לבי לבי לנביאי "הבידוד המדיני", "הקרע עם ארה"ב", "הנקמה של אובמה בביבי" וכו'. מה הם יעשו עכשיו עם טונות הנייר שהשחיתו על נבואות הסרק, עם מיליוני המילים המיותרות, עם דברי ההבל שבהם הלכו אימים על החברה הישראלית? מה יעשו כאשר למגינת לבם מסתבר שאובמה אינו קורא, כנראה, את "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ואם הוא קורא אותם הוא לא בהכרח משתכנע?
לשם מה אובמה מגיע לפתע לישראל? רבים השואלים. הרי קראנו בעיתונים שכעת, משאובמה כבר אינו זקוק ל"קול היהודי", הוא יהיה חופשי להכות בנו כאוות נפשו.
התשובה לכך פשוטה. אובמה החליט לבקר בישראל כדי לתקן את מה שהוא קלקל בקדנציה הראשונה שלו, ובעיקר בחלקה הראשון. אובמה מכיר בטעויותיו הרבות, שהיו טעויות של טירון בעל ביטחון עצמי מופרז, כאשר הוא כבר מדינאי מנוסה, למד להבין את העולם ואולי סיגל לעצמו קצת יותר ענווה.
אובמה נכנס לתפקידו לפני ארבע שנים, כשהוא שבוי בפנטזיה משיחית יומרנית, להביא לפיוס בין ארה"ב לעולם האסלאמי. לפיכך הוא נקט במדיניות פייסנית כלפי העולם האסלאמי וכלפי העולם הערבי. וכחלק מהפגנת הפייסנות, הוא התנכר למדינת ישראל.
אובמה האמין, שבאמצעות פניה לעולם האסלאמי והערבי והפגנת רוח פייסנית ורצון טוב, הוא יחולל מהלך של דמוקרטיזציה בחלק זה של העולם.
אובמה יודע היטב שמדיניותו נחלה כישלון חרוץ. הוא יודע, שידו המושטת נדחתה בגסות. הוא יודע שדרכו הפייסנית רק הקצינה את הקנאות האסלאמית והערבית ואת שנאתה לארה"ב ולמערב. הוא יודע שהפניית העורף לישראל הסלימה את הקיצוניות הערבית והפלשתינאית.
אובמה יודע שדרישתו להקפאת הבניה הגורפת בהתנחלויות לא קידמה את התהליך המדיני אלא היוותה מכשול – העלתה את אבו מאזן על עץ שעד היום הוא טרם מצא סולם לרדת ממנו. הוא ראה איך חרף חיזוריו הנמרצים אחרי הפלשתינאים, אבו מאזן צפצף עליו כאשר על אפו וחמתו התעקש להגיש לעצרת האו"ם את תכנית הפתרון הכפוי.
אובמה יודע, שקריאתו בנאום המפורסם בקאהיר לדמוקרטיזציה לא קדמה כהוא זה את התהליך שניסה לחולל. להיפך, מה שנראה כ"אביב ערבי" – התקוממות עממית של עמי ערב נגד הדיקטטורות שנגשו בהם ולמען דמוקרטיה וחופש, התברר כריאקציה אסלאמיסטית, המחליפה דיקטטורה חילונית בדיקטטורה קנאית, פונדמנטליסטית, קשה ואכזרית יותר. איני שותף לתיאוריה שהיה בידיו של אובמה להציל את שלטונו של מובארק אילו התייצב לצדו, אולם התנכרותו לבעל בריתה הוותיק של ארה"ב ערערה את שארית אמינותה של ארה"ב במזרח התיכון ופגעה קשות בתדמיתה ובמעמדה.
אובמה מבין היטב, שדמוקרטיה במזה"ת, מתקיימת ותתקיים בעתיד הנראה לעין במדינה אחת ויחידה – ישראל. הוא מבין שישראל היא בעלת בריתה היחידה של ארה"ב באזור חשוב זה, ואין בלתה. הוא מבין שהברית עם ישראל היא אינטרס אמריקאי חיוני ונכס אסטרטגי חסר תחליף לארה"ב. הוא יודע שדעת הקהל האמריקאית רוצה בהידוק היחסים המיוחדים עם ישראל, וגם נשיא בקדנציה השניה שלו אינו יכול להתעלם מדעת הקהל. הוא מבין שעליו לחזק את יחסי הידידות עם ישראל.
בפוליטיקה הבינלאומית יש חשיבות רבה לסמלים. ומאחר והדילוג על ישראל בביקורו הקודם של אובמה במזה"ת היה הסמל לניכורו כלפיה, ביקורו הקרוב בישראל הוא סמל לתיקון דרכו, פרי ההתפכחות משגיאותיו.
אובמה לא יבוא לישראל כדי ללחוץ עליה וכדי לנסות לכפות עליה דרך שאינה מקובלת עליה. ביקורו נועד להדק את הקשר ולחזק את הברית. ביקורו הינו המשך וחיזוק לצדדים החיוביים במדיניותו של אובמה בקדנציה היוצאת – הסיוע הביטחוני חסר התקדים, הגברת הסנקציות (גם אם באיחור ניכר) על איראן, הכשלת הניסיונות של הפלשתינאים לפתרון כפוי דרך האו"ם, התמיכה הבלתי מסויגת במבצע "עמוד ענן".
הביקור נועד להפגין ידידות למדינת ישראל, ולשקם את יחסיו עם נתניהו. הביקור נועד להפגין את כיבוד הכרעת אזרחי ישראל בבחירות. שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו הגדיר את מטרת המסע כצורך בהתייעצויות עם ישראל בסוגיות איראן, סוריה והתהליך המדיני (בסדר הזה), וכך כנראה יהיה.
"לא יכול להיות שנשיא ארה"ב ייצא מכאן בלי תמונה משותפת עם נתניהו ואבו מאזן", אמר וחזר ואמר שדר הרדיו אריה גולן. נו, נו, עוד אחת מאלפי ה"לא יעלה על הדעת", שנזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. אדרבא, אם הביקור ישים קץ לסרבנות הפלשתינאית וישכנע את אבו מאזן לשאת ולתת עם ישראל ללא תנאים מוקדמים, יהיה זה רק לטובה. אולם כפי שהשגריר הסביר, הסוגיה הפלשתינאית היא בכלל במקום השלישי בסדר היום.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
