הבלוג של אורי הייטנר

את חרותי / חוה אלברשטיין

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 27.5.13

לפני ימים אחדים הלך לעולמו ז'ורז' מוסטקי – משורר, מלחין וזמר יהודי צרפתי, בגיל 79. מוסטקי שייך לדור השאנסונרים הגדולים – ז'אק ברל, איב מונטן, ז'ורז' ברסאנס, שארל אזנבור, דרידה וכמובן אדית פיאפ, אהובתו ובת זוגו.

בשנות החמישים והשישים, שבהם היה גם ירח דבש ביחסים המדיניים בין ישראל לצרפת, היה בישראל גל פרנקופילי מובהק, של הערצת התרבות הצרפתית בקרב מובילי התרבות בישראל. כמה מגיבורי התרבות הישראליים חיו שנים אחדות בצרפת כדי לספוג את האווירה והתרבות, ובהם עמוס קינן, נעמי שמר, יוסי בנאי, שמעון ישראלי, שייקה אופיר ואחרים. תיאור מרתק של התקופה והתופעה ניתן לקרוא בביוגרפיה של עמוס קינן, מאת נורית גרץ, "על דעת עצמו".

הביטוי האמנותי המרכזי של ההשפעה הצרפתית הייתה בתחום הזמר – רבים מן הזמרים הישראלים הושפעו מסוגת השאנסון הצרפתי ושירים רבים תורגמו לעברית. סוכן תרבות השאנסון העיקרי היה יוסי בנאי, שהקדיש מופעים ותקליטים שלמים לסוגה, וכן נעמי שמר וניסים אלוני (שהיה בעל תואר אקדמי לתרבות צרפת), שתרגמו רבים מן השירים.

לאחר מותו של מוסטקי, הושמע ברדיו שירו "איילת אהבים" בתרגום לעברית.  אלא שזו בכלל טעות – "איילת אהבים" הוא אמנם גרסה עברית של נעמי שמר, אך דווקא לשיר יווני של חג'ידאקיס. ומנין נובעת הטעות? מכך שאכן, מוסטקי שר את "איילת אהבים" בצרפתית. באחד מביקוריו הרבים בישראל, הוא שמע את השיר בביצועה של שלישיית "גשר הירקון", ותרגם את הגרסה העברית של שמר לצרפתית והקליט אותה. זאת, למרות שמוסטקי, שנולד במצרים למשפחה יהודית שהיגרה לשם מיוון, שלט ביוונית. פשוט, הגרסה העברית של שמר הייתה יפה בעיניו יותר מהמקור.

מוסטקי שלט בשפות רבות והיה בן בית בתרבויות רבות – התרבות היהודית, היוונית, האיטלקית, הערבית. אך הוריו שלחו אותו לבית ספר צרפתי ובהיותו בן 17 היגר עם משפחתו לצרפת. את שמו יוסף החליף לז'ורז' בשל הערצתו לז'ורז' ברסאנס.

אחדים משיריו של מוסטקי תורגמו לעברית, והבולטים שבהם הם שירו האוטוביוגרפי "פרצוף של צועני" בתרגומו של ניסים אלוני ובביצועו של יוסי בנאי, "הגבירה בחום" בתרגומו של יעקב שבתאי ובביצוע יוסי בנאי ואילנה רובינא, והשיר שנשמע היום - "את חירותי", בתרגומו של יורם טהרלב ובביצועה של חוה אלברשטיין.

"מָה לִיבֶּרְטֶה" נקרא השיר בצרפתית, והוא המנונם של הרווקים המושבעים, הנשבעים אמונים לחירותם ולכך שלא ילכדו בכבלי האהבה, הזוגיות והמשפחה. או בלשונו של יוסי בנאי באחד ממערכוניו – אלה שנשבעו שכף רגלם לא תדרוך על כלה. אלא שכמו רבים מהם, גם כותב השיר, בסופו של דבר, הפר את שבועתו, ונאסף כמו נער אל הכלא החם אשר שמו אהבה. שם, סוהרת יפה בתנועה רחבה, נעלה אחריו את השער. וכידוע, הסוהרת היפה, הייתה הזמרת הדגולה אדית פיאפ, שהייתה מבוגרת ממנו בכעשרים שנה. אולם לאחר חמש שנות זוגיות, פיאפ מתה בגיל 48.

חוה אלברשטיין הופיעה עם השיר במופע היחיד הראשון שלה, ב-1971, שהניב הרבה נכסי צאן ברזל של הזמר העברי, ומיקם אותה בצמרת המוסיקה הישראלית.

את חרותי שמרתי לי אותך כמו כוכב בסער / את חרותי עזרת לי לעמוד בכל כאב וצער / ולצעוד בדרכי גורלי עד תבוא גם עלי השלכת / ולרקום חלומות על קרני הלבנה וללכת ללכת // את חרותי למען רצונך את שבועותיי הפרתי / את חרותי לשמור בריתי אתך את חולצתי מכרתי / סבלתי הרבה וכאבתי בלי די רק למען אמון בי תיתני / נטשתי ארצי וטובי ידידי ושלך רק הנני // את חרותי הורית לי לוותר על תפנוקים ונועם / את חרותי לימדת את לבי גם בבדידות לשמוח / את שלימדת אותי לחייך למראה הרפתקה שחלפה לה / ללקק את פצעיי במסתור ולקום וללכת לי הלאה // את חרותי בלילה קר אחד הפרתי את בריתנו / כך לבדי ערקתי מהשביל עליו פסענו שנינו / בגדתי בך חרותי הטובה אל הכלא פסעתי בצער / אל הכלא החם אשר שמו אהבה נאספתי כמו נער / וסוהרת יפה / בתנועה רחבה / נעלה את השער.