הבלוג של אורי הייטנר

עבדים / ברי סחרוף

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 18.3.13

בשעה זו בשבוע הבא, נסב על שולחן הסדר, נשיר "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין" ונקרא "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

איננו מסתפקים בסיפור ההיסטורי של יציאת מצרים. המשמעות של הסדר אינה עיסוק בעבר אלא בהווה, בחיים שלנו. מהי עבדות בימינו? מי הם העבדים בימינו? במה אנחנו – כציבור ובמה אני – כל אחד ואחד כפרט, עבדים? ומהי החירות שעלינו לצאת אליה? שהרי תמיד יש לנו לאן לחתור, לאן להתקדם, מה לתקן, גם ביציאה מעבדות לחירות.

בראש ובראשונה עלינו להילחם בעבדות בימינו – בניצול עובדי קבלן, בסחר בנשים, בשכר שאינו מכבד את העובד ואינו מאפשר לו חיים סבירים, בפגיעה בזכויות עובדים. אדם עני אינו בן חורין, ולכן המסר של מלחמה בעבדות היא המלחמה בעוני, מאבק לצמצום הפערים בחברה, למען תיקון החברה, למען צדק חברתי.

אך יש גם עבדות שאינה קשורה למצב סוציואקונומי – עבדות נפשית. עבדות למוסכמות, עבדות לטרנדים, עבדות לאופנות, עבדות לפוליטיקלי קורקט, עבדות לקונפורמיזם; והעבדות הזאת היא עבדות לקובעי הבון טון, ליוצרי הטרנדים, למעצבי הפוליטיקלי קורקט – אלה שקובעים מה נכון לחשוב ומה מגוחך לחשוב.

ויש עבדות לעולם המותגים, לשטיפת המוח של הפרסומות המטמטמות והמשחיתות, עבדות להתמכרויות, עבדות להימורים, עבדות לאריאלה ממפעל הפיס, עבדות למספרים שיסדרו לך את החיים.

בשירו "עבדים" כותב ברי סחרוף שכולנו עבדים, ותחושת החופש שלנו היא במידה רבה "כזה כאילו". אנו עבדים לכוחות הכלכלה הגדולים הגורמים לנו להיות מכורים – כמו לסמים, לאיזו ציפיה לעונג הבא, בעוד למעשה אנו בעבורם אוויר, סטטיסטים בסרט שעומד להיגמר, תוך טשטוש בינו לבין המציאות. אנחנו עבדים, כי אנחנו מכורים של מישהו, של אותם כוחות שאומרים לנו מה להרגיש, ואומרים לנו כמו לילדים לפתוח פה גדול, ואנחנו כמו נרקומנים מחכים למנה הבאה. אנו עבדים, כאשר אנחנו נותנים לכוחות הללו לטמטמם אותנו באמצעות חלונות ראווה נוצצים, בעוד איננו מבחינים בכך שלמעשה אנחנו עומדים כאן למכירה, עם פתקי החלפה.

אנו עבדים לכעס ולקנאה ואף על פי כן – כולנו שומרים על צלם האנוש, כולנו רוצים להיות חופשיים. אלא שעלינו לעצב תודעה אמתית של חירות ושל הבנת משמעות העבדות בימינו. "כולנו רוצים להיות חופשיים, אבל ממה, אלוהים, ממה".

דומני ששירו היפה של ברי סחרוף יכול לשמש מורה נבוכים לאדם הבוחר להיות חופשי.

על נהר אספירין ישבנו / במקומות המוכרים / לא שומעים לא רואים / כאילו אנחנו אוויר / עוד מעט יגמר הסרט / בקרוב המציאות / התמונה מטושטשת / והצליל לא ברור // כי כולנו עבדים אפילו / שיש לנו כזה כאילו / פותחים פה גדול / ומחכים לעונג הבא / כולנו מכורים של מישהו / שמבקש עכשיו תרגישו / פותחים פה גדול / ומחכים למנה הבאה // חלונות ראווה יפים פה / זה הכל למכירה / גם אנחנו תלויים / עם פתקי החלפה / אז מה נעשה עם הכעס הזה / מה יהיה עם הקנאה / כולם רוצים להיות חופשיים / אבל ממה אלוהים ממה.