בקדנציה השניה שלו, לא מינה יצחק רבין סגן. הוא תיעב את שמעון פרס ולא רצה למנות אותו לתפקיד, אך אילו מינה מישהו אחר ולא את פרס, הייתה מלחמת עולם במפלגתו.
כשרבין נרצח – בעצם הייתה לאקונה משפטית. אולם פרס היה אוטוריטה טבעית וכל השרים ראו בו ראשון בין שווים. לכן, באופן טבעי הוא היה זה שכינס את הממשלה, שבחרה בו לראש ממשלה בפועל.
סיטואציה זו ממחישה מדוע יש צורך בתפקיד סגן – להיות ממלא המקום של ראש הממשלה וראש הממשלה בפועל אם נבצר מראש הממשלה לכהן. כך אהוד אולמרט היה ראש ממשלה בפועל אחרי התמוטטותו של שרון וכך יגאל אלון – אחרי פטירת אשכול.
יש חשיבות לתפקיד סגן ראש הממשלה, ממפלגתו של ראש הממשלה, לצורך מקרי הקיצון הללו. אבל אין כל סיבה לשפעת סגנים, משנים, ממלאי מקום ושאר המצאות, שאינן אלא כיבודים פוליטיים ופיצוי לשרים שנשארו או ירדו כיתה. אין בתואר הריק מתוכן הזה כל משמעות מעשית. נכון, אדם יכול כך לספר לנכדיו שהוא נשא תואר שכלל את המילים ראש ממשלה, אך בפועל... הוא סגן בערך כפי שסגן אלוף הוא סגנו של האלוף...
לבן גוריון ולשרת לא היו סגנים (למעט 20 יום בהם השר אליעזר קפלן נשא את תואר הכבוד, סמוך למותו). לוי אשכול היה הראשון שמינה סגן (אבא אבן ואח"כ אלון). בגין היה הראשון שמינה שני סגנים. ובממשלות האחרונות הייתה אינפלציה של סגנים ומשנים שהביאה לזילות המושג.
מיני המשברון שעשו לפיד ובנט שלא מונו לתואר היה התגלמות הפוליטיקה הישנה. אין מקום לסגנים. עם זאת, יש מקום לסגן אחד, מטעם הליכוד – מי שנתניהו רואה בו ראוי להחליפו אם ייבצר ממנו לכהן.
* "חדשות בן עזר" (תוספת ליומן בחירות)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
