בתגובה להסכם הקואליציוני בין "הליכוד ביתנו" ו"הבית היהודי", בו סוכם על חקיקת חוק יסוד ישראל כמדינת הלאום של עם היהודי, הביע ח"כ יצחק הרצוג דאגה מכך שהממשלה החדשה תערער את האיזון הרגיש בין היותה של ישראל מדינה יהודית להיותה מדינה דמוקרטית.
הרצוג לא דקלם את המנטרה הפוסט ציונית על פיה יש סתירה, כביכול, בין מדינה יהודית ודמוקרטית. אבל אי אפשר שלא לחוש בהשפעת הגישה הזאת על דבריו. המשתמע מדברי הרצוג, הוא שיהדותה של המדינה והיותה דמוקרטית הן שני עולמות שונים, מתנגשים, שקיים ביניהם איזון של משחק סכום אפס – אם נחזק את המרכיב היהודי שבה - נחליש את המרכיב הדמוקרטי שבה ולהיפך.
הרצוג הוא אחד המנהיגים הבכירים של תנועת העבודה, שעיצבה את מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית דמוקרטית. אביו שימש כנשיא המדינה מטעם אותה תנועה. מגילת העצמאות, המסמך המכונן של מדינת ישראל, מבוססת על ההכרה שהציונות והדמוקרטיה הן כלים שלובים; חיזוק צביונה הציוני וחיזוק צביונה הדמוקרטי מחזקים זה את זה.
מגילת העצמאות נושאת בחובה התחייבות של המדינה להעניק שוויון זכויות לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע ומין. זוהי מחויבות למדינה דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה. זאת, כחלק מהמדינה שהוגדרה באופן שאינו משתמע לשני פנים, בלב המגילה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"; מדינת הלאום של העם היהודי.
כמדינה דמוקרטית, ישראל העניקה ומעניקה לכל אזרחיה, ללא הבדל דת גזע ומין, שוויון זכויות מלא – הזכות לבחור ולהיבחר, חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההתארגנות, חופש הקניין וכד'. חרף מצב המלחמה בין העמים ועל אף כל הזעזועים והמהמורות שחוותה המדינה כתוצאה מאותה מלחמה, זכויות אלו נשמרות בקפדנות לאורך עשרות ושנים ואף הולכות ומתעצמות. ערביי ישראל הם הערבים היחידים במזה"ת הנהנים באמת ובתמים מזכויות אזרח מלאות.
בעוד זכויות הפרט במדינה עיוורות ללאומיותו ודתו של האזרח, הקולקטיב הלאומי אותו מגלמת המדינה הוא יהודי. מהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי באה לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בסמלי הריבונות שלה – הדגל, ההמנון והסמל, שהם יהודיים ועליהם להמשיך להיות יהודיים. הסמלים מבטאים את ייעודה של מדינת ישראל - לממש את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, את זכותו של העם היהודי לריבונות במולדתו ולהיותו עם חופשי ברשות עצמו במשפחת העמים. בלשון מגילת העצמאות: "זכותנו הטבעית וההיסטורית". לאומיותה של המדינה מתבטאת במחויבותה העליונה להגשמת הציונות – פעולה לעליית יהודים לארץ ישראל וליישוב ארץ ישראל ביהודים ומחויבותה לשלומם של כל היהודים באשר הם.
בשנים האחרונות נערכת מתקפה על זכותו של העם היהודי למדינת לאום. מתקפת דה-לגיטימציה מחוץ ומתקפה פוסט ציונית מבית, מערערות על זכות זו ומציגות אותה כסותרת את הדמוקרטיה. מקובל על הכל שלעם האיטלקי, לעם הצרפתי, לעם הגרמני, לעם הרוסי ולעם הפולני זכות להגדרה עצמית במדינה עצמאית. מקובל על הכל שלאומה הערבית זכות לעשרים מדינות לאום. מקובל על הכל שאין סתירה בין מדינת לאום לבין דמוקרטיה, בכל מדינת לאום המקיימת דמוקרטיה. העם היחיד בעולם שזכותו למדינת לאום נמצאת תחת מתקפה ומוטלת בספק, הוא העם היהודי. הספק הזה הולך ומחלחל בתוכנו, מערער את האמונה בצדקת הדרך ומכרסם במהות קיומה של המדינה.
הגיע העת לחוקק חוקה לישראל, שתעגן את מהותה היהודית, ציונית דמוקרטית. כל עוד אין חוקה, יש להתקדם אליה באמצעות חוקי יסוד. לצד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, שכבר נחקקו, וחוק יסוד הזכויות החברתיות שטרם נחקק, יש לחוקק את חוק יסוד: ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שיהווה נדבך מרכזי בחוקה.
ההתחייבות בהסכם הקואליציוני להעביר את החוק הזה חשובה ומעודדת ביותר. מן הראוי, שמפלגת העבודה – כמפלגה ציונית, שעיצבה את ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, תנהג כאופוזיציה אחראית ותיתן את ידה למהלך ההיסטורי החשוב הזה. בנימין בן אליעזר, אחד מראשי המפלגה, היה חתום על ההצעה בכנסת הקודמת. מן הראוי שמפלגת העבודה והעומדת בראשה תסתייג מדבריו של הרצוג, המנוגדים לדרכה האידיאולוגית.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
