הבלוג של אורי הייטנר

* "ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ארוכה / פנינו שונו. המוות נשקף מעיננו. איננו נושמים".

כך נפתח שירו המצמרר של חיים גורי, על נפילת שיירת הל"ה, בדרך לגוש עציון, בתש"ח.

נזכרתי בשורות הללו, למראה המזוויע של הטבח בסיני – שורה ארוכה ארוכה של ל"ה גופות שוטרים מצריים, ידיהם כפותות מאחורי גבם, והם ירויים ומתים.

עוד זה מדבר וזה בא. למחרת – תמונות הזוועה הנוראיות, תמונות הטבח הכימי בפאתי דמשק. תמונותיהם של מאות ילדים תמימים, שלא פשעו ולא חטאו ואינם צד במלחמה האכזרית, והם נראים ישנים, התום משוך על פניהם, אך הם מתים מוות אכזרי מהרעלת גז; גז שירו עליהם אחיהם, במצוות נשיא מדינתם.

* לא בכדי, מעשים אלה מכונים פשע נגד האנושות. מעשים כאלה מחייבים את האנושות הנאורה, לעשות מעשה.

במלחמה בסוריה, אין טובים ורעים. יש רק רעים. אויביו של אסד אינם טובים ממנו. אין עניין לעולם החופשי להחליף את אסד באל-קאעידה. אולם יש לעולם החופשי עניין למנוע פשעים נגד האנושות. על ארה"ב, מנהיגת העולם החופשי, להשמיד את מאגרי הנשק הכימי שבידי סוריה.

* אנחנו, היהודים, איננו יכולים לשבת בחיבוק ידיים. מדינת היהודים אינה יכולה להחריש כאשר משמידים המוני ילדים בגז. ממדינת ישראל חייב לצאת קול מוסרי חד משמעי המגנה את הפשעים הללו.

אולם, האם אנו יכולים להסתפק בזעקה (בנוסף לסיוע ההומניטרי הרפואי שאנו מעניקים לסורים)? האיננו צריכים לעשות מעשה אקטיבי?

האמת היא שעשינו את המעשה האקטיבי הגדול ביותר והחשוב ביותר שיכולנו; שבו תרמנו תרומה אדירה לאנושות. בזכות פעולה של צה"ל לפני 7 שנים, אין בידי הקצב מדמשק נשק גרעיני.

* האם לאחר השימוש המאסיבי של אסד בנשק בלתי קונבנציונלי, מישהו עוד חושב שהנחת העבודה שלנו יכולה להיות שאיראן לא תשתמש בנשק גרעיני אם יהיה בידיה? מישהו עדין חושב שאנחנו יכולים "להכיל" גרעין איראני? מישהו עדין מפקפק בכך שחובתנו להבטיח שלא יהיה נשק גרעיני בידי איראן? ומישהו עוד מדקלם את ההלצה הלא מצחיקה, שאם יהיה הסכם עם הפלשתינאים תיפתר בעיית הגרעין האיראני? (מקווה שציטטתי נכון את הבדיחה, כיוון שמזמן הפסקתי להקשיב לה).

* בהערה הקודמת, מישהו = מישהו שפוי.

* ארי שביט הוא אי של שפיות ב"הארץ". וכך הוא כתב השבוע: "הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לשלום העולם במאה העשרים ואחת טמונה בצירוף של נשק לא קונבנציונלי עם משטרים לא קונבנציונליים.

המטורפים הם מטורפים באמת. הברברים הם ברברים של ממש. ההונים הם הונים הם הונים. כך שמי שמראה סלחנות כלפי ההונים – נושא באחריות ישירה לכך שנשק גרעיני נבנה היום באיראן, ונשק כימי מופעל היום בסוריה, ונשק יום הדין מאיים על עתיד המזרח התיכון.

מי שמקל ראש בסכנה הגלומה בהונים – נושא באחריות ישירה למותם של קורבנות ההווה הערבים וקורבנות העתיד הישראלים, האירופים והאמריקאים. הגיע הזמן להשתחרר מהיחסיות המוסרית והצביעות הבין תרבותית והתקינות הפוליטית, המונעות מאתנו לראות את שכונתנו הרעה כמות שהיא".

