עמוס בני יצא השבוע לשנת שירות. אילו יצא לשנת שירות בתנועת הנוער, הייתי גאה ומאושר. אני גאה ומאושר בדיוק באותה מידה, עם יציאתו לשנת שירות בפנימיה; בנווה עמיאל.
אני גאה בו, על שטרם צאתו לשירות משמעותי בצה"ל, הוא בחר לתת מעצמו שנה נוספת למען החברה הישראלית. אני גאה בו, על כך שכמי שחי והתחנך בחממה האורטלית והגולנית, אין הוא חי בבועה, והוא לוקח על עצמו לתרום למען מי שלא שפר עליהם גורלם, שאינם יכולים לחיות בבתיהם, במשפחתם, אם בשל מצוקה כלכלית או בשל מצוקה משפחתית. אני גאה בו על כך שבטרם יתרום למדינה בתחום הביטחון, הוא תורם בתחום החינוך, הרווחה וקליטת העליה.
והנה, אני קורא שתנועות הנוער אינן מרוצות מכך שבני הקיבוצים יוצאים לשנת שירות מן הסוג הזה. היא לא מספיק רצינית בעבורם. "שנת השירות", הם נוזפים, "איננה כל סוג של התנדבות, אלא יש לה ייעוד מוסכם; עיצוב דמותה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית וציונית, וקידומן של תנועות בלתי פורמאליות השומרות על צביונה זה".
איזו התנשאות. איזו שחצנות. אנחנו מעצבים את דמותה של החברה, לא סתם מתנדבים... אנחנו הסיירת, לא דודות של הוועד למען החייל. אנחנו עוסקים בצדק, לא בצדקה.
אלו הבלים.
אין תרומה גדולה יותר לעיצוב דמותה של החברה הישראלית, מאשר התנדבותם של בני נוער להתמודד באופן אמתי עם המצוקות בחברה הישראלית. ההתנדבות היא ערך נעלה ודומני שחובתנו לחנך את ילדינו לאורח חיים של התנדבות. ההתנדבות היא הנכונות של אנשים לתת מעצמם למען הכלל, למען הזולת, למען החלש והמוחלש, למען האחר, שלא על מנת לקבל פרס. ההתנדבות היא התגלמות ערך הערבות ההדדית, שאין ערך אנושי ויהודי גדול ממנו.
ריח רע נודף ממאבקן של תנועות הנוער לשינוי אופיה וצביונה של שנת השירות. ריח של מי שצובע בצבעים אידיאולוגיים שיקולים של חברת כו"א. אין זה ראוי, אין זה מכובד, אין זה חינוכי, אין זה ערכי. והנוער יודע לקרוא את הזיוף הזה.
במקום מאבקי סרק מכוערים, על תנועות הנוער והתנועות הקיבוציות להיאבק יחד להגדלת מכסות שנת השירות, כדי לאפשר ליותר בני נוער אידיאליסטיים, הרוצים לתרום לחברה בשנת שירות והתנדבות, לממש את רצונם. שנת השירות צריכה לאפשר לרוצים להתנדב מגוון רחב של אפשרויות, כדי שנערות ונערים רבים ככל הניתן יוכלו לתרום מכישוריהם למען החברה.
נברך את כל בוגרי י"ב שבחרו להתנדב לשנת שירות, בשנה משמעותית, שתהווה פתח לחיים בעלי משמעות; חיים של עשיה ונתינה. ו... כן, של התנדבות, רחמנא לצלן.
* "ידיעות הקיבוץ"