הבלוג של אורי הייטנר

ב-1942 ייסד ברל כצנלסון את הוצאת "עם עובד" ועמד בראשה. ברל, שהנהיג את תנועת העבודה, את ההסתדרות ואת מפא"י לצד דוד בן גוריון; מי שייסד את בנק הפועלים, את "המשביר לצרכן" ואת העיתון "דבר", ראה בהוצאת ספרים נושא חשוב דיו, כדי שבימי הסער שעברו על העולם, על העם היהודי ועל היישוב בארץ, עיסוקו העיקרי יהיה הוצאת ספרים. הוא ראה בכך שליחות גדולה וחובה מוסרית, כנדבך מרכזי בבניין העם והארץ.

כל התחשיבים הכלכליים שהוגשו לברל, היו חד משמעיים – מדובר במיזם ללא כל אפשרות לרווח; מפעל מפסיד בעליל. והרי ברל התכוון למכור את הספרים במחיר עממי, שווה לכל נפש, מצד אחד, ולהבטיח שכר מכובד לסופרים ולמתרגמים, מצד שני. הוא קיבל את התחשיבים, הוא העמיק בהם, הוא חיפש דרכים יצירתיות להקטין את ההפסדים, אך הוא היה נחוש להקים את ההוצאה, כיוון שהוא לא ראה בה אמצעי לרווח. "אין להרבות דברים על מה ולמה ראתה ההסתדרות להתחיל במפעל תרבותי חדש בעצם הימים אשר אנקת-אחים חנוקה מגיע אלינו ממצרי הגטאות" כתב ברל. "... אנו באים בשעה זו להניח נדבכים חדשים בבנייננו. אותו כוח המצווה עלינו את החיים ואת העמידה מול אויב, הוא המצווה עלינו התגוננות והתבצרות רוחנית. ובימים שיישובים יהודים נחרבים וקני תרבות עברית נשמדים, אנו נדרשים לכך יותר מבכל זמן". במכתב לסופר, העיתונאי והמחנך דוד זכאי, הוא כתב: "רגע קט עלה בידי להכניס את ההסתדרות - בידיעתה או שלא בידיעתה - לא למפעל מו"לי בלבד, כי אם באחריות לגורלה של הספרות העברית ולמצב עבודתו של הסופר העברי".

אנו חיים היום בתקופה אחרת. אין לנו מנהיגים בקליבר של ברל כצנלסון. ובשיח השולט בארץ, וגם אחרי המחאה של קיץ 2011 הוא השיח השולט, למרבה הצער, קשה להשחיל מילה הסותרת את הגיון השוק. ובכל זאת...

רשת "סטימצקי" החליטה לסגור את חנות הספרים בקצרין, כי היא מפסידה. רשת סטימצקי אינה "עם עובד". בעצם, גם "עם עובד" אינו עוד "עם עובד". רשת "סטימצקי" היא עסק פרטי. וכי ניתן לבוא בטענות ובדרישות לעסק פרטי? אפשר לבוא לעסק פרטי בטענות על כך שהוא מקבל החלטה עסקית רציונלית? ובכל זאת...

בגולן כולו, מהחרמון ועד חמת גדר, יש חנות ספרים אחת, חנות "סטימצקי" בקצרין. מי שמתייחס לעסק אך ורק דרך משקפי הרווח, יצדיק את ההחלטה לסגור את החנות. אולם מרשת ארצית של ספרים ניתן לצפות לשיקול רחב יותר וערכי יותר. למשל, להבטיח שבכל אזור בארץ ניתן יהיה לרכוש ספרים, גם אם חנות מסוימת תקטין במידת מה את רווחי הרשת. יש לרשת די והותר חנויות מרוויחות במרכז הארץ, שיכולות לסבסד את ההפסד. הרי אין סכנה שהחנות בקצרין תפיל את רשת "סטימצקי".

לפני שנים אחדות, כשהדואר עבר הפרטה חלקית, הוא "התייעל" – בוטל הדואר הנע ליישובים הכפריים בימי ו'. כתוצאה מכך, מנויי עיתונים ביישובים הכפריים, שאין בהם חלוקה, אלא דרך הדואר, הפסיקו לקבל את העיתון, אף שהם משלמים מנוי. מי שרוצה לקרוא את עיתון השבת – ייסע לעיר הקרובה כדי לקנות עיתון. מאז, כל העיתונים למעט "ידיעות אחרונות", "התייעלו" אף הם, ביטלו את קווי החלוקה, וכל העיתונים מגיעים רק בדואר. ומאחר ואין דואר נע ביום שישי, כל גיליונות השבת, הגיליונות החשובים והמעניינים ביותר, אינם מגיעים למנויים.

