הבלוג של אורי הייטנר

את חלק ב' של המאמר, אקדיש לסקירה היסטורית, למען הפרספקטיבה הרחבה של הדיון.

באסיפה על המלצות הצוות החברתי והמזכירות בנוגע לחדר האוכל, התגלעה מחלוקת היסטורית בין דרור ג' לביני, אודות החלטה שהתקבלה לפני 15 שנה, ב-1998 – בתקופה בה שירתתי כמזכיר הקיבוץ ודרור כאקונום (כפי שהגדרנו אז את מנהל ענף המזון). ההחלטה הייתה לצמצם את מספר ארוחות הערב בחדר האוכל בתקופת החורף לשתי ארוחות חול (ימי ב' ו-ד'). דרור זכר שהסכום של שלוש הארוחות האחרות הועבר לתקציב החברים. אני זכרתי שהוא הוקצה לשדרוג שתי הארוחות שנשארו. מי צדק?

בדקתי במידפים הישנים, ומסתבר שזיכרוני הארכיוני לא בגד בי. במידף 656, 10.7.98, בסעיף "תהליך אסטרטגי", הצגתי את ההחלטות שהתקבלו במספר נושאים, ובהם, במסגרת ההחלטות על המזון: "בחורף יתקיימו, בנוסף לסעודת ליל שבת, רק שתי ארוחות ערב בימי חול – ארוחות חמות, באחריות המטבח. ההצעה - לשנת ניסיון. הסכום שיחסך בשל הורדת הארוחות, מיועד לשיפור הארוחות האחרות, ולא לתקציבי החברים". חד וחלק.

בשיטוטי במידפי התקופה מצאתי תובנות מרתקות, המעידות עד כמה אנו עסוקים היום בנושאים שהעסיקו אותנו אז, ועד כמה סוגיות שהמענה עליהן לא היה מספק, חוזרות לפתחנו היום. יש לכך השלכות רבות לנושא עליו אנו דנים היום. מסתבר, שהמחלוקת על מימון האוכל הנלקח הביתה היום, הייתה קיימת כבר אז, ואף הטיעונים לכאן ולכאן היו דומים. אך ניתן גם לראות, שהגישה המובילה אותנו בהצעות הנוכחיות – חיזוק חדר האוכל כמרכז החברתי, באמצעות הסעדה ללא תשלום בחדר האוכל לעומת רכישת האוכל הביתה בתשלום, כלומר אחריות הקיבוץ בנושא חד"א היא לחיזוק היחד החברתי, ולא לאספקת המזון לחברים, מאפיינת אותנו לאורך שנים.

הדבר בא לידי ביטוי מובהק בהחלטה אותה הזכרתי.

****

למה צמצמנו את ארוחות הערב בחדר האוכל בחורף? התמודדנו עם מציאות, שבה חדר האוכל היה ריק כמעט לגמרי בארוחות ערב בחורף ובארוחות מוצאי שבת בכל השנה. גם מי שרצה לאכול בחדר האוכל, לא עלה אליו, כיוון שידע שלא ימצא שם כמעט איש. לפעמים פתחנו את חדר האוכל עבור חמישה חברים בלבד. למעשה, לא הייתה כל הצדקה כלכלית וחברתית לארוחות הללו. לכן, החלטנו לבטל את ארוחות הערב במוצאי שבת והמגמה הייתה לבטל גם את ארוחות הערב בחורף.

המגמה הייתה הגיונית ומתבקשת, אך מסיבות חברתיות – חשיבות חדר האוכל, העדפנו לחפש דרך להימנע מכך. וכך עלה הרעיון, לא להיחפז בסגירה מוחלטת בחורף, אלא לפני כן, לשנת ניסיון, לצאת מהקופסה – ולקיים בחורף שתי ארוחות חמות משודרגות, שתהיינה אטרקטיביות לחברים ותפחנה חיים בחדר האוכל בחורף. ואיך נממן זאת? פשוט – התקציב של 5 ארוחות הערב הרגילות, יופנה כולו לשתי הארוחות המשודרגות. ואכן, ההחלטות הללו מילאו מחדש את חדר האוכל בארוחות ערב בחורף. שנת הניסיון הצליחה – עובדה, כך אנו נוהגים עד היום.

