הבלוג של אורי הייטנר

תפילה / הברירה הטבעית

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 1.7.13

בשבוע שעבר, ב-25.6, מלאו שבעים שנה לאחד היוצרים והמוסיקאים החשובים ביותר בתרבות הישראלית, שלמה בר.

שלמה בר נולד במרוקו ועלה לארץ בגיל שש. אין לו השכלה מוסיקלית פורמלית, אך כישרונו המוסיקאלי ומשיכתו מילדות למוסיקה הביאו אותו, כאוטודידקט, להישגים גדולים.

שלמה בר התפרסם בהצגה "קריזה" שעלתה בתיאטרון חיפה (1976), ועסקה בפער החברתי והעדתי. הוא הלחין את השירים שיהושע סובול כתב למחזמר ושר אותם. שני הלהיטים הגדולים שלו בכל הזמנים הם מן ההצגה הזאת: "ילדים זה שמחה", ו"אצלנו בכפר טודרא", אותו השמענו בפינה זו לא מכבר. שירי ההצגה היו התשתית ללהקה שהקים בר לאחר שההצגה ירדה – להקת "הברירה הטבעית". הלהקה קמה ב-1977 וב-1979 הוציאה את תקליטה הראשון, המצוין, "אלי שורשים".

שלמה בר הוא מנהיג הלהקה, הוא בוחר את הטקסטים, הוא הלחין ועיבד את השירים, הוא מוביל את המופעים, ובעצם – הוא מוֹחָהּ ולִבָּהּ של הלהקה. הלהקה פועלת עד היום, אולם הרכבה משתנה וכבר עשרות נגנים עברו בה. היסוד הקבוע הוא שלמה בר, הבוחר מחדש את חבריה. שנים מהבולטים בין חברי הלהקה בעבר הם סמסון טהומקר ז"ל, הכנר יוצא הודו, ששמו הונצח באלבומה השני של הלהקה "מחכים לסמסון", והמשוררת והסופרת צרויה להב, שהשתתפה בלהקה כנגנית ויולה וכזמרת.

הייחוד של שלמה בר, הוא השילוב המקורי, שלבטח הקדים את זמנו, בין רוק ואפילו רוק כבד, לבין מוסיקת עולם ובתוכה מוסיקה ערבית, מוסיקה הודית ועוד ונגיעות של מוסיקה קלאסית. המוסיקה שלו איכותית מאוד, גבוהה מאוד ואף על פי כן הלהקה נהנתה מראשיתה מפופולאריות רבה. המוטיב המזרחי משמעותי מאוד במוסיקה שלו, וכך גם ההגיה הגרונית, אולם הוא מקפיד לבדל את עצמו מהפופ המזרחי, שלטעמו הנו מוסיקה רדודה לטקסטים רדודים.

שלמה בר מקפיד מאוד בבחירת הטקסטים, ובין השאר, לצד טקסטים מן המקורות, הוא הלחין שירי משוררים ועיבד שירי משוררים שאחרים הלחינו; ובין השאר שירים של לאה גולדברג, חנה סנש, נתן זך ועוד.

גם השיר שנשמע היום הוא שיר של משורר, "תפילה" של אברהם חלפי, המשורר והשחקן. שלמה בר הוא יהודי מסורתי, ובחירתו בתפילה היא טבעית, אך מה למשורר חילוני כחלפי ולתפילה?

כמו משוררים רבים אחרים, לדוגמה – אברהם שלונסקי, לאה גולדברג ויהודה עמיחי, כך גם אברהם חלפי מתפלל, רואה בחלק ניכר משיריו תפילות. הוא רואה חשיבות רבה עבור האדם בתפילה, הוא מחפש את הדרך לתפילה, אף שאין הוא יודע מיהו המען של התפילה. התפילה נוכחת ברבים משיריו, שיותר משהם מכוונים לאל קונקרטי, הם מבטאים את הצורך של המתפלל בתפילתו ומטילים ספק בקיומו של מען. חלפי כתב מחזור שירים הנקרא "תפילות כופר". יש לו שיר המסתיים במילים "ברוך אתה, איני יודע מי". שיר אחר, "אני תפילה" מסתיים במילים "מי ייתן ותהיה מי".

גם בשיר "תפילה" הוא כותב "כרוע אכרע לפני דמות אלוהים / אף אם מעיניי נעלם". אבל הוא חייב להתפלל, למרות שהוא מכריז כבר בתחילת השיר שאין הוא יודע מילים מהן נולדת תפילה. התפילה לא נולדת ממילים אלא מצורך לבטא את התחושות, את הרגשות. אלא שכדי לבטא אותן יש צורך במילים, ואילו המילים אבדו בקולו, והיו כאִילְמוּת אֲפֵלה. הוא חייב למצוא את המילים כדי להתפלל; להתפלל לשלום מה שעיניו רואות – זוהר עיניו של ילד. והוא מודאג – מה יהיה עליהם? מה יהיה? הילדים הם שיא הטוהר, הוא שומע את שמחתם התמימה, ומתחנן לדמות הלא ברורה שאליה הוא מתפלל: אל נא תרע לתמימים. הם אינם יודעים את המציאות המרה שהמתפלל מכיר. אך למעשה, גם המתפלל אינו מבין מדוע המציאות היא כזאת: למה ברק פוגע בעץ הנושא את פריו לתומו? מדוע אדם מחלל את צלמו?

את צלמו של מי? צלם האדם? צלם האלוהים? הרי האדם נברא בצלם אלוהים? התום הוא השלמות. השלמות היא אלוהית. הילדים הם תמימים, עוד לא הספיקו לחלל את הצלם. אבל כאשר הוא מדבר על הברק הפוגע בעץ הנושא את פריו לתומו – (גם כאן לא ברור אם העץ נושא לתומו, או שתומו הוא התום של הפרי), הוא מתריס כלפי שמיא, שהרי מי שנפגע הוא הפרי, הילד התמים, שלא הספיק לחטוא. מי שנפגעים הם הילדים, שאינם יודעים מדוע אדם מחלל את צלמו.

שיר נפלא. שלמה בר, סלקטיבי כל כך בבחירותיו, בוחר רק את הטובים שבטובים שבשירים. וגם הלחן נפלא. זה השיר האהוב עליי ביותר מבין שירי "הברירה הטבעית" ולכן בחרתי בו לחגיגת יום ההולדת של שלמה בר.

אינני יודע מילים מהן נאמרת תפילה / כל המילים נעלמו בקולי והיו כְּאִלְמוּת אפלה. / אך עדיין רואות עיניי זוהר עיניו של ילד. / ועוד רואות עיניי: כוכב אין דומה לו בזוהר / ואימהות דאוגות פנים נושאות את ילדיהן אל האור. / מה יהיה עליהם? מה יהיה? / שמעו שמחתם הנושמת כאביב, / שנדמה כי לא יחלוף עד עולם. / כרוע אכרע לפני דמות אלוהים / אף אם מעיניי נעלם. / אל נא תרע לתמימים. / הם אינם יודעים מדוע ברק פוגע בעץ / הנושא את פריו לתומו. / אל נא תרע לתמימים / הם אינם יודעים מדוע אדם מחלל את צלמו / אינני יודע מילים מהן נאמרת תפילה. / כל המילים נעלמו בקולי והיו כְּאִלְמוּת אפלה.