מידי יום ו', אני נוסע לקצרין, לקנות את עיתוני סוף השבוע ב"סטימצקי". וככה, על הדרך, בלי לשים לב, בין העיתונים חוזר הביתה גם ספר חדש או שניים, או דיסק. ועכשיו, גם את החנות הזאת סוגרים בפניי.

רווח אינו מילה גסה, אך רווח גם אינו חזות הכל. רשת ספרים ארצית חזקה, המקבלת את החלטותיה רק על פי שיקולי רווח, ופוגעת במודע בתושבי הפריפריה, היא רשת בלתי מוסרית.

ושמא... אם נסגרת חנות הספרים היחידה בגולן, ניתן להסיק מכך על רמה נמוכה של תרבות הקריאה בגולן. ובכן, מסקנה נחפזת כזו, לחלוטין אינה נכונה. הן רק לפני שנים אחדות השקיע האזור הון עתק בהקמתן, ומאז ואילך – באחזקתן, של שלוש ספריות ציבוריות מן הטובות והמשוכללות בארץ, אם לא הטובות שבהן. אחד הדברים בהם אני גאה במיוחד על שנות שרותי כמנהל המתנ"ס, הוא הקמת ספריית הגולן על שלוחותיה. אפילו בהנהלת המתנ"ס היו שפקפקו, שחששו שיהיה זה "פיל לבן", כמה כבר קוראים ספרים במאה ה-21? עובדה!

אבל כנראה שמספר התושבים והפיזור הרחב שלהם אינו מאפשר לחנות ספרים להיות רווחית. וכאן עומדת רשת "סטימצקי" למבחן – האם חזונה מצטמצם לחור שבגרוש, או שיש לה חזון רחב יותר, המאפשר לה להחזיק חנות שאינה רווחית, בפריפריה של הפריפריה, מתוך אידיאולוגיה.

בינה פבזנר ואני כתבנו מכתב למנכ"לית הרשת איריס בראל. במכתבנו, מחינו על ההחלטה והבענו תקווה שהיא תשונה, מן הסיבות שציינתי לעיל.  

במכתבנו, העלינו על נס את הצוות המובחר של החנות: "יש לציין את צוות החנות - לודה, ולריה ושלי, שנותנות תמיד מענה חם ואדיב, והשכילו ליצור פינה תרבותית, חמה ונעימה".

את מכתבנו, סיימנו בפניה הבאה: "אנו מבקשים ממך לשקול שוב את הנושא. מן הראוי, שרשת שחרטה על דגלה שירות לכל חלקי הארץ והעם, ומסר תרבותי של אהבת הספר, לא תזנח משיקולי רווח את אנשי הפריפריה. שלא כמו בת"א איננו יכולים 'לקפוץ' לחנות ברחוב הסמוך..."

עד רגע כתיבת מאמר זה, עשרה ימים אחרי כתיבת המכתב, לא הגיעה כל תגובה. חוששני, שהסיכוי להעביר את רוע הגזירה הוא אפסי.

סגירת חנות "סטימצקי" היא בשורה קשה לאוהבי הספר בגולן. אין זו עוד חנות. החנות הזו היא מוסד תרבותי. החנות הזו היא בית ועד לאוהבי הספר. מידי יום ו' אני מגיע לחנות – לא רק כדי לקנות עיתונים, ספרים ודיסקים, אלא גם למפגש חברתי עם עמיתיי, אוהבי הספר הגולניים.

אם אכן תיסגר החנות, אני מקווה שיימצא לה בהקדם תחליף ראוי. אולי חנות של "צומת ספרים". אולי חנות פרטית. ואולי אפילו התאגדות קואופרטיבית.

"והיית אך שמח" נאמר על חג הסוכות. מה חבל, שמיד אחרי החג השמח הזה, נפתח את "אחרי החגים" ביום עצוב של סגירת חנות הספרים היחידה בגולן.

מי יִגְלֶה עפר מעיניך, ברל כצנלסון.

* "שישי בגולן"