הבלוג של אורי הייטנר

ארבעים שנה חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים, והעיסוק בה בשיח הציבורי והתקשורתי עצום ורב. השיח עוסק בפן הלאומי – המלחמה עצמה, הקרבות, ההפתעה, המחדל, הניצחון הצבאי, מלחמות הגנרלים, ההשפעה על החברה הישראלית במימד הצבאי, המדיני, הפוליטי, החברתי והתרבותי. פן נוסף הוא הפן האישי והמשפחתי – סיפוריהם של ההרוגים, הפצועים, השבויים, המשפחות השכולות, הלוחמים, גיבורי המלחמה, בעלי העיטורים, הלומי הקרב.

אולם למלחמה יש פן נוסף, שאין לו הד בשיח – הפן הקהילתי. יישובים קטנים רבים, קיבוצים ומושבים, ספגו במלחמה מכה קשה.

הקיבוץ שספג את המכה הקשה ביותר הוא בית השיטה, אותו הוותיקים בינינו מיטיבים להכיר, שאיבד 11 מבניו במלחמה. אני נפעם מהמחשבה על כך ששנתיים וחצי אחרי המלחמה, ואחרי המכה הקשה, הקיבוץ לקח על עצמו את המשימה הגדולה של הקמת קיבוץ אורטל; משימה שעשרות חברים נרתמו אליה.

קיבוץ גבעת חיים איחוד שכל במלחמת יום הכיפורים שמונה מבניו. זאת, לאחר שבשנים שלפני המלחמה, נפלו ששה בנים במלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בין השמונה – שני אחים, שחזרו מטיול בחו"ל כששמעו על המלחמה ושניהם נהרגו בה. עוד שנים מן החללים, הם בנים למשפחות שכולות ששכלו בן במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה.

איך קהילה מתמודדת עם שבר כזה? ואיך היא מתמודדת עמו, שעה שכל הגברים הצעירים מגויסים עוד חודשים ארוכים, והעומס והנטל של קיום הקיבוץ ניצב על כתפי זקנים, נשים ונוער, שעברו שבר קשה כל כך? איך מטפלים במשפחות אבלות רבות כל כך? איך מקיימים חיי שגרה, חיי חברה, חיי תרבות? איך חוגגים את החגים?

ד"ר מוטי זעירא, היסטוריון וסופר, הוא חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, אליו הגיע בעקבות אשתו, בת הקיבוץ, 15 שנים לאחר המלחמה. הוא כתב השנה את הספר "צרור חיים", המתאר את קיבוץ גבעת חיים איחוד מיום הכיפורים תשל"ד ועד יום הכיפורים תשל"ה; לאורך שנת המלחמה. הוא ראיין עשרות חברים ונבר בארכיון הקיבוץ, ולקראת יום הכיפורים הוא הוציא את הספר.

ביום ראשון, 6 באוקטובר, במלאת 40 שנה לפרוץ המלחמה, אירחנו את מוטי באורטל, להרצאה מרתקת ומרגשת על הספר. כשלושים איש באו להרצאה, ישבו מרותקים, רבים שאלו שאלות, למעלה מעשרה רכשו את הספר. מוטי סיפר על התהליך של כתיבת הספר, סיפר כמה מן הסיפורים המופיעים בספר ותיאר את התגובה הקהילתית לספר, שפרץ סכר שתיקה בן 40 שנה.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל