הבלוג של אורי הייטנר

שנות הבר מצווה של ילדיי, הם מן השיאים הגבוהים ביותר של חיי בקיבוץ אורטל. לא בכדי, איני מגדיר כך רק את אירוע הבר מצווה אלא את השנה כולה, שהינה תהליך חינוכי, ערכי, חברתי וקהילתי חשוב ומשמעותי מאוד, לנערים, להורים, למשפחות ולקהילה כולה. אך אין ספק, שלפחות מן הבחינה הקהילתית, שיא השיאים הוא אירוע הבר מצווה – המופע הקהילתי והארוחות עם אורחי המשפחות.

אין הרבה ביטויים כה יפים לקהילתיות שלנו, לקיבוציות שלנו, לערבות ההדדית בינינו, לחיי השותפות שלנו, כמו ההירתמות הנהדרת של חברי אורטל כדי להנעים את האירוע של המשפחות והילדים החוגגים באותה השנה את חגם הגדול. זה הרבה מעבר לחובת ה"תורנות" המונחתת עלינו; זו הירתמות אמת, בהתרוממות רוח, ומאמץ משותף לעשיית טוב.

שנת הבר מצווה של קבוצת "החבובות" הייתה ייחודית, בעיקר בשל העובדה שזו הקבוצה הגדולה ביותר בתולדות אורטל – 11 בנות ובני מצווה. גם אירוע הבר מצווה היה ייחודי. המופע הנפלא היה אחד היפים והמוצלחים שעלו על במתנו (וכל המופעים היו מוצלחים מאוד), ולו בזכות השילוב בין הביטוי האמנותי של כל הילדים למסר הערכי, הציוני, המבחין בין מה שחשוב בחיים לבין מה שטפל בהם (מסר כמעט חתרני בעידן פולחן הרייטינג, הצרכנות והמרדף המטורף אחרי בצע הכסף).

גם מבחינת הירתמות הקהילה הייתה זו שנה ייחודית. בשל המספר הרב של האורחים, הפעם לא היו "תורנים", אלא כל אורטל ללא יוצא מן הכלל נרתמה – החברים, בני הנוער, חיילים בחופשה, צעירים שאינם חיים היום באורטל והגיעו להטות שכם ולסייע. הייתה זו אורטל במלוא גדולתה ותפארתה; עדות לכך שחרף כל המהמורות והזעזועים שעברנו בחמש השנים האחרונות, ה-דנ"א האורטלי, הקיבוצי, הקהילתי, נותר כשהיה. זו גאווה גדולה!

ודווקא על רקע ההירתמות הזאת, הפעם יותר מתמיד צרם לי כל כך הסמס הקהילתי מאתי: "מי שלא מוזמן לבר המצווה ומעוניין לקבל ארוחת ערב שישי – ניתן לפנות אליי דחוף עוד היום, כדי שהמטבח יוכל להתארגן". לכאורה – איזו ערבות הדדית יפה. המטבח דואג לאלה שאינם מוזמנים לארוחה. אך זו מראית עין של קהילתיות. כל אחד יכול להאכיל את עצמו בארוחת ערב, וזו בכלל לא הבעיה. הבעיה היא בכך שחברים אינם מוזמנים לבר המצווה (מלבד המופע, אליו הכל מוזמנים). והבעיה הזו, עליה אני מתריע כבר שנים רבות, זועקת שבעתיים השנה – שהרי מאחר וכל החברים היו שותפים ליצירת האירוע, ברור שאלה שלא הוזמנו הם אנשים שהיו שותפים בעשיה לפני ו/או אחרי, ובהגיע האירוע לשיאו – לא היה להם חלק ונחלה בו.

אף שלכאורה הסמס הזה לא נגע לי אישית, חשתי עלבון צורב כשקיבלתי אותו. לא רק בשל עלבונם של מי שהסמס הזה נגע להם אישית, אלא כחבר קיבוץ, שטרם מצא פתרון הולם לבעיה. אני הצעתי לא פעם בעבר, גם מעל במה זו, הצעה למבנה חדש של אירוע בר המצווה, הנותן מענה מעשי למספר בעיות וזו בראשן. אפשר למצוא פתרונות מעשיים אחרים. אולם כדי לתת מענה מעשי, יש צורך בהכרה עקרונית – בר המצווה הוא אירוע קיבוצי, וכל חברי אורטל מוזמנים אליו.

****

אני מיצר על כך שהחתונות אינן עוד חתונות קיבוציות כפי שהיה באורטל בשנותיה הראשונות. יש קיבוצים, שבהם השמחות היחידות שהקהילה כולה מוזמנת אליהן הן ההלוויות...

אנחנו מקפידים כל העת לחזק את הקהילתיות שלנו ולא לתת לה להתרופף. מן הראוי שנמצא את הדרך הראויה לכך שכל חברי אורטל יהיו חלק ממסיבת הבר מצווה הקיבוצית.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל