חוזר בתשובה שלח מכתב לרב עובדיה יוסף ושאל אותו: האם אני יכול לשתות בקידוש יין מבקבוק שאבא שלי פתח? הרב השיב לו: רק חזרת בתשובה והדבר הראשון שאתה עושה הוא עבירה על "כבד את אביך ואת אמך"? הוא הורה לו בשום אופן לא להעליב את אביו.
לכאורה, תשובה טריוויאלית. אלא שרבנים רבים, אולי מרבית הרבנים, ובהם רבנים דתיים לאומיים, היו נותנים תשובה הפוכה.
התשובה הזאת מבטאת את גישתו ההלכתית של הרב עובדיה, המעדיפה בדרך כלל להקל, להתיר, ברוח מסורת הפסיקה המזרחית, ולהבדיל מהנוקשות האשכנזית שמגיעה לעתים לידי אובססיית החמרה. הרב עובדיה יוסף אינו מחפש חומרות להתהדר בן, אלא את "וחי בהם", כראוי לתורת חיים.
כאשר מדובר בגדולתו ההלכתית, נהוג לציין את בקיאותו בהלכה, את העמקתו, את ספריו הרבים. אולם תכונות והישגים כאלו ניתן למצוא גם אצל רבנים מחמירים וקיצונים. הייחוד שלו הוא כוח ההיתר, דווקא מצד רב חשוב, מוערך ובעל השפעה.
כמה פסיקות היסטוריות של הרב עובדיה, תרמו באופן משמעותי למדינת ישראל ולחברה הישראלית. כזוהי התרת העגונות של נעדרי מלחמת יום הכיפורים. וכך גם ההכרה ב"פלאשים", כפי שנקראו עד שנות השבעים יהודי אתיופיה, כיהודים. הכרה זו אפשרה את העלאתם לארץ.
אלא שלצד הרב עובדיה איש ההלכה, קיים הרב עובדיה הפוליטיקאי. יש שיסתייגו מההגדרה "פוליטיקאי", הוא הרי "המנהיג הרוחני" של ש"ס. אבל מי שהקים מפלגה, עומד בראשה, מקבל את ההחלטות הפוליטיות וממנה את יו"ר המפלגה, שריה ומועמדיה לכנסת, הוא אדם פוליטי.
עצם הקמת ש"ס, יכלה לשאת בשורה חברתית. היה בה מרד של הציבור החרדי המזרחי שקופח והושפל בידי החרדות האשכנזית, והוא נועד לזקוף את גבם ולהעניק להם גאווה ותחושת ערך עצמי. ניתן היה לצפות שש"ס תציג מודל חדש של מפלגה חרדית, הדוגלת בעמדות מתונות, ברוח פסיקותיו הנועזות של הרב עובדיה. אך לא כך היה. ש"ס התיישרה עם הקיצוניות והחומרה של "יהדות התורה" האשכנזית בכל נושא שעמד על הפרק, כמו האתגר הלאומי של גיור העולים מחבר העמים.
רבים ממצביעי ש"ס אינם חרדים אלא מסורתיים, וניתן היה לצפות שש"ס תציג מודל של מפלגה מסורתית, ישראלית, מתונה; מפלגה המשלבת את החרדיות עם הישראליות. אך לא, ש"ס התיישרה עם "יהדות התורה" גם בגיוס בני ישיבות ובהתנגדות ללימודי ליבה, ובכך תורמת להנצחת העוני והבערות של הילדים הרבים שזכותם לדעת נעשקת. בעצם, ההבדל העיקרי בין ש"ס ל"יהדות התורה", הוא ההיתר לנציגים הפוליטיים של ש"ס לכהן כשרים בממשלה.
הרב עובדיה הפוליטיקאי בלט בלשונו שלוחת הרסן, בה השתלח בבוטות ובשפת רחוב כלפי כל מתנגדיו. מי לא נפגע מתגרת לשונו? שולמית אלוני ובנימין נתניהו, יוסי שריד ונפתלי בנט, אברהם בורג ומרים בן פורת, הרב אמסלם ותנועת "הבית היהודי", שופטי בית המשפט העליון וחיילי צה"ל. הוא לא הבין את אחריותו הציבורית והלאומית להיות גורם ממתן ומלכד. הוא קרע קרעים ושסע שסעים חמורים בחברה הישראלית.
אולם הנזק העיקרי של ש"ס, הוא היותה מפלגה מושחתת. ש"ס לא המציאה את השחיתות, אולם מעולם לא הייתה בישראל מפלגה מושחתת, שמרבית ראשיה נגועים בשחיתות ציבורית ואף פלילית, כמו ש"ס. מעולם לא הייתה מפלגה שנתנה לגיטימציה לשחיתות, שנאבקה למען מנהיגיה המושחתים והאשימה את גורמי אכיפת החוק על כל ערכאותיהם ברדיפה. אריה דרעי הוא התגלמות השחיתות בפוליטיקה הישראלית; גנב ונוטל שוחד. הרב עובדיה נתן לו גיבוי מוחלט, קבע ש"הוא זכאי" כאשר כל השופטים בכל הערכאות, שבניגוד אליו פסקו על סמך ראיות, קבעו חד משמעית שהוא אשם. הרב השאיר אותו בראש רשימת ש"ס והשתמש בהסתה עדתית כדי למנף את הרשעתו להישגים אלקטורליים. ולאחר צאתו מן הכלא וסיום תקופת הקלון, שב והציב אותו בהנהגת תנועתו. במעשים אלה, גרם הרב עובדיה לנזק כבד למדינת ישראל.
אז מיהו הרב עובדיה האמתי, ד"ר יוסף או הרב עובדיה? מי ייזכר בהיסטוריה של העם היהודי ושל מדינת ישראל לדורות הבאים – הרב הגדול בתורה, איש ההלכה המובהק, הרב המקל הפוסק פסיקות אנושיות ומגלם תורת חיים, או מנהיג ש"ס, שנתן דרור ללשונו המשתלחת והעניק גיבוי למושחתים?
הרב עובדיה יוסף הוא שתי הדמויות, וככאלה הוא ייזכר.
* "ישראל היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