ובכל זאת, דרור לא טעה לחלוטין. אכן, באותו תהליך אסטרטגי, היה קיצוץ משמעותי בתקציב ענף המזון והסכומים שקוצצו הועברו לתקציב האישי, כלומר – הפרטה. הסעיף שציטטתי קודם, היה סעיף 4 בהחלטה. סעיף 5 היה ביטול ארוחת מוצ"ש. ואלה הסעיפים הראשונים בהחלטה: 1. המזון נשאר בסל השירותים המשותפים. 2. יבוטלו המוצרים החופשיים (למעט הלחם). החלב ומוצריו והירקות ימכרו בתשלום מלא בסופר. 3. יקוצצו 50,000 ₪ בתקציב ענף המזון, כיוון שהתקצוב הנוכחי אינו לוקח בחשבון את רווחי הענף (בסופו של דבר, הקיצוץ היה 90,000 ₪, במונחי 1999).

סעיפים 2 ו-3 נועדו להגדיל את תקציב החברים. אחד היעדים המרכזיים של התהליך האסטרטגי היה צמצום התקציבים המשותפים על מנת להגדיל את התקציב האישי של החברים ולהרחיב את רמת החופש והעצמאות שלהם. הגדרנו יעד לגודל התקציב האישי, וכדי לעמוד בו עברנו ענף ענף וייעלנו אותו כדי לאפשר זאת. המהלך הביא לקפיצת מדרגה בגודל התקציב האישי. הפרטת המוצרים החופשיים והקיצוץ בתקציב, היו תרומת ענף המזון להחלטה.

המסר של ההחלטות היה חד משמעי, והוא זהה למסר של הצעותינו היום: מה שמיועד לאכילה בבית – באחריות החבר. אחריות הקהילה היא לחזק את חדר האוכל בשל חשיבותו החברתית. העובדה שבתהליך, שנועד להעביר מקסימום מרכיבים לתקציב החבר - בביטול שלוש ארוחות ערב לא העברנו אפילו אגורה אחת לתקציבים האישיים, מדברת בעד עצמה.

****

בשיטוטי במידפים הישנים, מצאתי שבנושא אחר זיכרוני דווקא בגד בי. ההחלטה שהתקבלה, בדיונים על מימוש ההחלטה האסטרטגית, לא הייתה איסור גורף על הוצאת מזון מחד"א, כפי שזכרתי, אלא סעודות ליל שבת הוחרגו מן האיסור הזה. במקרה הזה זכרתי את עמדתי האישית, שהייתה שונה מן ההחלטה שהתקבלה. אני הצעתי כבר אז, את ההחלטה שאנו מציעים היום – מכירת אוכל בארוחות הללו לחברים האוכלים בביתם.

וכך דיווחתי במידף 679, 25.12.98: "מזון – המוצרים החופשיים (זולת הלחם) ימכרו בתשלום מלא בסוּפֶּר. מתחם המטבח והמקררים ינעל, ויהיה מחוץ לתחום לציבור, זולת עובדי המטבח, בביצוע עבודתם. תיאסר לקיחת מצרכים מחד"א והארוחות לבתי החברים, למעט החריגים הנ"ל: לקיחת אוכל לבתי החברים בסעודת ליל שבת תעשה בצורה מסודרת מהליין, בין השעות 18:15-18:45. חברים שנבצר מהם לאכול ארוחת צהרים בחד"א (חברים שעקב עבודתם אינם אוכלים בחד"א ואינם מקבלים כלכלה, חולים) יוכלו לקחת אוכל לבתיהם בצורה מסודרת, בתאום עם האקונום, באמצעות עובד ההגשה. הסופר התארגן לשינוי – קנינו מקרר חדש ועיצבנו מחדש את המבנה לקליטת המוצרים החדשים. עם הכנסת המוצרים החופשיים לסופר – תתווספנה שעות פתיחה" ובהמשך – פירוט השעות.

