הבלוג של אורי הייטנר

חשיפת הראיון של אבנר כהן עם ארנן עזריהו (סִינִי) והגילויים אודות האפשרות של שימוש בנשק גרעיני במלחמת יום הכיפורים, באו לנו בזמן לא טוב. בעיצומה של המערכה נגד גירעונה של איראן, לנוכח מתקפת ההונאה של רוחאני, כאשר אויבינו שבים ומעלים במפגיע את סוגיית הגרעין הישראלי; רק פרסומים כאלו הן מה שחסר לנו...

אולם מבלי להתייחס למידת הדיוק בדבריו של סיני, גם מה שפורסם מעיד על מידת האחריות ושיקול הדעת של ישראל בסוגיה הגרעינית.

ההרתעה הגרעינית של ישראל, אינה מיועדת לאיים על מישהו, אלא להוות נשק יום הדין, שנועד למנוע את השמדת ישראל ולהרתיע מפני ניסיון כזה. הצעתו של דיין לעשות שימוש באופציה הגרעינית, באה כאשר הוא חש באמת ובתמים שאנו על סף חורבן בית שלישי, כפי שהרבה להתבטא באותם ימים.

גם בסיטואציה הזאת, הצעתו לא הייתה להשתמש בנשק גרעיני, אלא לבצע פעולה הפגנתית שמשמעותה היא מעבר מעמימות גרעינית, להרתעה גרעינית גלויה.

וגם בסיטואציה הקשה כל כך, במשבר החמור ביותר בתולדות המדינה, ההצעה נדחתה. היא נדחתה על הסף, היא כלל לא עלתה לדיון. צה"ל התנגד. שרי הממשלה ששמעו את ההצעה התנגדו. וראש הממשלה גולדה מאיר, האישה שנגדה מתנהל כבר עשרות שנים רצח אופי שיטתי, עצרה את ההצעה בעודה באיבה, בשתי מילים ששיגרה לעברו של שר הביטחון: "תשכח מזה".

ובכל זאת, יש משהו מטריד מאוד בתיעוד הזה. בדיעבד, ברור שלא נשקפה לישראל סכנה קיומית. אף שבאותה שעה – ביום השני של מלחמת יום הכיפורים, ידיה של ישראל היו על התחתונה, עדין היינו רחוקים מתבוסה. עובדה, צמרת צה"ל, צמרת הממשלה וראש הממשלה, לא אבדו את האמונה בכוחו של צה"ל ובניצחונו. אולם הצעתו של דיין מעידה על הסכנה של הערכה מצב שגויה, שעלולה להביא להחלטות הרות אסון. מה היה קורה אילו הרמטכ"ל וראש הממשלה היו מצטרפים להערכת המצב של דיין וכמוהו – מאבדים את עשתונותיהם?

על רקע זה, ראוי לעצב תפיסה אסטרטגית כוללת בנוגע לגרעין. בראש ובראשונה, להבין את נחיצותה הבלתי רגילה של אופציית ההרתעה הגרעינית בידי ישראל, ושל המונופול הגרעיני של ישראל במזה"ת. מי יודע כמה מלחמות כוללות בין ישראל לשכנותיה נמנעו, בזכות ההרתעה הגרעינית. עם כל הקושי שבהתמודדות עם הטרור ועם המלחמה בעצימות נמוכה, העובדה שארבעים שנה לא התקיימה מלחמה כוללת, היא הצלחה גדולה של ההרתעה הישראלית. אחד הגורמים המשמעותיים של ההרתעה הזאת, אם כי לא הגורם היחיד, הוא ההרתעה הגרעינית.

את האופציה הגרעינית הישראלית יזם ועליה החליט דוד בן גוריון מיד לאחר קום המדינה, מתוך הבנה היסטורית עמוקה שייעודה של מדינת ישראל הוא הבטחת קיומו של העם היהודי והבטחה שלא תהיה עוד שואה. האומץ של מנהיג מדינה קטנה ועניה שזה עתה קמה להוביל מהלך כזה, הוא ביטוי למנהיגותו הנדירה ומרחיקת הראות של ב"ג. נשער בנפשנו את האיום הגרעיני האיראני, ללא ההרתעה הישראלית בדמות "ברירת שמשון" – אופציית המכה השניה.

ולמרות ההכרח באופציה גרעינית, יש להבין ששימוש בגרעין עלול להיות הרה אסון. שימוש ישראלי באופציה הגרעינית, יהפוך את ישראל למדינה מצורעת בעולם. האופציה הזו נועדה להרתעה בלבד, אך היא נשק יום הדין לשימוש במקרה של סכנה מוחשית לעצם קיום המדינה. אולם אסטרטגיה המבססת את ביטחון ישראל על תלות בגרעין, היא אסטרטגיה מטורפת. האסטרטגיה הישראלית חייבת להבטיח שלעולם לא נגיע למצב שיצדיק דיון אקוטי על שימוש בגרעין.

היטיב להגדיר זאת סיני בראיון לאורה ערמוני שצוטט בגיליון האחרון של "ידיעות הקיבוץ": "הטנקים הם שיצילו אותנו ולא הגרעין. זו הייתה נוסחת העמימות הנוהגת אצלנו עד היום. אינו מצהירים על מה שיש לנו או אין לנו, וכך נהנים משני העולמות: ההרתעה הגרעינית קיימת, מצד שני איננו תלויים בה ושומרים על יתרוננו הקונבנציונלי אל מול הצבאות הסובבים אותנו. הנוסחה הזו מנחה את כל ממשלות ישראל, ומן הסתם הנחילה לנו הישגים מדיניים וצבאיים גדולים".

הדברים נכונים, אך אינם מספיקים. היתרון הקונבנציונלי אינו יכול להימדד רק בעוצמתו של צה"ל, אלא גם בעומק האסטרטגי, בקיומם של גבולות בני הגנה. תחושת חורבן בית שלישי, נבעה בעיקר מהחשש שהצבא הסורי יגלוש לגליל וישטוף את קריית שמונה, צפת וטבריה (ובימים אלה אנו מבינים מה משמעות של צבא סורי הכובש שטח). אלמלא הגולן בידי ישראל, המלחמה עצמה הייתה פורצת בשטיפת הגליל והעמקים. ואילו ישראל הופתעה במתקפה ירדנית בקווי 4 ביוני, בתוך שעות הצבא הירדני היה שוטף את גוש דן ומבתר את מדינת ישראל. במקרה כזה, לא היה מנוס משימוש הרה אסון באופציה הגרעינית.

ויתור על גבולות בני הגנה, משמעותו – השענות ביטחונה של ישראל על הפצצה הגרעינית. ויתור כזה הוא מעשה של טירוף והתאבדות.

לסיום, התייחסות קצרה לעצם החשיפה של סיני. מאדם כסיני, שכל חייו היה בצמתים המרכזיים ביותר של קבלת ההחלטות הביטחוניות והמדיניות בישראל, ניתן לצפות שיהיו מספר סודות שירדו עמו אלי קבר. מטריד מאוד, שבערוב ימיו הוא חשף בחוסר אחריות לאומי את מה שאסור שייחשף.

* "ידיעות הקיבוץ"