הבלוג של אורי הייטנר

אביגדור קהלני נכנס לחיים הפוליטיים בסערה. ברגע האחרון לפני הפריימריז של מפלגת העבודה ב-1992, נענה קהלני לבקשתו של רבין והציג את מועמדותו ברשימה הארצית. הוא נבחר למקום גבוה ברשימה. מכאן, היו לו כל הסיכויים לנסוק לצמרת.

אולם כאשר רבין, בניגוד להבטחות הבחירות שלו, החל לשאת ולתת על נסיגה מהגולן, ביכר קהלני את הנאמנות למצפונו, לאמונתו, לדרכו, על פני נאמנות למנהיגו הנערץ ולמפלגה. הוא הקים את לובי הגולן ועמד בראשו והוביל בתוך מפלגתו, בכנסת ובציבור מאבק נחוש נגד הנסיגה. הוא עמד בכל הלחצים, לא נשבר מול האיומים ולא הלך שבי אחרי הפיתויים. בסופו של דבר פרש ממפלגתו.

גבורתו של קהלני בשדה הקרב ידועה. הוא קיבל עליה את עיטור המופת במלחמת ששת הימים ואת עיטור הגבורה במלחמת יום הכיפורים. אולם יש לא מעט גיבורי מלחמה, שהתגלו כשפנים באזרחות. גבורתו האזרחית הפוליטית של קהלני, אינה נופלת מגבורתו הצבאית.

בזכות גבורתו הצבאית, הוא יקבל השנה את עיטור הנשיא, ואין ספק שהוא ראוי לכך. אולם לא פחות מכך, הוא ראוי לעיטור, בזכות גבורתו האזרחית.

* "שישי בגולן"