****

קצת רקע רחב יותר. בעשרים וחמש השנים האחרונות, חלק מאורח החיים שלנו כלל דיונים אסטרטגיים אחת לכמה שנים, שבהם אנו בוחנים את אורחות חיינו ומחליטים על שינויים שונים. התחלנו בכך בשנת העשור לאורטל. הייתי אז מזכיר, בקדנציה הראשונה שלי. רונן היה מרכז חברה (היה פעם תפקיד כזה). הקמנו "צוות שינוי" בריכוזו של רונן והתחלנו את התהליך שנקרא "תהליך השינוי". בחלקו הראשון הפרטנו מוצרי צריכה רבים: טיטולים, מזון תינוקות, תיקון שעונים, תספורת, קילומטרים חופשיים לחבר, מוצרים היגייניים, ביטול "החלוקה" של מוצרי מזון הביתה (פירות, גבנ"ץ), ביטול סבסוד הסיגריות ועוד ועוד. בחלקו השני של התהליך החלטנו החלטה שנחשבה אז מהפכנית בתנועה הקיבוצית על הפרדה בין העסק והקהילה, הקמת צוות משאבי אנוש, החלטה עקרונית על פנסיה לחברים ועוד. לאחר מכן נערך תהליך נוסף בהובלתו רונן כמזכיר, ובו בין השאר אפשרנו רכב פרטי לחבר (דומני שהיינו הקיבוץ הראשון בתנועה שאפשר זאת), הפרטנו את החשמל, הכביסה ועוד. את התהליך הבא הובילו רונית ונקש, ובו הגדרנו באופן עקרוני שמוצרי הצריכה המיועדים לפרט יופרטו, המיועדים לכלל יהיו באחריות הכלל והמיועדים לערבות הדדית ולהתפתחות האישית של החברים יהיו באחריות הקיבוץ. בין השאר הפרטנו את הנסיעות לחו"ל ואת הריהוט. כמו כן החלטנו על מעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים – בשלב זה לנשים בלבד. את התהליך הרביעי הובלנו נקש ואני בשנים 97-99. התהליך החמישי היה בהובלתו של שגב, ובו הגדרנו את חזון קיבוץ אורטל והשלמנו ועיצבנו את הפרדת העסק מהקהילה והתמחור הדיפרנציאלי של השכר העובר לקהילה, מהלך שהחל בתהליך הראשון. התהליך השישי שהחל בהובלת יעל ה' והושלם בהובלת מזל הוביל להחלטה על המודל המשולב.

התהליך הרביעי, אליו אני מתייחס במאמר זה, בהנחיית ישראל צופים, נפתח בדיון עקרוני, האם ליצור קשר בין תרומה לתמורה, או להישאר קיבוץ שיתופי. ברוב גדול החלטנו על השיתוף. בהמשך עסק התהליך, בהגדרה של חובת העבודה והפרנסה, בהכנסת מרכיב הוותק לתקציב, הארכת חופשת הלידה, הקמת בנק ימי השבתון, מעבר גורף לשבוע עבודה של 5 ימים, הכנסת חיסכון לחברים, ייעול ענפי הקהילה והעברת הסכומים שייחסכו להגדלת התקציב האישי, הגדרת רמת האחריות המשותפת בתחומי הבריאות והרווחה ועוד. במסגרת זו קיבלנו את ההחלטות על הפרטת מוצרי המזון החופשיים, ועל אי הפרטת חד"א. יש לציין, שמכל הנושאים שעלו לדיון בתהליך, הסעיף עליו היה הקונסנזוס הרחב ביותר היה בהצבעה על המזון – רק חבר אחד תמך בהפרטת חד"א.

