הבלוג של אורי הייטנר

נאום בשם המורים במסיבת סיום שנה א' במדרשת השילוב 9.3.13

במפגש הפתיחה של המדרשה, ביום הגעתכם, התבקשתי בספונטניות לברך בשם המורים וההנהלה, וציטטתי משירו של נתן זך "כולנו זקוקים לחסד", המסתיים בשורה "בואי ואראה לך מקום, שבו עוד אפשר לחלום". הגולן הוא מקום שבו עוד אפשר – לא רק לחלום אלא גם להגשים חלום. מדרשת השילוב היא חלום שעד לא מכבר לא נראה בר השגה, והנה – הוא היה לעובדה.

רבות מדובר היום על חיפוש הדרך אל האושר. אני מאמין שחשוב יותר לחפש משמעות לחיים. הסופרת והפעילה החברתית הלן קלר, שהתמודדה בהצלחה עם נכויותיה, עם עיוורונה וחירשותה, כתבה: "הרבה אנשים מחזיקים בדעה שגויה לגבי הגורמים לאושר אמתי. אושר לא מושג באמצעות סיפוק עצמי, אלא מתוך נאמנות למטרה נעלה". כל השותפים למדרשת השילוב – אתם התלמידים, אנו המורים וחברי ההנהלה, איתמר ואביה וכל שאר השותפים להגשמת החלום, פועלים מתוך נאמנות למטרה נעלה – לחולל שינוי בחברה הישראלית ובעם היהודי, לבטל את הדיכוטומיות המעיקות בין "חילונים" ו"דתיים", לגשר על פני שסעים וקרעים בעם, כשהגשר הוא תרבות ישראל ומורשתו, המתכתבות עם מיטב היצירה האנושית. את השינוי הזה אנו מחוללים באמצעות יצירת דור של תלמידות ותלמידי חכמים, הבאים מביוגרפיות רוחניות ותרבותיות יהודיות שונות, המחויבים ללימוד תורה, לתרומה לחברה ולביטחון ולסולידריות חברתית אמתית. הדור הזה יצמיח את ההנהגה העתידית של מדינת ישראל והעם היהודי, שתוביל אותם למקומות טובים ומתוקנים יותר. אני מאמין, שמדרשת השילוב בגולן פורצת דרך לעשרות מדרשות שילוב נוספות בכל רחבי הארץ שתקומנה בשנים הבאות, ותחוללנה את השינוי.

לפני 26 שנים, ואני חבר צעיר בקיבוץ צעיר, השתתפתי בכנס היסוד של קבוצה שנקראה "החבורה", שנועדה להנכיח את מורשת ישראל ואת התרבות היהודית בתנועה הקיבוצית, כמהות קיומית. הייתה באולם תחושה של התרוממות רוח, של מעמד הר סיני זוטא. אני הייתי שותף מלא להתרוממות הרוח הזאת. אך משהו הציק לי מאוד. הפריעה לי מאוד הנימה הלעומתית כלפי הציבור הדתי ודרכו ביהדות והצגת חלופה של יהדות חילונית הומאניסטית שהיא היהדות האמתית, תוך ביטויים של עוינות כלפי היהדות הדתית.

חלפו 13 שנים והצטרפתי לבית המדרש "ניגון" במדרשה ב"אורנים" – בית מדרש משותף למדרשה ולישיבת השילוב מעלה גלבוע. באותה תקופה, היה גל של מסגרות הידברות בין חילונים ודתיים, שהייתי שותף לחלקם, אך "ניגון" היה משהו אחר – לא עוד הידברות מתוך חיפוש דרך כיצד יוכלו הנצים לחיות יחד, על בסיס "חיה ותן לחיות" ופשרות של סובלנות, אלא ניסיון לטשטש את הדיכוטומיה המעיקה הזאת, באמצעות העמקה בלימוד משותף, מתוך שותפות אמתית. לא פעם חשבתי, שאם תצא סטנוגרמה של הדיון בבית המדרש, בלי לשייך את האמירות לאומריהן, ספק אם הקורא ידע להבחין מי מן הדוברים חובש כיפה על ראשו וראשו של מי גלוי. ראיתי ב"ניגון" ובמה שהוא מייצג פריצת דרך בחברה הישראלית. ראיתי בכך גם תיקון לאותה לעומתיות שכה הפריעה לי בעולמה של היהדות החילונית, אך הבנתי שכנראה אותה לעומתיות הייתה שלב הכרחי לגיבוש זהות תרבותית שתאפשר דיאלוג של שווים, בביטחון עצמי ראוי, בבית המדרש המשותף.

