הבלוג של אורי הייטנר

תגובה ליגאל צחור: "צומת מדיני", "ידיעות הקיבוץ" 17.5.13

בתקופת המאבק על הגולן, בשנות ה-90, לצד המאבק הלאומי למניעת הנסיגה, ניהלנו – קיבוצי הגולן, מאבק תנועתי, מאבק על נשמתה של התנועה הקיבוצית. בהכרעה האלקטורלית, במשאל העם שראשי הממשלות התחייבו להם במקרה של נסיגה, התנועה הקיבוצית זניחה ושולית, ולא שווה להשקיע בה מאמץ. אולם מבחינה מוסרית, ראינו בכתף הקרה של התנועה המיישבת, שבשליחותה הקמנו את מפעל ההתיישבות שנועד לעצב את גבול הקבע של מדינת ישראל, לא פחות מבגידה בערכים ובחברים.

במפגשים הרבים עם מוסדות התנועה, אחד התומכים הבולטים והעקביים בנסיגה היה יגאל צחור, שבפיו תמיד אותה מנטרה – ההפחדה מפני מלחמה. המשוואה שלו הייתה פשטנית להחריד – נסיגה או מלחמה. עקירת היישובים או מלחמה.

אנו ניצחנו במאבק, לא הייתה נסיגה והיישובים לא נעקרו. וכמובן שלא הייתה מלחמה. בארבעים השנים האחרונות, הגולן הוא האזור השקט ביותר בכל מדינת ישראל והגבול עם סוריה שקט אף יותר מגבולות השלום עם מצרים וירדן. ואילו היום, כאשר השקט המוחלט הזה מתערער והמציאות עלולה להשתנות, הדבר אינו קשור כהוא זה לתהליך המדיני עם ישראל, אלא אך ורק למלחמת האזרחים בסוריה. אילו נבהל הציבור הישראלי מאיומי המלחמה של יגאל צחור ושכמותו והיינו נסוגים מהגולן, הגולן הפורח שוב היה כמפלצת, והשאלה שהייתה ניצבת לפתחנו היום, היא האם על הגולן ובחופי הכינרת יישב חיזבאללה או אל-קאעידה.

והנה, למקרא מאמרו של יגאל "צומת מדיני", למדתי שהוא בשלו. שוב אותה מנטרה – אם לא נכנע לתכתיבי הערבים, תהיה מלחמה. אם נכנע – יהיה שלום. כל כך פשטני, כל כך רדוד, כל כך פלקטי. כל כך מנותק מן ההוויה המזרח תיכונית.

הפעם מתענג צחור על "היוזמה הערבית" – תכתיב שנועד להסיג את ישראל לקווי 4.6.67 בכל הגזרות ולממש את "זכות" השיבה. ושוב, אם לא נכנע לתכתיב הזה, מאיים עלינו צחור ב"עוד עשרות שנים של מלחמה". זהו איום סרק, בדיוק כמו איומי שנות ה-90.

בשבוע שעבר פגשתי, באירוע חברתי, פעיל שמאל מוכר, דמות מרכזית בארגוני זכויות האדם, שהפתיע אותי באמירה: "אני מודה שבנושא הגולן צדקתם". אמירות כאלו אני שומע שוב ושוב, כמעט מידי שבוע. אולם השאלה היא מה הפקת הלקחים המתחייבת מן ההכרה בצדקתנו?

האירועים במזה"ת בכלל ובסוריה בפרט, האכזריות הבלתי נתפסת, חוסר העכבות המינימליות, תאוות הרצח שאינה יודעת גבולות, הצפצוף הברוטאלי של שני הצדדים על חוקי המלחמה – מבהירים לנו מה טיבה של השכונה שבה אנו חיים. כשאנו רואים איך נלחמים בשכונתנו נגד אחים, אין צורך בדמיון מפותח ואף לא במודיעין משובח, כדי לדעת מה צפוי ל"אחר" המוחלט במזה"ת, כלומר לנו, אם רק יהיה הכוח בידיהם.

הלקח הוא הצורך שלנו להיות חזקים, להבטיח קיומו של צבא חזק, להבטיח מונופול על הגרעין, להבטיח גבולות בני הגנה ובעיקר – להיות נחושים, להאמין בצדקתנו, לדבוק בארצנו, ולטפח חברה ישראלית טובה וצודקת.

ליגאל צחור אני מציע – הפסק להלך עלינו אימים והתחל להפיק לקחים מטעויותיך. לשם שינוי, הצב סימני שאלה על תפיסת עולמך, השגויה מן היסוד.

* "ידיעות הקיבוץ"