****

במידף 682, 15.1.99, כתבתי מאמר במדור "משולחן המזכיר", תחת הכותרת "מסעדה בסבסוד מלא" ובה הצגתי את תפיסת עולמי בנוגע לענף המזון. כשקראתי השבוע את המאמר, נדהמתי עד כמה הוא היה דומה, בחלקים רבים כמעט זהה, למאמרי בנדון בשבוע שעבר – בעיקר בהסבר מדוע המזון שנועד לפרט ולמשפחה אינו צריך להיות באחריות הקהילה, וחשיבות הסבסוד המלא של המזון בחד"א בשל חשיבותו החברתית.

בהמשך המאמר כתבתי: "מה שהנחה אותנו בהחלטה, היה הרצון לחזק את חד"א כמרכז חברתי. רצון זה עמד מאחורי השינוי בארוחות הערב בחורף. מול מציאות בה בימי החורף חד"א ריק בערב, ריכזנו את ארוחות הערב לשתי ארוחות משופרות, ואכן – הציבור מגיע אליהן בהמוניו, גם בחורף. כך, בגישה יצירתית, הצלחנו לחזק מוסד חיוני, שבקיבוצים אחרים הוא הולך ומתחסל.

בדיונים הראשוניים בצוות ההיגוי של התהליך האסטרטגי, הצעתי את ההצעה הבאה – לראות בחד"א מסעדה, שהמזון בה מסובסד לחברי הקיבוץ ב-100%. חבר האוכל בחד"א לא ישלם על הארוחה. חבר המעוניין בכך, יוכל לקנות את הארוחה בתשלום מלא ולקחת אותה לביתו. חברי הצוות ודרור שללו את ההצעה וירדתי ממנה.

עם זאת, העיקרון העומד מאחוריה מיושם באופן חלקי בהחלטותינו אודות חד"א. האוכל בחד"א מיועד לאוכלים בו. חברים המעוניינים לאכול בבתיהם, יכולים לקנות בסופר ולבשל לעצמם. זאת, למעט חריגים עליהם החלטנו. ... אין כל סיבה שתקציב הקהילה יממן את הארוחות שאנו אוכלים בבית. לשם כך יש לנו תקציב והתקציב החדש בהחלט מאפשר זאת.

האיסור על הוצאת מזון חד"א נובע מסיבה נוספת. חברים הלוקחים אוכל הביתה, תמיד לוקחים כמויות גדולות בהרבה מכפי שהם לוקחים בחד"א. אינני מתכוון לחריגים הלקוחים אוכל בכמויות יוצאות דופן (ושבשיחות אישיות הערנו להם על כך) אלא לכלל החברים. זאת המציאות, וכדאי שכל אחד מאתנו יבחן את עצמו וייווכח שאכן זה המצב.

... בשיחות שקיימתי השבוע עם מספר חברים שאינם מרוצים מן השינוי, הם שאלו אותי: 'מה? הקיבוץ יכריח אותי לאכול בחד"א?! הקיבוץ יכריח אותי לבשל?! ההיפך הוא הנכון. הקיבוץ בשום אופן לא מכריח את החבר לעשות משהו. הקיבוץ מספק לחבר שירות והחבר בוחר אם להשתמש בו או לא. פשוט מאוד!"

כאמור, הביקורת הזאת הייתה על האיסור לקחת אוכל הביתה באמצע השבוע. החלטנו והתרגלנו. היום אותם טיעונים נשמעים לגבי ההצעות החדשות.

****

הסקירה הזאת מוכיחה, עד כמה ההצעות העומדות היום על הפרק, מעוגנות בעקרונות ובערכים של אורטל לאורך שנים. דומני, שקשה לחלוק על התועלת שבאותן החלטות שקיבלנו בעבר. עם זאת, הן היו חלקיות ועובדה זו יצרה בעיות שהלכו ותפחו במשך השנים. ההצעות החדשות נותנות מענה ראוי לאותן בעיות.

(המשך בשבוע הבא).

* מידף - עלון קיבוץ אורטל