* הקורא א.מ. משתומם על החומרה רבתי שבה אני מתייחס לשימוש בנשק כימי. וכך הוא כתב לי: "... ככלי צבאי בין צבאות ומדינות יכולתו מוגבלת וכשהצד המותקף מפעיל אמצעי הגנה פשוטים הוא מסוכן פחות מחומר נפץ קונבנציונאלי". הוסיף א.מ.: "מיליציות ההוטו ברואנדה רצחו למעלה ממיליון בני טוטסי במצ'טות. זה לא הופך את המצ'טה לנשק להשמדה המונית. אם נפעיל את הרציונל שלך אז אין הבדל בין מצ'טה לפצצת אטום".

אני מסכים עם א.מ. שהגורם מספר אחד לפשעים נגד האנושות, אינו הטכנולוגיה אלא המוטיבציה. הרי ניתן לבצע ג'נוסייד גם באמצעות חוטים דנטליים. אולם היא הנותנת – אוי לאנושות אם בידי מי שמסוגלים לרצוח מיליון איש בסכינים, יהיה נשק כימי. ואוי ואבוי אם בידי מי שהשתמש נגד אוכלוסיה אזרחית של בני עמו בנשק כימי, יהיה נשק גרעיני.

ובאשר לרמת הסיכון של הנשק הכימי. ראשית, ראינו השבוע עד כמה הוא מסוכן. והשאלה אינה כמה הוא מסוכן בשדה הקרב בין צבאות סדירים, כאשר השימוש בו בפועל הוא כלפי אזרחים וילדים בתוך אזורים מיושבים. שנית, אי אפשר להתעלם מהצד הפסיכולוגי. הנשק הכימי מוגדר כנשק השמדה המוני, הוא אסור על פי חוקי המלחמה (גם נגד צבא, לא כל שכן כלפי אזרחים) והשימוש בו נחשב פשע מלחמה. מי שהשתמשו בו, קראו תגר על המוסכמות הבינלאומיות, והפגינו את הבוז שלהם לקו האדום שאובמה הציב בפניהם. הימנעות מפעולה להשמדת נשק השמדה המונית המצוי בידי משטר מטורף, הוא איתות לאיראן שהיא יכולה לצפצף על איומי ארה"ב ולייצר נשק גרעיני ללא כל חשש. נשק גרעיני בידי משטר מטורף כמשטר האיאתולות באיראן, הוא נשק שהסבירות לשימוש בו אינה פחותה מהסבירות שאסד ישתמש בנשק כימי.  

* אחד הגרועים בלוחמים למען נסיגה מהגולן היה מוסי רז. בזמן המאבק, קיימתי עמו עימותים ופאנלים במקומות שונים, והאדם היה פשוט אובססיבי לנסיגה מהגולן, ברמות שקשה לתאר. השבוע הוא שלח סטטוס עצבני בפייסבוק מהפגנה שערך ליד שגרירות רוסיה, שבה מחה על תמיכתה של רוסיה באסד וסיפר שמשם הם יעברו להפגין ליד שגרירות ארה"ב למחות על שתיקתה. ואני נזכרתי איך הוא גיחך בעימותים בינינו, כאשר הזכרתי את הטבח שעשה אביו של בשאר, חאפז אל-אסד, שבו רצח 30,000 אזרחים, נשים וילדים, בעיר חמה. אילו חלומו הרטוב של מוסי רז התגשם, חלילה, הטבח הכימי עלול היה להתרחש סמוך לחוף עין גב. שאלתי את מוסי רז, בתגובה לסטטוס שלו, האם בלקסיקון שלו כתובה המילה "טעיתי"? הוא לא השיב, כצפוי.

* האיחוד האירופי מגנה את ישראל, על יירוט הטילים מעל הגליל המערבי באמצעות "כיפת ברזל".

* מיצג "אמנותי" בתערוכה במוזיאון עין הוד – תמונה של יאיר לפיד שהקהל מוזמן להשליך עליה נעלים. זהו סממן מדאיג של השתלבות במרחב המזרח תיכוני.

* אפשר לשפר את המיצג ה"אמנותי" הזה. למשל, להלביש את יאיר לפיד במדי SS ולקיים לידו טקס ביום השנה לרצח רבין.

* יוצר המיצג ה"אמנותי" הזה, דרור קרטה, התראיין בערוץ השני. מסתבר שהוא גם אהבל ועילג. אולם הבעיה העיקרית אינה קרטה, אלא המוזיאון שהציג את מיצג ההסתה גס הרוח הזה.

