הבלוג של אורי הייטנר

שיבולת בשדה / עפרה חזה

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 13.5.13

חג השבועות, שאותו נחוג השבוע, עבר גלגולים רבים. במקורו המקראי הוא היה חג חקלאי, אחד משלושת הרגלים, חג הקציר, חג ביכורי קציר חיטים. בחג זה הביאו החקלאים העולים לבית המקדש את ביכורי החיטה. לאחר חורבן הבית וההליכה לגלות, איבד החג החקלאי את תוקפו ומשמעותו ומצוות התלויות בארץ לא היו עוד רלוונטיות. חז"ל השכילו לשמר את החג הזה כאשר יצקו לתוכו משמעות חדשה – הם חשבו באופן יצירתי את קורות בני ישראל לאחר יציאת מצרים ופסקו שהתורה נתנה לבני ישראל בו' בסיוון. לפיכך, החג הזה היה לחג מתן תורה ועל פי הקבלה יום הנישואין בין הקב"ה ועם ישראל.

הציונות ובעיקר ההתיישבות העובדת החקלאית, הקיבוץ והמושב, השיבו עטרה ליושנה והחיו את החגים החקלאיים בכלל ואת חג הביכורים בפרט. כבר בשנות ה-20 החלו חגיגות הביכורים, אלא שבמקום לתרום אותם לבית המקדש הם נתרמו לקק"ל, לגאולת אדמות ארץ ישראל. בקיבוצים ובמושבים נוצרה מסורת מפוארת של החג החקלאי, נכתבו שירים, ריקודים וקטעי קריאה. היה זה יום הפגנת הישגי החקלאות הארצישראלית, פאר היצירה הציונית.

תחיית המסורת החקלאית הארצישראלית בחגי ישראל הייתה יצירה תרבותית נפלאה, מפוארת. שוב חזר הניגון שזנחנו לשווא. אולם הצד השני של המטבע, הוא המעשה האנטי תרבותי, של זניחתו לשווא של ניגון אחר – מהותו של חג השבועות במשך כמעט אלפים שנה כחג מתן תורה. חידוש מסורת תיקון ליל שבועות בתנועה הקיבוצית, בידי מאיר איילי מקיבוץ יפעת כבר בשנות ה-60, היה ראשיתו של תיקון המעוות, והיום יש מאות תיקוני ליל שבועות – לילות של לימוד תורה, בכל מגוון האמונות והאידיאולוגיות של היהדות הישראלית על זרמיה השונים. גם בקיבוצי, באורטל, תתקיים מחר לקראת כניסת החג חגיגת ביכורים ואחריה סעודת חג ובלילה – תיקון ליל שבועות.

את היצירה התרבותית הקיבוצית, הובילו מספר גיבורי תרבות, כמו יהודה שרת, אריה בן גוריון ואחרים. אחד הבולטים והחשובים שבהם הוא מתתיהו שלם. מתתיהו עלה לא"י בעליה השלישית והתיישב בבית אלפא. בראשית שנות ה-40 עבר לרמת יוחנן. מתתיהו היה רועה צאן, מורה ומוסיקאי, ומפעל חייו היה עיצוב חג הטבע הקיבוצי החקלאי, היונק מן התנ"ך והמסורת הארצישראלית הקדומה. עד היום חוגגים ברמת יוחנן, יותר מבכל קיבוץ אחר בארץ, את החג החקלאי שעיצב מתתיהו שלם יחד עם שותפתו ליצירה, הכוריאוגרפית לאה ברגשטיין, מחלוצות המחול הארצישראלי. חג האסיף, חג המים, חג העומר וחג הביכורים ברמת יוחנן, המשמרים את המסורת שנוצרה בקיבוצם, מתקיימים ברוב עם והיו לשם דבר בתנועה הקיבוצית כולה.

מתתיהו שלם כתב והלחין שירים רבים, המבטאים את ההוויה החקלאית, את הוויית הרועים, את החג הקיבוצי ואת אהבת התנ"ך, הארץ והטבע. שיריו מעניקים חגיגיות, קדושה ופאתוס לעבודת האדמה. הישג חשוב נוסף וראוי לציון של מתתיהו שלם, הוא שיש לו בן, נכדים ונינים בגולן.

שירו הידוע והמצליח ביותר של מתתיהו שלם הוא "שיבולת בשדה" – שיר אופייני בפאתוס בו הוא מתאר ההישגים החקלאיים ובקדושה שהוא מייחס לעבודה החקלאית. השיר מעורר וקורא לבני הכפרים, לקוצרים, לחגוג את חג הקמה, עת ראשית הקציר.

השיר זכה לכ-50 גרסאות, ובהם של רן ונמה, הגבעטרון, צילה דגן, אופירה גלוסקא, יהורם גאון ועוד רבים וטובים בארץ ובחו"ל. השיר נחשב לאבן יסוד בתרבות הזמר של חגי הטבע. אנו נשמע את השיר בביצועה של עפרה חזה.

שיבולת בשדה / כורעה ברוח / מעומס גרעינים כי רב. / ובמרחב הרים / יום כבר יפוח / השמש כתם וזהב. // עורו הוי עורו / שורו בני כפרים / קמה הן בשלה כבר / על פני הכרים / קיצרו שילחו מגל / עת ראשית הקציר // שדה שעורים תמה / זר חג עוטרת, / שפע יבול וברכה. / לקראת בוא הקוצרים / בזוהר מזהרת, / חרש לעומר מחכה. // הבו הניפו / נירו לכם ניר / חג לקמה, / עת ראשית קציר. / קיצרו, שילחו מגל / עת ראשית הקציר.