופה של שש שנים מקבץ של הכרעות היסטוריות גדולות ואמיצות (ושנויות במחלוקת) כפי שלא קיבל אף ראש ממשלה אחר: הסכם השלום עם מצרים, הפצצת הכור בעיראק, חוק הגולן, מלחמת של"ג, העלאת יהודי אתיופיה.

אולם מנהיגים גדולים אינם חפים משגיאות וחטאים, ולעתים כגודל גדולתם – גודל שגיאתם.

אחת הבעיות החברתיות הקשות ביותר במדינת ישראל, היא תופעת השתמטות החרדים משירות בצה"ל. הבעיה הזאת היא בכיה לדורות בשל החטא הקדמון של בן גוריון ובגין.

חטאו של ב"ג היה הסדר "תורתו אומנותו". בעיצומם של קרבות מלחמת השחרור, שיותר מכל מלחמה אחרת הייתה מלחמה על עצם הקיום הפיסי של היישוב, על עצם קיומה של המדינה שאך קמה, על חייהם של אזרחי ישראל – נענה ב"ג לבקשת החרדים לשחרר 400 בחורי ישיבה "עילויים" משירות בצה"ל. החרדים פרטו על הנימים הרגישות של הסנטימנט היהודי של ב"ג – שיקום עולם התורה שחרב בשואה באמצעות שחרור כמה מאות עילויים, שיהוו מסד לבניין דור חדש של תלמידי חכמים.

מה בעצם הבעיה בבקשה ההגיונית הזאת? במלחמת מצווה חובה אפילו על חתן לצאת מחופתו ולהשתתף בה. מלחמה על הקיום מחייבת לסגור את הגמרות. שחרור מאות התלמידים מן המלחמה, העביר מסר שההשתמטות לגיטימית. שחרור המצוינים מבין בחורי הישיבות מן המערכה, שידר שהמודל לחיקוי, השידוך הטוב – הוא בחור הישיבה המשתמט מחובתו למדינה ולהגנתה. המסר הזה הציג את השירות בצה"ל באור שלילי בקרב החברה החרדית, ויצר תופעות של השתמטות המונית, הרבה מעבר למכסה, באמצעי רמיה.

הנה, ציטוט מספרו של הרב יגאל אריאל (נוב) "לשם שמים" הממחיש את התופעה: "אל הלשכה נכנס אדם לבוש במעיל שחור ארוך ומכנסיו תחובים לתוך גרביים שחורים ארוכים, חבוש בכובע הירושלמי, המעוגל, הנמוך ורחב התיתורה, שחבשו חסידי ר' ארלך ו'תולדות אהרון'. האיש הוביל בידו את בנו, שהלך כפוף והתנדנד מצד לצד כמפגר. הם נכנסו לחדרה של הוועדה הרפואית ושהו שם שעה ארוכה. כשיצאו לבסוף מן החדר החוצה השתנה מצב רוחם, ובשמחה פנו לצאת מן הבניין, כשהבן רץ החוצה זקוף. השתררה דממה. מסביב עמדו כולם והסתכלו במחזה, כשעל פניהם תגובה של ריחוק וגועל. בחורה שישבה מולי פנתה אלי, כאל הדתי התורן, ואמרה במיאוס: 'גם אתה כזה?' בשרי נעשה חידודים חידודים".

נזק נוסף של הסכם "תורתו אומנותו" היה התניית המסלול באי יציאת בחור הישיבה לעבודה. היה היגיון רב בדרישה הזאת. מי שמבקש להשתחרר מצה"ל כיוון שתורתו אומנותו, אמר ב"ג – שלא יצא לעבודה ויתפרנס, שתורתו אכן תהיה אומנותו. אם הוא יכול לבטל תורה כדי להרוויח כסף – שיואיל להתגייס לצה"ל. ההתניה הזאת הייתה הגיונית כל עוד דובר במכסה מצומצמת. אלא שהסכר פרץ ב-1977.

במו"מ עם אגודת ישראל על הצטרפותה לקואליציה, הסכים בגין לבטל את המכסות, והצהיר שבמדינה יהודית לא תהיה מכסה ללימוד תורה.

התוצאה החמורה – שבט שלם בעם ישראל, הפטור משירות בצה"ל. וכיוון שהסדר "תורתו אומנותו" כולל את ההתניה שלא לצאת לעבודה, הגברים במגזר שלם אינם מתפרנסים.

הדבר גזר על החברה החרדית עוני מנוון ומצוקה כלכלית קשה ביותר. גרם לנזק קשה לכלכלת ישראל. יצר בעיה חברתית קשה ביותר – תחושה שבמדינה המשלמת מחיר דמים כבד על קיומה, מגזר שלם משתמט מחובת ההגנה על קיומה. תחושת חוסר הצדק מועצמת כתוצאה ממימון בחורי הישיבות בידי המדינה, וממעשי השחיתות והרישומים הכוזבים של בחורי ישיבה פיקטיביים כדי לקבל את תקציבי העתק הללו, המממנים השתמטות. הדבר גרם לחילול השם נורא, ליחס עוין ושלילי של הציבור כלפי התורה והדת, שהצטיירו בעיניו בדמותם של המשתמטים.

יש לשים קץ לתופעה. אי אפשר לעשות זאת מיד, באבחת חרב. יש מקום לתהליך מדורג המבוסס ככל האפשר על הידברות והסכמות. אך הקלקול המוסרי הזה מחייב תיקון.

בנימין נתניהו עומד להתחיל את הקדנציה השלישית שלו כראש הממשלה. בשתי הקדנציות הראשונות, הוא לא הטביע חותם מנהיגותי בנושא כלשהו. תרומתו המנהיגותית הגדולה לעם ישראל, עשויה להיות תיקון החטא הקדמון של ב"ג ובגין.

* "שישי בגולן"