באותן שנים, התוודעתי לעולמן של המכינות הקדם צבאיות, ובפרט למכינת מיצר אליה הייתי קשור, דרך חברי אביה שעמד בראשה. אל מול דיבורים אודות הדור ההולך ופוחת, ידעתי שנפל דבר בישראל. בזמני, לא זו בלבד שלא היו מכינות כאלו, הן גם לא יכלו להתקיים. הדור לא היה בשל. והנה, המכינות צצו וקמו כפטריות אחרי הגשם בכל רחבי הארץ. ובעקבותיהן – תכניות בוגרים. וברור היה, שאין בהן כדי לספק את הצמא של צעירים המחפשים משמעות לחייהם כבני אדם, כיהודים וכישראלים ולא כדי לספק את הצורך בבניית הנהגה עתידית אחרת לחברה הישראלית ולעם היהודי.

כל אלה היו שלבים הכרחיים בדרך לשלב הנוכחי, של פריצת תנועת ההתחדשות היהודית אל לב ההוויה הישראלית. קראתי אתמול על זהותם של מדליקי המשואות בהר הרצל ביום העצמאות – לא בכדי, לפחות ארבעה מתוכם הם מן האושיות המרכזיות של ההתחדשות היהודית בישראל, ובהם מורי ורבי ועמיתי לצוות המורים במדרשת השילוב, מוקי צור.

מדרשת השילוב היא בעיניי ספינת הדגל של עולם ההתחדשות היהודית. אני מאמין שממדרשת השילוב ומהמדרשות שתקומנה בעקבותיה תצא תורה שתעצב את עתיד העם והחברה. זכיתם להיות החלוצים, המחזור הראשון של מדרשת השילוב ושל מדרשות השילוב שתקומנה בעקבותיה. ואנו זכינו להיות החלוצים, המחזור הראשון של מורי המדרשה. אני מודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי ללמד אתכם ולא פחות מכך – ללמוד מכם.

בימים אלה אתם מתגייסים לצה"ל, בעיצומה של מחלוקת פוליטית סביב סוגיית השוויון בנטל. כאשר יש המציגים סתירה, כביכול, בין שירות בצה"ל לבין לימוד תורה, אתם ההוכחה לכך שאפשר גם אחרת; שאידיאל התלמיד חכם בימינו, הוא השילוב של ספרא וסייפא, של לימוד תורה ותרומה לעם ולמדינה בשירות מלא ומשמעותי בצה"ל, מתוך מחויבות לערך הערבות ההדדית, שהוא ערך עליון ביהדות.

אני מאחל לכם שירות משמעותי. לכו לשלום וחזרו בשלום, ואנו נשוב ונפגש על ספסלי בית המדרש, בהמשך מסלולכם.

אסיים את דברי בציטוט בן 102 שנים, של הסופר יוסף חיים ברנר, מתוך "מכאן ומכאן":

וזוהי צוואתי האישית:

החיים רעים, אבל תמיד סודיים... המוות רע.

העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה.

האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר.

לעם ישראל, מצד חוקי ההיגיון, אין עתיד.

צריך, בכל זאת, לעבוד.

כל זמן שנשמתך בך, יש מעשים נשגבים

ויש רגעים מרוממים.

תחי העבודה העברית האנושית!