הבלוג של אורי הייטנר

                                                                              שנו רבותינו: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נוכרים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.

תלמוד בבלי, כתובות ק"י ע"ב.

סדרת כתבות בערוץ 10 הציגה תופעה של ירידת צעירים מן הארץ בשל קושי החיים בה. שאר כלי התקשורת הלכו בעקבותיה, ומעל כולם ynet, שכמעט מידי יום מעלה יורד המסביר שבעצם הוא לא עזב את ישראל אלא ישראל עזבה אותו, וקשה קשה, ויוקר המחיה ו...

הדיון הציבורי נסוב סביב השאלה האם באמת בישראל קשה יותר והאם באמת בחו"ל קל יותר. וכאשר יאיר לפיד ועוזי דיין העזו להעביר את הדיון למישור הערכי ודיברו בגנות הירידה מן הארץ – כמעט בלעום חיים. מה זה? איזו חוצפה? זכותי לגור איפה שאני רוצה. ובכלל, מה זה הדיבור האנכרוניסטי הזה על "ירידה"? מדובר ב"הגירה". המדינה אינו יכולה להכתיב לנו היכן לחיות.

על כך אין כל ויכוח. ודאי שזכותו של כל אחד לגור איפה שהוא רוצה. ודאי שהמדינה אינה יכולה להכתיב לאדם את מקום מגוריו. אלא שכאן טמונה הבעיה. הטיעון הזה נמצא כולו בדיוטא הנמוכה של שיח הזכויות. "זכותי, אל תגיד לי, אל תכתיב לי, חיה ותן לחיות" וכו'. ובאמת, הזכות הזאת אינה ניתנת לערעור.

אולם שיח הזכויות אינו חזות הכל. לא פחות חשוב ממנו שיח הזהות. לא פחות חשוב שיח המחויבות, שהוא השיח היהודי.

אחרי שהסכמנו שזכותו של כל אחד לגור היכן שהוא רוצה – יש מקום לדיון זהותי: מה משמעות חיינו בארץ? האם זה רק מקום מגורים מקרי, או שכיהודים אנו חיים בארצנו ובונים את מדינתנו. זכותו של כל אחד לבחור את מקום מגוריו, אך יש מקום לשיח המגדיר הגירה של יהודי לארץ ישראל כעליה, והגירה של יהודי מארץ ישראל כירידה. יש מקום לאמירה ערכית. "אל תהיה שיפוטי", יאמרו אנשי שיח הזכויות. יש מקום לשיפוטיות בחברה. יש מקום לאמירה חברתית, שהחברה רואה בדבר מסוים דבר טוב ובדבר אחר דבר רע. ויש מקום לאמירה ציונית, שאנו רואים בירידה מן הארץ דבר רע.

גיא רולניק, מייסד "דה מרקר" והכותב הראשי בו (בדרך כלל אני אוהב את כתיבתו ומסכים עמו) מתלהב מגל התגובות על דבריהם של לפיד ודיין ("מה שיאיר לפיד ועוזי דיין לא מבינים. הדור שלא רואה עתיד", "דה-מרקר" 12.10.13): "נדמה לי שהשבוע התרגש רגע דמוקרטי... הכוונה היא כמובן לגל התגובות האדיר להתבטאויותיהם של שר האוצר יאיר לפיד ושל יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין בנוגע לצעירים הישראליים שמהגרים לחו"ל מסיבות כלכליות... באלפי תגובות, חלקן מנומקות ורהוטות ועמוסות מספרים וניתוחים, זעקו אלפי צעירים ומבוגרים ללפיד ולדיין: אין לכם מושג מה קורה כאן... לפיד ודיין השתמשו בדבריהם במה שעבד כאן שנים ארוכות: שואה, ציונות, אין לנו ארץ אחרת. מה שהם לא מבינים הוא שהצעירים והמבוגרים ששוקלים להגר לא צריכים שיסבירו להם את כל זה. הם לא פחות ציונים מהם. רובם לא רוצים להגר – הם נדחפו לשם על ידי מציאות כלכלית. הם הגיעו לרגע הזה מתוך ייאוש".

האמת היא, שידיי רועדות כאשר אני מקליד את המילה "להגר" כאשר מדובר בירידה מן הארץ. לא, אלה שיורדים מן הארץ אינם ציונים יותר מאלה שמתנגדים לירידה. הציונות היא תובענית, היא דורשת הגשמה אישית, גם אם היא כרוכה בקשיים. הקושי הוא אתגר שיש להתמודד עמו, לא לברוח ממנו. היכולת להתמודד עם הקשיים היא פרי החינוך לערכים יהודיים וציוניים. כן, אותם ערכים, עליהם דיברו לפיד ודיין ורולניק כה לועג להם, הם החוסן הלאומי, המאפשר לנו לעמוד גם בקשיים.

יתכן שסגנונם של לפיד ודיין היה בוטה מידי, אך הם אמרו את האמת; את אמת חיינו. הם אמרו את האמת עמה בנו הדורות שקדמו לנו את המדינה, האמת של "אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה", שהיא בדיוק אותה האמת שעמה נמשיך לקיים את המדינה לדורות.

את מאמרו של רולניק עיטרה תמונה ממחאת האוהלים של קיץ 2011. בתמונה מופיעה כרזה: "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה". המשפט הזה הוא ציטוט משירו של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת" – אותה סיסמה שבעיניו של רולניק אינה רלוונטית עוד. המסר של אהוד מנור, הוא שהדבקות בארץ אינה מותנית. היא תקפה כשקשה לא פחות מכשקל. אולי אף יותר. "גם אם אדמתי בוערת". אנחנו לא ישראלים על תנאי.

... ובעיצומו של קמפיין הירידה מן הארץ, פרסם הלמ"ס נתונים על הירידה מן הארץ. מתברר בכלל, שיש ירידה מתמדת בירידה מן הארץ, הן במספרים מוחלטים והן באחוזים ושהירידה מישראל בהשוואה להגירה ממדינות ה-oecd האחרות, היא אחת הנמוכות ביותר. נתוני הירידה מישראל הם בשפל חסר תקדים. מאז 1990 ועד היום חלה ירידה דרסטית של 35% במספר היורדים. אני מדגיש – במספר המוחלט. לנוכח הגידול הרב באוכלוסיית המדינה בשנים הללו, באופן יחסי המספר אף הרבה יותר גדול. אחוז היורדים מן הארץ הוא שני פרומיל, שהנו אחוז נמוך במיוחד ביחס למדינות ה-oecd.

את הנתונים הללו קראתי ב... "דה-מרקר", עיתונו של רולניק. שמא לא לפיד ודיין, אלא דווקא רולניק עצמו, הוא המנותק.

* "שישי בגולן"