* אנחנו יהודים, ישראלים. ככל שעסקני רייטינג יתעקשו לגרור אותנו לשיח הגלותי, העדתי, השבטי, זה לא יעזור להם. בעוד דור, לא יהיה כאן ילד שידע האם הוא "אשכנזי" או "מזרחי".

* בצרור הקודם ביטאתי את תמיכתי במינויה של כלת פרס ישראל, המשפטנית הדגולה פרופ' רות גביזון, לניסוח הצעת חוק יסוד ישראל כמדינת העם היהודי. גביזון מגלמת, בהשקפת עולמה, את הסינרגיה היהודית, ציונית, דמוקרטית של המדינה ומחויבת לכך שישראל תהיה מדינה יותר יהודית ויותר דמוקרטית, שהרי אין כל סתירה בין השניים, בניגוד ללהג הפוסט ציוני השקרי.

אין זה פלא, שמינויה של פרופ' גביזון הוא לצנינים בעיני הפוסט ציונים, ושופרם – "הארץ". מאמר המערכת של "הארץ" (23.8) קרא לגנוז לגמרי את החוק. היה זה מאמר מרוכך למדי. לעומתו, יורש העצר רוני שוקן פרסם מאמר קיצוני ומתלהם, בו השתלח בגביזון.

לוז המאמר, המבטא את השקפת עולמה של הפמיליה ושל עיתונהּ, הוא "הסתירה האינהרנטית שיש בין 'יהודית' ל'דמוקרטית' במדינה שבה חי מיעוט לאומי פלסטיני" ["פלסטיני" = פלשתינאי בשוקנית].

נקודת המוצא של הכותב, היא שבניגוד למדינת הלאום הצרפתית דמוקרטית, מדינת הלאום האיטלקית דמוקרטית, מדינת הלאום הגרמנית דמוקרטית, מדינת הלאום הפולנית דמוקרטית וכן הלאה, יש עם אחד בעולם, העם היהודי, שאינו יכול לקיים מדינת לאום דמוקרטית. למה? ככה.

ומאחר ויש, לטענתו של הכותב, סתירה אינהרנטית בין "יהודית" ל"דמוקרטית", יש לבחור ביניהן. והבחירה היא, כמובן, אי קיומה של המדינה היהודית, והחלפתה באיזו שקשוקה סרת טעם ותוכן.

רות גביזון היא איום על החבורה הפוסט ציונית, מאחר והיא מיטיבה לנסח את האידיאולוגיה של ישראל כמדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית וליברלית. ולכן, יורש העצר מעמיד אותה אל עמוד הקלון ומיידה בה נעליים מילוליות: "הסוכנת המתוחכמת ביותר של צמצום הרכיב הדמוקרטי", "הביטוי הלאומני שלה למציאות החיים בישראל", תומכת בהקמת "מנגנון גזעני מפלה המאפשר ליישובים קהילתיים לסנן מועמדים ערבים", "חותרת להחלשת הרשות השופטת שמעצם טבעה אמורה לספק הגנה למיעוטים מפני עריצות הרוב", "עמדותיה משלימות את העמדה המהותית שמוכנה לפגוע בדמוקרטיה" וכן הלאה וכן הלאה.

יורש העצר השתלח גם בציפי לבני, שמינתה את גביזון לתפקיד. הוא מזכיר את חטאה הכבד – העובדה שבקדנציה הקודמת שלה כשרת המשפטים דחפה, ללא הצלחה, למינוי גביזון לבית המשפט העליון. לבני, טוען יורש העצר, היא "בבואתה הפוליטית של גביזון", רחמנא לצלן. מדוע לבני היא יעד לחציו של יורש העצר? הרי אין מי שדוחף כמוה במערכת הפוליטית לתהליך מדיני של שתי מדינות לשני עמים. היא הנותנת – לבני דוחפת לשתי מדינות לשני עמים. אז נכון, היא בעד מדינה פלשתינאית, וזה בסדר, אך היא גם בעד מדינה יהודית, רחמנא לצלן. וכך כנראה שגם היא מתאימה להגדרתו של יורש העצר את גביזון, כמי שמצליחה, "להבדיל מלאומנים גלויים... בתחכום רב לגייס תמיכה בעמדותיה בקרב ליברלים מתונים, ובכך מתעצמת הסכנה הנשקפת ממנה".

