הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ליוסי שריד, "בנג'מין מחכה לאורח", "הארץ" 16.2.13

סקסיזם וגזענות אינם מתלבשים על דמותו, ליתר דיוק – על תדמיתו, של יוסי שריד. הרי הוא הוא חלון הראווה של "הציבור הנאור".

אולם איך להגדיר משפט מטריד, תרתי משמע, כמו "כוונותיו וכַּוונֵי החן שלו שקופים כשמלת השבת של שרהל'ה", אם לא סקסיזם זול? אמנם ליוסי מותר, ועל שרה נתניהו הכל מותר, אך לא צריך הרבה דמיון כדי לשער מה הייתה התגובה למשפט סקסיסטי כזה, אלמלא נכתב בקולמוסו של שריד ואלמלא נאמר על שרה נתניהו. לא צריך הרבה דמיון כדי לשער מה יוסי שריד היה כותב על משפט כזה. וסביר להניח שעיתון מכובד לא היה מפרסם משפט כזה. אבל יוסי שריד אינו יודע איפוק מהו.

אבל... גזענות? יוסי שריד?! הרי שריד הוא מותג של אנטי גזענות.

בשנה האחרונה הרבה יוסי שריד באמירות גזעניות נגד אביגדור ליברמן בגין מוצאו מבריה"מ לשעבר. איני מדבר על ביקורת עניינית ולגיטימית על עמדותיו ומעשיו של ליברמן, אלא על "רוסיותו". אמנם מרבית חייו של ליברמן עברו בישראל, אבל מן "הרוסיות", אליבא דשריד, משחרר רק המוות.

לא אחת, כתב יוסי שריד בנימה שלא הייתה מביישת אף אנטישמי, נגד השפעת הכוח היהודי על הפוליטיקה האמריקאית. לעתים, כשתקפתי את הדברים וכיניתי אותם אנטישמיות, נאמר לי שאני מגזים. והנה, כך יוסי שריד עצמו, שחור על גבי "הארץ": "לו הייתי מחוקק אמריקאי, היה זרע האנטישמיות נובט בתוכי. עיניכם הרואות: קבוצה קטנה ותוקפנית של יהודים מנסה להשתלט על וושינגטון בכוח כספה. חברי קונגרס שאינם סרים למשמעתה מועדים לחיסול".

במשפט זה, כאילו אמר "אני לא אנטישמי. כי אני לא מחוקק אמריקאי. אבל אילו הייתי...". דבריו אנטישמיים וגזעניים בעליל. יש בהם הצדקת האנטישמיות, והטלת האחריות על הגזענות על הנפגעים ממנה.

יוסי שריד אינו יכול להשלים עם התמיכה הגדולה של העם האמריקאי ומחוקקיו, מקיר אל קיר, במדינת ישראל. לכן, הוא משליך את האהדה הזאת על קנוניה של ההון היהודי המשתלט על וושינגטון. "חברי קונגרס שאינם סרים למשמעתה מועדים לחיסול. נבחרים עפו מתפקידם, כי לא הסכימו לעוף על המיליון".

מוסד השימוע בדמוקרטיה האמריקאית, נועד לאפשר לנבחרים האמריקאיים לבחון את עמדותיו של מועמד לתפקיד בטרם יצביעו על אישורו. אלה האיזונים והבלמים של שיטת המשטר הנשיאותי בארה"ב. מוסד השימוע נועד לבחון את עמדותיו של האיש, ואך טבעי שמי שמתנגד לעמדותיו, יקשה עליו. אילו היה בישראל מוסד כזה, האם שריד כח"כ לא היה מעמת כל מועמד עם עמדותיו ותומך או מתנגד למינויו על פי שיקול זה? אולם, אליבא דשריד, הזכות הזאת אינה קיימת כאשר מדובר בבחינת האהדה לישראל, כיוון שאז מדובר בטרור של ההון היהודי.

בעימות הטלוויזיוני בין אובמה לרומני, השנים התגוששו סביב השאלה מי ידיד גדול יותר של ישראל. עובדה זו מעידה עד כמה דעת הקהל האמריקאית אוהדת את ישראל ומצפה מהנשיא לבטא ידידות זו במדיניותו. מיד פִּרְשְׁנוּ אצלנו את העימות הזה כ"השפעת הקול היהודי". אולם מספרם של היהודים בין המצביעים זניח ובאופן מסורתי רובם המכריע תומך במפלגה הדמוקרטית, כפי שהיה גם הפעם. אחרי נצחונו של אובמה, איימו עלינו ב"מסע הנקם" של אובמה בישראל, בשל תמיכתו (שאכן הייתה טעות חמורה) של נתניהו ברומני. עכשיו, כשאובמה לא תלוי עוד "בקול היהודי", סיפרו לנו, הוא יפגין את נחת זרועו.

והנה, קורה ההיפך הגמור. אובמה תמך ללא סייג במבצע "עמוד ענן" והנה הוא בא לישראל למסע פיוס, לתקן את מה שקלקל בתחילת כהונתו הראשונה, אחרי שהמציאות המזרח תיכונית טפחה על פניו והוכיחה שמדיניותו הייתה מוטעית. אובמה בא לישראל כדי להוכיח לעם בישראל שיש לו ידיד בבית הלבן.

יוסי שריד מבין זאת, ולכן הוא קורא לו לא לבקר, כדי לא ליפול למלכודת שמטמינה לו ישראל יחד עם הימין הרפובליקאי. לקרוא ולא להאמין: "עכשיו הם טומנים לו יחדיו את מלכודת הביקור בישראל. אובמה טעה כשלא ביקר במוקדם והוא שוב טועה במאוחר". במוקדם אובמה לא ביקר, כדי לבטא ניכור כלפי ישראל כחלק מן הגישה הפייסנית כלפי המוסלמים והערבים, שנבעה מהיומרה המשיחית שלו ליצור גשר בין ארה"ב לאסלאם. אילו היה בא לכאן אז, היה זה כדי ללחוץ על ישראל, ולכן שריד מצטער על שנמנע מהביקור. היום אובמה מגיע לישראל כמנהיג מפוכח, שהבין את המציאות המזרח תיכונית ולמד משגיאותיו. הוא בא לישראל כדי לתקן את שגיאותיו. ולכן, ביקורו אינו רצוי ליוסי שריד.

* "הארץ"