הבלוג של אורי הייטנר

בכל שנות המלחמה הקרה, ימי מאזן האימה בין שתי מעצמות העל, לא הצליחה בריה"מ להדביק את יתרונה של ארה"ב, כשחקן המרכזי במגרש הבינלאומי. לאחר התמוטטות הגוש הסובייטי, נהנתה ארה"ב ממעמד אקסלוסיבי של מעצמת העל העולמית היחידה. שליטתה הבלתי מעורערת של ארה"ב נראתה בלתי הפיכה. "קץ ההיסטוריה", כהגדרתו של הכלכלן פרנסיס פוקויאמה בספרו המפורסם.

14 שנה לאחר שעלה לשלטון ברוסיה, הצליח השבוע פוטין במה שאיש מקודמיו, ברוסיה ובבריה"מ, לא הצליח לפניו – למצב את עצמו כמנהיג העולמי הבולט ביותר, כשחקן הראשי במגרש הבינלאומי.

הוא לא עשה זאת בזכות עוצמה צבאית – עוצמתה של רוסיה בטלה בשישים לעומת עוצמתה של ארה"ב. הוא לא עשה זאת בזכות עוצמה כלכלית – אין להשוות את הכלכלה הרוסית לזו האמריקאית. האיום על ההגמוניה הכלכלית של ארה"ב הוא בכלל מסין והודו. הוא עשה זאת בזכות שני גורמים: ברק אובמה וולדימיר פוטין.

מבין שני המנהיגים הללו, פוטין חכם יותר, פיקח יותר, חזק יותר, נחוש יותר, עקבי יותר וקר רוח יותר. פוטין, לאורך שנים, בעקביות ובנחישות, מיצב את מעמדו האישי בארצו ואת מעמה של ארצו ומעמדו שלו בעולם. ובעיקר, הוא השכיל למנף את שגיאותיו הרבות של אובמה. וכך, השבוע, כאשר אובמה עמד בפני האתגר החשוב ביותר למנהיגותו, פוטין ניצל את הססנותו ואת חולשתו, שמט ברגע המתאים מבחינתו את השטיח מתחת לרגליו, טרף את קלפיו ושיבש את תכניותיו.

הרגע המכונן במדיניות החוץ של אובמה, היה הפניית העורף למובארק. האמת היא, שמול ההתקוממות העממית הרחבה של העם המצרי נגד הדיקטטור, לא היה לאובמה שום סיכוי, גם לו רצה בכך, למנוע את נפילתו. וכמנהיג הדמוקרטיה הגדולה בעולם, קשה היה לו לצאת נגד התקוממות עממית כזו. אך בפוליטיקה, גם הבינלאומית - תדמיות וסמלים חשובים, לעתים, יותר מן העובדות. התדמית של אובמה הייתה של מי שנטש את בן בריתו הקרוב בשעתו הקשה. הנזק שנגרם לתדמיתו של אובמה הוא בלתי הפיך.

פוטין מיצב את עצמו כנגטיב של אובמה. תמיכתו ללא סייג באסד, חרף פשעיו הנוראים נגד בני עמו ונגד האנושות וגם כאשר דומה היה שאובדן שלטונו הוא עניין של ימים או לכל היותר שבועות, נועדה להמחיש לעולם, שבניגוד לאובמה הוא נאמן לבעלי בריתו, ולכן חסותו משתלמת. וכאשר אובמה הצטייר בשבועות האחרונים, כמי שמחזיק בידיו את העוצמה הצבאית החזקה בעולם, אך בעוד הוא מאיים להפעילה כשוטר העל של העולם, הוא גם משדר "החזיקו אותי"; כאשר הוא הציב קווים אדומים ברורים והיסס כשצריך היה לעמוד מאחוריהם, הגיח פוטין בתפקיד המבוגר האחראי, המדינאי המנוסה שמנע, כביכול, מלחמה מיותרת, שעלולה הייתה להצית את האזור ואת העולם.

פוטין הוא היום האיש החזק בעולם, המנהיג המשפיע ביותר. ואלו חדשות רעות לעולם. אמנם רוסיה של פוטין אינה הדיקטטורה הטוטליטרית של בריה"מ, אך היא רחוקה מלהיות דמוקרטיה. פוטין הוא מנהיג ציני, חף משיקולים מוסריים, שמה שמניע אותו הוא רק עוצמה – עוצמתה של רוסיה ומעמדה, עוצמתו האישית ומעמדו. אלו גם חדשות רעות לישראל. אין לפוטין שמץ מן העוינות האידיאולוגית לישראל ולציונות שאפיינה את בריה"מ, אולם הוא דבק בברית עם ציר הרשע של המרים באויבי ישראל – איראן וסוריה.

* "ישראל היום"