* לא תאמינו. ארדואן הוגדר ב"הארץ" כאנטישמי. לא במאמר המערכת, כמובן. לא במאמרים של גדעון לוי, עמירה הס, שוקן האב והבן, אורי משגב או ספי רכלבסקי. אך כך הוא הוגדר בידי עמוס הראל, בכתבה גדולה בעמוד 3 של "הארץ", ערב שבת, 23.8.2013.

* ברחבי הרשת מופצת לאחרונה עלילה נוראה נגד קק"ל, כאילו היא משת"פית של הארגון העוין "זוכרות". מאחר וידוע שאני נאבק נגד הארגון הזה, מידי יום שולחים לי את המייל הזה. אין שחר לדברים. להלן הודעה רשמית ומוסמכת של קק"ל: "השמצות חסרות בסיס נגד קק"ל: בימים אלה עוברים באמצעות הדואר האלקטרוני מסרים משמיצים שעניינם התנהלות קק"ל  מול תביעה של עמותת "זוכרות" בנושא הנצחת כפרים ערביים בתחומי ארץ ישראל. נקדים ונאמר – מדובר בהשמצה פרועה וחסרת אחריות. וכדי להעמיד דברים על דיוקם, להלן מהלך הדברים לאשורו. לפני כחצי שנה תבעה עמותת 'זוכרות' מקק"ל להציב שלטים בכל אחד מאתריה שבו היה בעבר כפר ערבי. הדרישה הועלתה בפגישה בין נציג העמותה לבין נציגי קק"ל שדחו אותה בו במקום. לחילופין הועלתה אפשרות כי בכל אתר קק"ל שבו כבר מוצב שלט מפורט על תולדות המקום, ייתוסף אזכור של שם הכפר. מדובר בשישה אתרים בלבד ברחבי הארץ. הובהר לנציג 'זוכרות' כי רק הנהלת קק"ל יכולה להחליט בנדון. בעקבות הפגישה פורסמה בעיתונות ידיעה שגויה לפיה קק"ל נעתרה כביכול לפניית העמותה. לאחר הפרסום הזה, ובתשובה לפניות שהגיעו אלינו, העמדנו דברים על דיוקם והבהרנו את עמדת קק"ל. התשובות הניחו את דעת הפונים ובכך הייתה הפרשה אמורה להסתיים. ואולם, למרבה הצער, היה אדם אחד שלא הסתפק בתשובה המוסמכת. ניהלנו עמו התכתבות ממושכת, הסברנו, הבהרנו שאין דברים בגו, אך ללא הועיל. לפני ימים אחדים, החל אותו אדם להפיץ מכתב ברשת הדוא"ל, שבו הוא מונה שמות של עשרות יישובים ברחבי הארץ  (ביניהם ראש פינה, גדרה, נתניה, רמת השרון, נגבה, יוקנעם, שדרות, מכבים ורעות, בית שמש, קריית שמונה ועוד) וטוען במשתמע כי קק"ל הסכימה להציב לידם שלטים המציינים את דבר קיומו או תולדותיו בעבר של יישוב ערבי באותו מקום. על מנת להסיר כל ספק: מדובר במכתב מטעה. אנו מבקשים להבהיר זאת באופן חד משמעי: להד"ם! קק"ל מעולם לא הסכימה להצבת השלטים במקומות הללו. כל מה שנכתב על ידי אותו אדם לא היה ולא נברא. קק"ל הינה מוסד ציוני ולאומי ולא תעשה דבר נגד האינטרס הלאומי וההתיישבותי".

* אני מאמין לחלוטין להכחשה. עם זאת, עצם הנכונות של אנשי קק"ל להיפגש עם "זוכרות" ראויה לגינוי.

* רות ירדני כץ ויוסי אחימאיר הציגו בגיליונות הקודמים של חב"ע את מועמדיהם לנשיאות. אצטרף אליהם בהצגת מועמדיי. עדיפות א' - פרופ' רות גביזון. עדיפות ב' – נתן שרנסקי.

* הפרח השנוא עליי ביותר בילדותי היה החצב, שסימן את סוף החופש הגדול. אבל האמת? פרח מקסים.

* "חדשות בן עזר"