הבלוג של אורי הייטנר

מרכז "יובלים" אירח את ד"ר מוטי זעירא ומיטל טרבלסי לערב על ביאליק: "קן תפילותיי הנידחות" – חייו ויצירתו של ביאליק, במסגרת אירועי שבוע הספר. מוטי היטיב לספר, בידענותו, בחן שלו ובכושר הסיפור שלו על חייו של ביאליק. ומיטל, בקולה האלוהי, הרטיטה את לבבות הקהל כולו בשירתה הנפלאה. לא הייתי ממליץ לכלי זכוכית להתקרב אליה כששרה את "הכניסיני".

להלן דברי הפתיחה שאמרתי בראשית הערב:

"חוֹגוּ את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה". זוהי פיסקה ממכתב תשובה של ביאליק לחברי קבוצת גניגר, שנועצו בו כיצד לחגוג את ליל הסדר, בשנת תר"צ, 1930.

המסר הקצר הזה, הוא תמצית השקפת עולמו התרבותית של ביאליק. המסר הזה, הוא תמצית תפיסת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית היום. המסר הזה הוא תמצית תפיסתו ופעולתו של מרכז "יובלים" המארח את הערב הזה. המסר הזה הוא תמצית תפיסתה ופעולתה של המדרשה באורנים, שמוטי זעירא המתארח בערב הזה הוא ממייסדיה ומנהלה שנים רבות. חיים נחמן ביאליק הוא מורנו ורבנו וכולנו תלמידיו.

המושג "התחדשות יהודית" לא היה קיים בתקופתו של ביאליק, אולם אין כביאליק מי שהגה והגשים באופן מעשי מפעלי התחדשות יהודית רבים, ועל כך בוודאי נשמע ונלמד הערב.

מרכיב מרכזי בתפיסת ההתחדשות היהודית, היא ראיית התרבות היהודית בהתפתחותה והתחדשותה, כאשר אל המקורות הקלאסיים, המקרא, חז"ל, ההוגים בימי הביניים, הספרות החסידית מצטרפת היצירה הציונית בת ימינו, ההופכת לחלק מן הקנון היהודי. לביאליק מקום מרכזי בקנון הזה. היצירה היהודית לדורותיה היא המבוע וההשראה של היצירה העברית בת ימינו, והיצירה המודרנית שואבת ממנה, מפלרטטת אתה, משוחחת אתה. אין כמו יצירתו של ביאליק, כמופת של הדיאלוג הזה. אי אפשר לקרוא את ביאליק ולהבין את שירתו, מבלי להכיר ולהבין את מקורות ההשראה שלו, שהם הטקסטים היהודיים העתיקים, הקלאסיים. ולמרבה הצער, הבורות הקיימת בחברה הישראלית במקורות היהדות, מקשה על היכולת של יצירי מערכת החינוך הישראלית לקרוא את ביאליק לעומק. לא בכדי, כאשר יצאו לפני שנים אחדות כל שירי ביאליק במהדורה חדשה, היה צורך לצרף להם תרגום לישראלית. והרי ביאליק עצמו, הגם שהיה מתרגם דגול, אמר שלקרוא שירה מתורגמת, זה כמו להתנשק דרך מטפחת.

אנו, ארגוני ההתחדשות היהודית, נטלנו על עצמנו את המשימה להחיות את תרבות ישראל על כל גווניה, להנגיש אותה לחברה הישראלית על כל רבדיה ולהפוך אותה למרכיב משמעותי בחיים הישראליים, כתורת חיים. בכך, אנו ממשיכים את מפעל חייו של ביאליק.

בשירו "מקראי ציון" שבו העלה על נס את התכנסותם של משתתפי הקונגרס הציוני הראשון (1897), כתב ביאליק: "ובדברי ימינו המלאים אנחות / תאצר כפנינה דמעתכם הקדושה / מציבי הדלתות ובוני הטפחות / יכירו מי ירה האבן הראשה". אנשי הציונות המדינית היו יריביו הפוליטיים, אך ביאליק ידע להכיר בראשוניותם ובתרומתם להנחת התשתית לבניין הבית הלאומי. ואנו, כמעט 120 שנה מאוחר יותר, מיטיבים להכיר תודה לביאליק, ראש וראשון ליורי האבן הראשה של התרבות העברית.

מידי שנה, עורך מרכז "יובלים" – המרכז הפלורליסטי לתרבות וזהות יהודית, ערב ספרותי במסגרת אירועי "חלון גלילי לספרות ולשירה", בשבוע הספר העברי. אך טבעי, שהקדשנו השנה את האירוע לחייו ויצירתו של ביאליק.

זוהי הפעם השלישית בשנתיים האחרונות שאנו מארחים את ההרכב המנצח של מיטל טרבלסי ומוטי זעירא. הערבים אודות אלכסנדר פן ונעמי שמר השאירו טעם של עוד, ומן הסתם אין זו הפעם האחרונה שאנו מארחים אותם.

אני רוצה להודות לחני יעקבזון שארגנה את האירוע ולרונית יהל היוזמת והמארגנת כמידי שנה בשנה את אירועי חלון גלילי לספרות ולשירה.

אני מזמין לבמה את מיטל ומוטי ואת תומר קלינג שילווה אותם בנגינה ומאחל לכולנו ערב מעשיר ומענג!