הבלוג של אורי הייטנר

הו רב חובל / מיטל טרבלסי

פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 13.10.13

גדולתה של נעמי שמר, הייתה ביכולת לכתוב שירים שהיו להמנונים בלתי רשמיים – שירים שהרטיטו את לבבות העם והיטיבו לבטא את מאווייו ותחושותיו. בשירה "ירושלים של זהב" שברה נעמי שמר טאבו של 19 שנים כאשר כתבה על הגעגוע והערגה לעיר העתיקה ולירושלים שמעבר לחומות, ואומה שלמה חשה שהיא ביטאה את תת המודע שלה. השיר היה להמנון הלאומי בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים, במלחמה עצמה, עם שחרור ירושלים ובימים והשנים שאחרי המלחמה. במלחמת יום הכיפורים שירה "לו יהי" היטיב לבטא את כאב האומה, אך גם לנחם ולנסוך תקווה ואמונה. שירה "על הדבש ועל העוקץ", שנכתב על רקע אישי משפחתי, היה להמנונם של מתנגדי הנסיגה מסיני, אך גם רבים שתמכו בנסיגה אך הזדהו עם כאב עקירת היישובים חשו שהשיר מבטא את כאבם.

הביטוי הספרותי, האמנותי החזק והמשמעותי ביותר אחרי רצח רבין, נכתב אף הוא בידי נעמי שמר. דווקא נעמי שמר, שדגלה בארץ ישראל השלמה והתנגדה בחריפות לדרכו המדינית של רבין, היטיבה לבטא את האבל הלאומי על מותו של רבין; אבל שהיה משותף לתומכיו ולמתנגדיו של רבין.

השיר הוא "הו רב חובל", שירו של גדול משוררי ארה"ב וולט ויטמן, אותו כתב אחרי רצח נשיא ארה"ב אברהם לינקולן. לינקולן, הנשיא שביטל את העבדות בארה"ב, נרצח ב-1865 בידי קנאי מיליטנטי מן הדרום. שירו של ויטמן אינו עוסק בהכרח ברצח פוליטי, אלא במנהיג הנופל על משמרתו, בטרם השלים את משימתו. בסופו של דבר המנהיג המת ינצח כי משימתו תושלם, אולם עובדה זו אינה מנחמת את הכותב, שיצעד אבֵל גם כאשר הקהל כולו יצהל.

בשיר, ויטמן מדמה את המנהיג לקברניט הנופל על סיפונה של ספינת הקרב שלו, בעיצומה של המערכה, ולא יזכה לראות את הניצחון. הדימוי של מנהיג לקברניטהּ של ספינה מקובל מאוד, וגם בשבוע שעבר, לאחר מותו של הרב עובדיה יוסף, נתלו ברחובות ירושלים מודעות אבל שכותרתן: "אוי לספינה שאבד קברניטה", וזה בדיוק המסר של השיר.

לאחר מותו של הרצל ב-1904, כאשר העם היהודי חש מיותם, לאחר שהקברניט שלו מת בעיצומה של המערכה, תורגם השיר "הו רב חובל" ליידיש והוקדש להרצל. נעמי שמר תרגמה אותו אחרי רצח רבין לעברית והקדישה אותו לזכרו.

נעמי שמר הציעה את השיר למיטל טרבלסי, ועד היום זה השיר המזוהה ביותר עם טרבלסי. מיטל טרבלסי היא בעיניי זמרת גדולה, אחת הזמרות הטובות בארץ ואחת האהובות עליי. לצערי, הקריירה שלה לא נסקה עד כה. היא ממעטת לצאת עם חומר חדש, ומופיעה בעיקר בגרסאות כיסוי לשירי משוררים. היא מופיעה עם מוטי זעירא בסדרת מופעים המוקדשים למשוררים שונים, ואני הזמנתי אותם ל"יובלים", לערבים בלתי נשכחים על ביאליק, אלכסנדר פן ונעמי שמר. האיכות הקולית והמוסיקלית של מיטל נדירה. אני מקווה מאוד שהיא תקליט יותר חומר מקורי ותזכה להכרה הציבורית שהיא כה ראויה לה.

במלאת 18 שנים לרצח רבין, נאזין למיטל טרבלסי ב"הו רב חובל".

הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל.

אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת.

הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לקול פעמון
לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל
ובקולם תקוות עולם לנס המיוחל.

אבוי ליבי ליבי ליבי...

הו רב חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך
רב החובל אינו עונה שפתיו חוורו אילמות
הוא לא יחוש מגע ידי, הוא לא ייתן לי אות.

אבוי ליבי ליבי ליבי...

עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל.

אבוי ליבי ליבי ליבי...