הבלוג של אורי הייטנר

החמץ שאותו הייתי רוצה יותר מכל לסלק מחיינו, ערב פסח השתא, ולא רק לשבעה ימים, הוא המחיצה המיותרת בין חילונים ודתיים. לא, איני מחפש אחידות, ממש לא. איני חושב שעל כולנו להיות זהים, להיפך. אני מבקש אחדות של שונים. ולאו דווקא אחדות של שונים, שבה כל אחד כבול לנקודת המוצא ממנה בא, אלא שממנה נוצרות עוד אופציות רבות, מגוונות, שתמחקנה את הדיכוטומיה המלאכותית המחלקת אותנו לשני מחנות. סילוק המחיצה הזאת, הוא בעיניי אחד האתגרים המרכזיים של תנועת ההתחדשות היהודית בישראל.

מרכז "יובלים" במכללת תל-חי, שאותו אני מנהל, הוא ארגון אחד מרבים בארץ, המקדמים את ההתחדשות היהודית. תכנית "גוונים בגליל", בהשתתפות בעלי תפקידים בכירים בשדה החינוך, התרבות, האקדמיה והקהילה בגליל, הפועלת במסגרת "יובלים", נועדה לקדם את האג'נדה הזאת ולחולל שינוי אזורי. בסדרת מאמרים זו אני משתף את הקוראים ברשמי סיור שערכנו במסגרת התכנית, ובה נחשפנו לכמה מפעלים חברתיים וחינוכיים המגלמים את השינוי הזה. בחלקו השלישי והאחרון של המאמר, אתרכז במפעל שבעיניי הוא ספינת הדגל, סיירת מטכ"ל של ההתחדשות היהודית בישראל – מדרשת השילוב בגולן, שבשבוע שעבר תלמידי מחזור א' שלה סיימו את שנת הלימודים הראשונה שלהם והתגייסו לשירות מלא ומשמעותי בצה"ל. מדרשת השילוב, הנמצאת עדיין במשכנה הזמני במבוא חמה, עד מעברה למשכן הקבע בנטור, הינה ישיבה שלומדים בה בצוותא חדא חילונים, מסורתיים ודתיים, בנות ובנים, בשוויון מלא ובשותפות מלאה, בתכנית המשלבת שירות משמעותי בצה"ל (כן, גם של הבנות הדתיות) עם לימוד תורה, בתכנית בת 5 שנים. מדרשת השילוב היא הראשונה מסוגה, אך אני מאמין שכפי שקרה עם המכינות הקדם צבאיות לפני עשור וחצי, כך בעקבות המדרשה בגולן תקומנה עוד עשרות מדרשות שילוב בכל רחבי הארץ, שתצמחנה דור של תלמידות ותלמידי חכמים, מהם תבנה הנהגת העתיד של החברה הישראלית והעם היהודי, שתצעיד אותנו למקום מתוקן וטוב יותר.

גולת הכותרת של סיורנו, הייתה המפגש עם הרב אביה רוזן מחספין, החולם והמגשים, מי שרקם את חלום מדרשת השילוב במשך למעלה מעשור, וזכה לעמוד בראשה לצד איתמר לפיד, בן איילת השחר ותושב שמשית שבעמק יזרעאל, כחלק מתפיסה של ניהול מבוזר ודמוקרטי, ושל שותפות בין "דתי" ו"חילוני" בכל הרמות. במפגש נטלו חלק גם כמה מן התלמידים.

קירות בית המדרש עמוסי ספרים, אך גם על השולחנות עטופים התלמידים בספריהם, אותם הביאו עמם למדרשה; ספרי שירה קטנים על מדפים. כמורה במדרשה, בקורס על צדק חברתי ביהדות, אני מכיר את בית המדרש מצד ה"סטנדר". הפעם, אביה הרצה בפנינו, ואני ישבתי על כיסאו של אחד התלמידים. הנוף התרבותי שנגלה לנגד עיניי, אופייני לתלמידים: ישעיהו ליבוביץ' ודוד אבידן, אלתרמן לצד הבעש"ט, רבי נחמן לצד גבריאל גארסיה מארקס, שירי רחל עם אפלטון והרב שטיינזלץ לצד מקס ומוריץ – רשימה חלקית, של המזון הרוחני של אחד התלמידים.

אנחנו נמצאים בצומת היסטורי, אמר לנו אביה, שלא היה כדוגמתו בדברי ימי העם היהודי מאז ימי יבנה, בהם היהדות התעצבה מחדש ממקדש למדרש. היום האתגר שלנו הוא לכונן את התוכן הלאומי התרבותי של הבית הלאומי של העם היהודי. מדרשת השילוב היא חלוץ בפני המחנה כמחוללת בית המדרש החדש, שאינו כפוף לסמכות, גם לא לסמכות ההלכה. מי שעומד בראשו אינו ראש המדרשה אלא הלומדת והלומד, שאינם תלמידינו אלא שותפינו. השפה היא שפה יהודית שבה האדם הוא המרכז, וכל תלמיד רשאי לבור את דרכו בחיים. האתגר הגדול שלנו, אמר אביה, הוא ליצור עומק יהודי שיהיה רלוונטי גם לנינים שלנו. לשם כך הוא חייב להיות פתוח לכל יהודי; כל אחד והאמונה שלו.

השותפות במדרשת השילוב היא בין אינדיבידואליסטים, עצמאיים. לכל אחד תכנית למידה משלו. היא מבוססת על אמון גדול באדם. "אף אחד אינו שוטר של השני, ובוודאי שאף אחד אינו שוטר של אלוהים".

על כל מקום במדרשה מתמודדים נערות ונערים רבים. מה הקריטריונים שלכם בבחירת התלמידים? נשאל אביה והשיב: "האש, הלהט, הברק בעיניים".

את כל המסירות וההתלהבות שלהם לוקחים אתם היום תלמידי המדרשה לצה"ל, ואין לי ספק שהצידה שהם מביאים אתם לדרך משמעותית ביותר. וכשיחזרו בשלום ממשימת הסייפא, יחזרו אל חיי הספרא - לחבוש את ספסלי בית המדרש, ויוכיחו עד כמה מופרך מיצג השווא אודות סתירה, כביכול, בין השירות הצבאי, המבטא את הערבות ההדדית שהיא הערך העליון ביהדות, לבין לימוד תורה.

משתתפי הסיור חשו במדרשת השילוב את משק כנפי ההיסטוריה ואני מאמין שהביקור במקום, לצד המקומות האחרים אותם פקדנו, יניב עשיה מבורכת שאת פירותיה נקטוף בשנים הבאות. ואנו, תושבי הגולן, המתקרבים לשנת היובל למפעלנו, יכולים להתגאות במדרשת השילוב, יצירת המופת הצומחת בגולן. מהגולן תצא תורה.

* "שישי בגולן"