הבלוג של אורי הייטנר

נאום רוחאני באו"ם והמו"מ הקרב בין ארה"ב לאיראן אמורים, לכאורה, להשביע את רצוננו ולהתפרש כניצחונה של האסטרטגיה הישראלית בשנים האחרונים.

ישראל הבהירה כל העת, שהעדיפות הראשונה לפתרון בעיית הגרעין האיראני היא לפתרון דיפלומטי. העדיפות השניה, ורק במידה שהפתרון הדיפלומטי אינו מתאפשר, היא סנקציות כלכליות. העדיפות האחרונה, רק אם לא תהיה ברירה אחרת, היא פעולה צבאית, עדיף פעולה אמריקאית או בינלאומית, ורק אם לא תהיה פעולה כזאת, במקרה הגרוע ביותר – פעולה ישראלית.

אולם ברור שלא היה עד כה פרטנר אמתי למהלך הדיפלומטי, ורק סנקציות חריפות יכלו להביא למהלך כזה. ללא איום צבאי ישראלי מוחשי ביותר, לא היו סנקציות משמעותיות, ובלעדיהן לא היה סיכוי לדיפלומטיה.

והנה, האסטרטגיה הישראלית הוכיחה את עצמה ונחלה הצלחה. הנחישות הישראלית למנוע, גם באמצעות פעולה צבאית, עם כל המחיר הכרוך בה, את גירעונה של איראן, העלתה את איום הגרעין האיראני לראש סדר היום העולמי, הביאה את המערב להטלת סנקציות קשות על איראן, שחוללו שינוי משמעותי בדרכה של איראן, הביאו לחילופי שלטון באיראן והפכו את התהליך הדיפלומטי לבר מימוש.

מן הראוי שנזהר מאוד מפני מסקנה נמהרת כזאת ושנהיה חשדנים ביותר כלפי מצג השינוי האיראני. חשוב שנבין שלא היו חילופי שלטון באיראן. נשיא איראן נמצא באמצע העשיריה הראשונה בהיררכיה של איראן, שבראשה עומדת מועצת האייאתולות בראשותו של חמינאי. תפקיד הנשיא הוא לבצע את מדיניותו של חמינאי. השפעתו על המדיניות אינה גדולה, והיא אפסית בכל הנוגע לעיצוב אסטרטגיית העל של איראן – הפיכתה למעצמת העל הגרעינית האזורית. יש לזכור, שאין באיראן בחירות חופשיות לתפקיד הנשיא. הציבור בוחר מתוך רשימה מצומצמת של מומלצי חמינאי, שכולם נאמנים לו וסרים למשמעתו והוא בוטח בנאמנותם המוחלטת. אין משמעות של ממש לחילופי הנשיאים. רק החלטה של חמינאי לשנות את האסטרטגיה שלו מן הקצה אל הקצה, עשויה להביא לשינוי.

האם חמינאי קיבל החלטה כזאת? האם הסגנון החדש ודברי השלום והכיבושין, מבטאים שינוי של ממש בדרכה של איראן? או שמא מדובר במדיניות השהיה, שנועדה למתן או להסיר את הסנקציות, למשוך זמן במו"מ מתיש וארוך ובינתיים להמשיך בתהליך יצירת הפצצה האיראנית? הנתון המשמעותי ביותר הוא העובדה שאיראן נמצאת בישורת האחרונה, במרחק נגיעה מן הפצצה, וסביר שתנהג בזהירות בשלב זה, כדי שלא לסכן את מה שהצליחה להשיג עד כה. יתכן, למשל, שאיראן תסכים להקפאת המצב תמורת הסרת הסנקציות, מתוך הבנה שלוח הזמנים בין החלטה עתידית לייצר את הפצצה לבין ייצורה בפועל קטן. רב הסיכוי שמדובר בתרגיל הונאה, על פי הדגם הצפון קוריאני. חולשתו של אובמה, גם אם החולשה הזאת היא רק תדמיתית, ובמקביל - הגב החזק והנחוש שפוטין מעניק לבנות בריתו, מחזקים את הסבירות לכך שאיראן מהתלת בעולם החופשי.

איראן תבחן במעשים, אמר אובמה בנאומו באו"ם, ולא במילים. גם אובמה יבחן במעשים. האם ייגרר למו"מ אינסופי שישרת את אסטרטגיית ההשהיה האיראנית, או יגלה נחישות. המבחן הוא בדרישות שיציב לאיראן ובדרכים לאכיפתן. אם יסתפק בהקפאת המצב, יהיה זה ניצחון איראני, שאולי יחייב את ישראל לפעולה, אפילו אם ארה"ב תתנגד. מבחנו של אובמה, הוא דרישה אולטימטיבית לאיראן, בזמן קצוב, תוך גיבוי של המשך הסנקציות ושל איום מוחשי בפעולה צבאית – להתפרקות איראן מכוחה הגרעיני.

* "ישראל היום"