"את ערביה?" נשאלה האישה, ומשהשיבה בחיוב, ארבע הפורעות חבטו בה וחבטו בה על פשעה החמור. ואנו, יהודים בני יהודים, שסבלנו לאורך דורות מפרעות כאלה – לאן נוליך את החרפה?
ולמחרת, ראינו בטלוויזיה את אחת המכות, תרתי משמע, פניה מטושטשים, צועדת במסדרונות בית המשפט ולצדה פוסע בצעדים זחוחים, לבוש בחליפת פרקליטים, עורך דינה... איתמר בן גביר. כל פושע זכאי להגנה משפטית, אך עורך דין נורמטיבי אינו מזדהה עם מעשיו של העבריין אותו הוא מייצג. אצל בן גביר, מן הסתם, זו שליחות לייצג בכבוד את מגשימות תורתו הגזענית של מורו ורבו.
חודש לפני רצח רבין, הציג בן גביר הנער את סמל מכוניתו של ראש הממשלה אותו תלשו הוא וחבריו, ואיים – הפעם הגענו למכונית, בפעם הבאה נגיע אליו. לאסוננו, אכן, כך קרה. זו, כנראה, גולת הכותרת של מפעל חייו של הביריון הסדרתי הזה. היותו עורך דין היא תעודת עניות לשלטון החוק בישראל ובפרט ללשכת עורכי הדין. מעתה, ודאי נראה אותו מייצג כל חוליגן גזעני.
מה גרם לגל האלימות הלאומנית, הגזענית, נגד ערבים לאחרונה? מה התחדש דווקא בחודשים אלה?
איני חושב שניתן למצוא לכך סיבה. כמו בפשעים אחרים, כמו בהתנהגויות בלתי נורמטיביות אחרות, יש מגמה של חקיינות, של ניצול הצלחה. אנו שומעים על לינץ' בירושלים. רובו המוחלט של הציבור הישראלי מזדעזע עד עמקי נשמתו. קומץ פנאטים שומעים כי טוב. קומץ מתוכם מבצעים לינץ' שני. ושלישי. וכך נוצר גל מכוער של מעשים כאלה. והגל עלול להפוך למגפה, אם לא נשכיל לעצור אותו.
כדי לעצור אותו, אין די בגינויים ובהוקעה, שחשיבותם רבה, אלא באכיפה וענישה. יש להתייחס למעשים הללו כאל טרור לכל דבר, ולהעניש במלוא החומרה. רק אם אותם תוקפים יכנסו להרבה מאוד שנים בכלא, יושם קץ לתופעה החמורה הזאת.
* "מקור ראשון"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
